שרי לחצה על דוושת הגז עד שכמעט נדבקה לרצפת המאזדה. המחוג הראה מהירות של 160 ק"מ, ושרי המשיכה ללחוץ. מאחוריה שמעה צפירה מחרישת אוזניים של טריילר ארוך. דומה שהנהג, כמוה, הדביק את אצבעו לצופר, ולחץ ללא הפסקה. שרי זזה מעט ימינה, אך הטריילר התעקש לא לעקוף אותה אלא המשיך לצפור בטירוף, ולהתקרב אליה עד כמעט מרחק נגיעה.

"מטורף אחד!", חשבה שרי. "כל נהג שני כאן, בעמק, הוא מטורף עם קבלות!". כביש 65 המשיך להימתח לפני עיניה :שחור, ארוך ואינסופי. מתי כבר תגיע לצומת הטי הארורה הזאת שתוריד אותה מהכביש הבלתי נגמר הזה? קרני השמש האחרונות נעלמו. הכביש הפך אפל יותר ויותר. "המועצה הארורה חוסכת בחשמל על גב התושבים!", הרהרה שרי בזעם, כשהיא אוחזת בהגה ברישול, ידה האחת על החלון הפתוח כדי להרגיש את רוח הערב הקרירה נושבת בשערה הכהה.

סוף סוף צומת הטי לפניה! באנחת רווחה שברה את ההגה ימינה. תיכף הפניה שמאלה, שיננה במוחה את ההוראות. אחר כך הפניה לכביש 716  לעין חרוד ובית שאן. כמעט סוף המסע. קילומטר וחצי אחר כך היא כבר צריכה להבחין משמאל במתקן טיהור מי שפכים. שם, במעבה החורשה העבותה העוטרת את המתקן הריק מאדם, נקבעה הפגישה ."את כבר תזהי את זה לפי הריח", אמר לה מושיקו בחצי חיוך, "אין סיכוי שתפספסי את זה....".

אך כשהתגלו לעיניה הברכות העגולות של המתקן, היססה. אותו טריילר ארור ממשיך לדבוק בה בעקשנות, ולא עוד, אלא שהוא צופר בפראות ללא הפסקה. לא, זה מסוכן מדי לעצור עכשיו. היא תעמיד פנים שהיא ממשיכה לעין חרוד, ואז אולי תיפטר ממנו. כשחלפה על פני מתקן הטיהור, קלטה עינה החדה נצנוץ סיגריה ממעבה החורשה. אז הוא כבר שם, מחכה לה. מה עושים עכשיו? הסיכום היה על דממת טלפונים, מחשש להאזנה. איך מודיעים לו על השיבוש בתוכנית?

משמאל ראתה שלט בעברית ובערבית: "טמרה". במעומעם נזכרה שיש כאן שורת כפרים ערבים. לא הכי מומלץ לאישה צעירה ונאה להסתובב כאן בשעת ערב. היא כבר הגיעה לכפר הבא "נאעורה", כשבמראת הצד קלטה את הטריילר מנסה לעקוף אותה. תודה לאל!!! היא הרפתה מדוושת הגז ומבלי להסב את ראשה סימנה לנהג בידה במאור פנים לעקוף אותה. "יללה, יללה, תעוף כבר, חתיכת חרא!", חשבה. בעודה מתכננת את פניית הפרסה שלה בכביש הצר, עצר לפתע הטריילר לפניה, כשהוא שובר בבת אחת ימינה, וחוסם את הכביש לרוחב!

שרי בלמה באחת בחריקת צמיגים. אחר בקור רוח עשתה רוורס אלכסוני והפכה את מסלולה לאחור, כשהיא דוהרת בפול גז קדימה. אך גם נהג הטריילר, מסתבר, היה לא פחות מיומן ממנה. תוך סיבוב חד, הפך גם הוא את פניו ודלק אחריה באורות גבוהים, כשהוא צופר צפירות אימים ללא הפסקה. שרי הרגישה זיעה קרה זוחלת בצווארה, נוטפת במורד מכנסי הג'ינס ההדוקים שלה, כמעט מרטיבה את השק הכבד שישבה עליו, העמוס לעייפה בשטרות כסף, חבילות חבילות ענודות בגומיות, בסכום כולל של למעלה מ-10 מיליון שקל.

מה לעזאזל עושים עכשיו? שרי אימצה את עיניה מבעד לחשכה הכבדה של הכביש המתפתל, עד שגילתה דרך עפר צרה מימינה, מובילה כנראה לאחד המטעים הערבים. אין ספק שהטריילר לא יוכל להיכנס לדרך כל כך צרה. הכול תלוי במיומנות הנהיגה שלה. עליה להאיץ כאילו היא בורחת, וכאשר הטריילר יגביר את מהירותו, היא תשבור בבת אחת לדרך העפר, ותגרום לטריילר המופתע לאבד זמן יקר של הפתעה, ואז כבר יהיה מאוחר עבור הרכב הארוך, המסורבל, לבצע את הפניה אחריה.

שרי הדקה את ידיה על ההגה וריכזה את כל מיומנותה כנהגת שודים בביצוע תוכניתה. הופה! היא עלתה על דרך העפר, כאשר הטריילר המסורבל הדולק אחריה לא הצליח להאט וכמעט התהפך או שאולי התהפך, לא ממש איכפת לה...חחחחח! אין ספק, היא הגדולה מכולם בתחומה!

היא עצרה מתחת לעץ עבות וכיבתה את הפנסים. כל גופה רעד בהתרגשות. היא השעינה את ראשה לאחור ועצמה את עיניה. וואו, זה היה קרוב! האדרנלין המשיך לזרום בעורקיה בעוצמה המרגשת שהכירה. כן, ככה היא אוהבת את זה, לחיות על הקצה! עכשיו צריך בזהירות לחכות ואז לצאת שוב לכביש ולהגיע למקום המפגש. כמובן, לא יהיה פשוט להסביר איחור של חצי שעה, אבל האהבה בינה לבין מושיקו מספיק חזקה לעמוד בזה. האמון ביניהם מלא ויציב."נעשה את המכה האחרונה ואז נברח לדרום אמריקה, נתחתן, ונחיה כמו רוטשילד!", אמר לה, כשעברו על הפרטים האחרונים בתוכנית השוד האחרונה שלהם, שרועים בסוויטת מלון "דן כרמל" בחיפה, עירומים וחבוקים.

   היא התניעה את המאזדה והחלה נעה לאטה, באורות כבויים על דרך העפר הצרה לעבר הכביש, כשלפתע קלטה עינה דמות אדם זוחלת על אבני הכורכר לעברה, כשהיא מותירה נתיב דם מאחוריה! מה זה???הצצה מהירה לעבר הכביש – הטריילר הארוך שכב על צדו מתבוסס בשמן ודלק! אז הוא באמת התהפך! כלומר, הדמות הזוחלת לעברה זה בעצם...נהג הטריילר!

   לשבריר שנייה עלתה בה המחשבה פשוט להאיץ ולעוף משם. מה איכפת לה, לעזאזל מאיזה נהג מטורף, שרק יסבך אותה עכשיו, כששק הכסף אתה? אך בשנייה הבאה מצאה את עצמה בולמת את המכונית, וקופצת לעבר הגבר שותת הדם שניסה לומר לה משהו בחשכה. היא התכופפה לעברו. משהו מוכר היה בפניו. זה היה מושיקו!   הדם זרם מחזהו והאדים את חולצתה הלבנה, כשחיבקה אותו, ועיניה זולגות דמעות. "בלש משטרה עלה עלינו וישב לחכות לך במקום המפגש במתקן הטיהור", פלט מושיקו בקול מרוסק מכאב. "גנבתי טריילר מאחד הכפרים ויצאתי אחריך להזהיר אותך שלא תגיעי לחורשה.... צפרתי כמו מטורף ולא עצרת....", לחש באפיסת כוחות.

  שרי קרעה את חולצתה וחבשה אותו, מלטפת את שערו הזהוב. מרחוק שמעה יללות צופרים ואורות כחולים מהבהבים פילחו את שמי הלילה. עוד רגע והמקום ישרוץ שוטרים, שיתפרסו בכל השטח וימצאו אותם. אוהו, איזה קידום הם יקבלו על תפיסת הפורץ המפורסם ביותר במדינה...  "את עדיין יכולה להציל את עצמך", לחש מושיקו. "אני אגיד שפעלתי לבד. את לא מוכרת במאגר הזיהוי של המשטרה .רוצי, את יכולה להתחבא בסביבה הלילה ומחר להיעלם".

שרי לא ענתה. היא גררה את שק הכסף מהמכונית החוצה, העמיסה אותו על גבה והתרחקה. מושיקו שכב על דרך העפר כשייאוש של השלמה על פניו. זה הקץ לאהבה הגדולה ביותר שחווה מימיו...  הוא כמעט צלל לתוך עילפון שחור של כאב, כששמע צעקה חדה מכיוון הכביש: "הלו! יש כאן פצוע, תזמינו אמבולנס!". הוא פקח את עיניו. אורות כחולים מהבהבים האירו את דמותה של שרי, העומדת בידיים מורמות אל מול השוטרים, מצביעה בידה על המקום שבו שכב מדמם.  

*  שם הגיבורה הוא מחווה לחברתי שרי מהקפה (sari 10)

* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)