| בעקבות אובדן התקווה הריאלית של נבחרת ישראל בכדורגל הערב, עשיתי לעצמי קצת חשבונות נפש של הסקה מהפרט אל הכלל. אני לא יודעת באיזה שלב בחיי החלטתי על זה בדיוק, רק יודעת שהוא היה מוקדם מאוד ומתישהו ביסודי, שהתחלתי עם המנהג המגונה הזה של לאהוב את חסרי הסיכוי. אז נכון, נבחרת ישראל הוא לא משהו שבוחרים אלא נתון מובן מאליו מתוקף היותי תושבת הארץ, אבל גם בדברים שהבחירות תלויות בי הלכתי לכיוונים דומים, במקום לעשות בחירות שיש להן סיכוי כדי לפצות: גם הקבוצה שבחרתי לאהוב בליגת העל (שלא תמיד שורדת בליגת העל) היא חסרת סיכוי ויכולות כבר עשרות שנים לעשות משהו עם עצמה, מלבד לאכזב אותי מדי שבוע עוד מאז שהייתי ילדה קטנה ותמימה שמתחננת להורים שלה לטרמפים למשחקים בשבתות. גם בכל מה שנוגע לכדורסל החלטתי בתור ילדה משום מה למרוד במוסכמות המכבי ת"א הפשוטות שהיו אז (קחו 15 שנה אחורה, לפני שחולון הפיחה תקווה בכדורסל הישראלי) ולהחליט שגליל עליון בתקופת הפוסט בראד ליף והתארים הם הקבוצה בשבילי. ולא רק בספורט, גם ביסודי וככל שהתפתחתי יותר בחטיבה ובתיכון נמשכתי תמיד למוסיקה הלא מוכרת והחסרת סיכוי לזכות לראות הופעות של האמנים האלה בארץ- הרבה מהם בקושי אפשר היה למצוא את הדיסקים בארץ. ובכל זאת אהבתי את המאמץ של לאהוב משהו כ"כ רחוק ממך וחסר סיכוי ולדעת שהוא רק שלי, גם אם הוא מועד לפגוע בי הרבה יותר מלעשות לי טוב. בגיל מוקדם מאוד גם התנערתי מהקולנוע המסחרי וסירבתי כמעט ללכת לקולנוע, העדפתי למצוא סרטים עצמאיים של במאים שבקושי מצליחים לגרד את הכסף לעשות עוד סרט, ואז כמובן להתאכזב שצריך לחכות שנים בין סרט אחד למשנהו במקום להסתפק במכונה ההוליוודית המשומנת היטב שמספקת המוני סרטים חדשים מדי שבוע. אני לא בנאדם שמח באופן כללי ואף פעם לא הייתי, אבל אפילו בתחומים האלה שהם התחומים הכי מיועדים להסב הנאה נטו, גם בהם משום מה בחרתי להקשות על עצמי ולעשות בחירות שמקשות על ההנאה מהם, או לפחות מציבות בהכרח גם תמיד משהו שלילי בכל אחד מהדברים החיוביים האלה. היום יש דברים שהשתנו- אני פחות מקובעת ובהחלט נהנית גם מטראש הוליוודי בזמן הנכון, ומוזיקת מיינסטרים גם היא נפלאה ומשמשת אותי היטב. אבל בכל מה שנוגע לספורט אני עדיין תקועה- כל ילד יודע ומשנן שקבוצה לא מחליפים ומהקבוצות שלי אני בוודאי לא אראה נחת בזמן הקרוב, אז בזמן שהקבוצה שלי משפילה את עצמה מדי שבוע כל מה שנשאר לי זה לחכות עוד כמה שנים ולקוות שלפחות הנבחרת תציל את המצב (או לעבור לספרד...) |