כבר למעלה מחודש אין לי טלויזיה. ההתחלה היתה קשה. מאוד. גיליתי התמכרות קשה למכשיר המרובע שיושב על שידה מאיקאה. הבעיה היתה כשהבנתי שיש לי קושי עז בהירדמות בגלל שאני רגילה ללכת לישון עם דברים מרצדים לי מול העיניים וסאונד נמוך של מלמולים של קריין זה או אחר בנשיונל ג'אוגרפיק.

ואז הגיעה ההתגלות הגדולה - הגמילה קלה משחשבתי...

זה התחיל בשבוע לפני שנסעתי לפרובנס. במקום להעביר ערוצים, הכנסתי את הלפטופ החתיך שלי אליי למיטה (לפחות משהו נכנס אליה בזמן האחרון...) וראיתי סרטים בערוץ של יס. אבל לא סתם סרטים - יס דוקו, דברים מוזרים כאלה ואחרים וסדרות על סקס. גיליתי שאם לא לעשות, לפחות לראות סרטים תיעודיים. מעניין.

ההבנה שאני לא זקוקה לטלויזיה או לסרטים האלה הגיעה בצרפת. גיליתי מחדש כמה אני אוהבת ספרות. אז נכון, התחלתי בספר מתח מפגר, המשכתי לספר אחר ביום כיפור ועכשיו אני בשיאו של ספר סיפורים קצרים של סטיבן קינג.

אני ישנה הרבה יותר טוב מאז שנדפק הממיר הזה. אין לי דברים מרצדים מול העיניים, הרעש היחידי בדירה הוא צליל המאוורר והנחירות שלי, ואני קמה לשקט יחסי של ת"א. אבל החוויה המהותית היא הספרים, אין ספק. זה חיבור טבעי שנזנח בעקבות חוסר חשק לקרוא אחרי כמות המאמרים של הלימודים, ואני מגלה שוב כמה המילה הכתובה אהובה עליי.

אז אתמול עשיתי קניה בסטימצקי - ספר מתח (כי אני חייבת את זה לנשמה), אליס בארץ הפלאות ובעיקר הפתעתי את עצמי שגיליתי סבלנות והסכמתי להמתין לספרים שאזלו - IT של סטיבן קינג ו"המלך מתיא הראשון" של קורצ'ק. מישהו זוכר את ההצגה בהבימה לפני 20 ומשהו שנה? אני זוכרת את החוויה שלי בתור ילדה ללכת לישון עם הקלטת של ההצגה מתנגנת ברקע. אולי בעצם זאת אשמתה של אמא שאני רגילה ללכת לישון עם גירויים?? :)

אז טלויזיה זה חביב, כרגע אני בגמילה. ומעדיפה את זה ככה.