| יהלי רצה לכתוב סיפור, אבל לא ממש ידע מאיפה עליו להתחיל. אז הוא יצא לו לדרכו והחל לחפש. הוא החל מחפש בביתו. נתקל בשולחן. על השולחן מצא בקבוק של יין ושני גביעים. הבקבוק של היין היה ריק, גביע אחד עודנו נקי, השני דביק מהיין היבש של לפני שבוע. התיישב על אחד משני הכסאות שמצדו של השולחן, לקח דף ועט, החל כותב. שתי מילים יצאו לו: "היה היה". וישב. וחשב. וכמו הספל הריק, כך עמד מולו דף, ומחשבה אחת מרוקנת, כמו הכוס הריקה. אכתוב על הכוס הריקה? והמשיך, הגיע לדלת, שם היה כתוב "כאן גרים באושר יהלי וטולי". אולי היתה האחרונה, עברו כבר שנתיים, אבל השלט רעוע, עומד דהוי, עקום. כמו היחסים שלהם. החל מדלג אל חוץ הדלת. בחצר ראה ילד, בגן השעשועים. ילד וכלב. יהלי קינא. לא היה לו כלב שהיה ילד. אמר אכתוב על הילד. ישב, על ספסל, לקח דף ועט, והחל כותב "היה היה.... ילד". לא היה לו המשך, ילדותו לא אפשרה לו. היו לו אמא ואבא. עסוקים. הרוויחו המון, אבל ישנו במיטות נפרדות. הוא בסלון. הם גם חזרו מאוחר מהעבודה, וליהלי לא היתה סבלנות. הלך תמיד לישון לפני שחזרו. ילדות מלאה בכסף, ילדות ריקה. המקסימום שיכול היה לצאת מהניסיון הזה היה דף ירוק, עם איזה דמות. בלי סיפור, ובלי עלילה. יהלי המשיך, אל שערי בן גוריון, מצא שם את אותו הבניין בו עשה את התואר הראשון. והשני... נכנס לאחד האולמות. אולם ענק עם איזה 300 מושבים. התיישב על אחד מהם. הסתכל אל מעבר לצידו השני של האולם. עמד שם לוח, עם תרגיל, לא פתור. הוא פתח המחברת. והחל כותב "היה היה, סטודנט"... חייו הסטודנטיאלים לא ממש היו טיפוסייים. היה לו כסף, ודירה, והיה לו אוטו, חדש. למד במחלקה לפיסיקה, בנות לא היו שם. הוא גם לא היה צריך ללמוד כל כך קשה. הכל בא לו בקלות. ממוצע 98. וניסה, "...סטודנט פשוט, פשוט מדי" אולי. ויצא. הוא המשיך אל עבר, נסע בכבישים, חזר אל ביתו, עבר את דלת הכניסה. הוא התיישב על כיסא מול שולחנו. החל כותב.... "והיתה כוס אחת. אחת ריקה" |
♡ ღ ✡ renuar1✡ ღ ♡
בתגובה על בפטרה היפה
dodido112
בתגובה על לחץ
art1
בתגובה על
maximus77
בתגובה על דממה
הדרומצ'יק
בתגובה על לכל התוהים
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חזרתי המשאית הגיעה
אין לי כוכב
אבל יגיע
אמרתי לך, או לא אמרתי לך?
מחכה לעוגת גבינה בלי צימוקים
יפה ומדוייק נותן פרספקטיבה לחיים .
מאד אהבתי משאית הכוכבים עדיין לא הגיע אליי S
RRY
איזה דיוק, איזה יופי,
כמה קשה לפעמים להעריך את מה שיש.
כתבת יפה.