"הזמן הוא אלוהים" – סיפור בהמשכים מאת אסי זיגדון8.10.09 פרק 2: "אנמות" "אמן נשאר אמן בנשמה" לחשתי לה."ומאיפה הוא יודע שזאת הנשמה שלו?" היא שאלה בהיסוס."הוא יודע" השבתי בבטחון שאלוהים יודע מאיפה לקחתי אותו. אמנות. חשבתם פעם מה זה ליצור?כל החיים שלנו הם יצירה אחת גדולה. יצירה שמעוררת השראה גדולה מאוד לטעמי. ברגע שאתה לוקח את המכחול ליד (גם אם הוא לא ממש מכחול מהודר מנוצות אווז טיבטי) אלא סתם מברשת צבע בארבעה וחצי שקלים, אתה מתחיל לצייר את הציור של החייים שלך. בכל רגע שבו אתה נושם ומוציא משהו לעולם הזה, מפזר כמה גרגירים או פוסע צעד קטן קדימה..אז.. משהו משתנה. אובייקטיבית משהו משתנה. משהו במציאות משתנה. זה בתור התחלה.חוצמזה כל אדם הוא אמן. ואל תספרו לי סיפורים שלא. לא קונה.גם מי שחושב שהוא האדם אפור ביותר הרי שהוא...מצייר באפור. וזכותו החופשית להחליף צבע אגב. אני לא אמרתי לו לצייר באפור. חוצמזה מה רע באפור?ראיתם פעם את השמיים באפור? מחזה לא רע בכלל...העיקר שאתה מבין שאתה מצייר. שזה לא עובר לידך. בדיוק כשסיימתי לכתוב עוד משהו (זה כמו לצייר.. אבל עם עט) היא נכנסה אליי הביתה כרוח סערה."אתה שומע? אתה חייב לקרוא את זה...""את מה" שאלתי חצי מנומנם... "את זה...תקרא תקרא..."היא דחפה לי פתק ליד. התחלתי לקרוא. לא יכולתי לעצור. קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות – הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהנום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה הגיהנום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוב ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר, או מישהו משם שחולף על פניו ומחייך – רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהנום(כתב ריימונד קארבר בספרו "שירים", תירגם עוזי וייל) נו מה אומר ומה אדבר.קראתי את זה שוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. הצצתי עליה לשניה. ראיתי דמעה מבצבצת ושוב קראתי. מאז אני קורא את זה כל יום.למה אני קורא את זה כל יום?נו...אתם יודעים. אני בטוח שאתם יודעים.אם אתם חושבים שאתם לא יודעים, אז אולי המילה היזכרות מתאימה פה יותר. תיזכרו. פשוט ככה...לא צריך יותר. רק תיזכרו....כל הזכויות שמורות לאסי זיגדון, הכותב. © |