היה כזה ספר. אבל לא קראתי אותו. כמו עוד הרבה דברים שלא עשיתי. לא עשיתי. לא עושה. לא אעשה. אז די. הנה נגמרים החגים ואחרי עוד שברון לב, מהסוג החלוש אך הנואש - חלוש ונואש כמו יבבה של כלב מורעב, עייף ובודד שמזמן כבר איבד את הדרך ל"הביתה" שלו - החלטתי שהשנה היא שנת הכן שלי (הזהרתי שהיה כזה ספר, כן?). אז מעכשיו - כן. בגבולות הסביר ובכל זאת: הליכה לאיבוד עד כמה שניתן כשמגדלים ילדים תוך כדי. (ניתן? ניתן קצת, לא?). ואין לי מושג אם אתמיד והפיילוט שערכתי במהלך תקופת חגים הזויה זו עבד דווקא נחמד ובכל זאת לא נשבעת על כלום, רק מתכווננת, שנה שלמה שכן ואולי חיי יצליחו לחרוג מעט ממסלולם ואיזה שהוא חיבור יצליח. פשוט יצליח להיות. וגם אם לא - לפחות יהיה על מה לכתוב הביתה... וויש מי לאק. מריה (מריה). |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השונות היא בפעולה עצמה. קפאתי לכל כך הרבה שנים שעכשיו כל תנועה היא חידוש מסחרר.
ובינתיים זה נעים. (וגם להתיידד שוב עם הבטן זה נעים, הכי נעים)
ממש לא ענין של 'זמן'..
כמו שכתבת.. ענין של בשלות..
מרגיש לך שבשלה ל'כנים'.. לכי על זה..
ולהתכוונן ולנסות, הכי טוב.. רק כך תדעי..
אבל שינוי מסלול יקרה אם באמת תראי ותעשי דברים בצורה שונה..
לכי אחרי ה'בטן' היא אחלה מורת דרך (האינטואיציה..)
בהצלחה
למה? תמיד יש זמן אחר... כמו כשהיינו ילדים ורצינו תמיד להכין את השיעורים מחר.
בזמן הפנימי שלי כנראה שזה הזמן אבל אני ממש רוצה לחשוב שזה לא עניין של גיל ושבכל רגע נתון אדם יכול להחליט שזה הזמן הנכון שלו ל"כנים".
הכל עניין של בשלות.כן, אני יודעת... אבל בינתיים דווקא יופי (על אף כאפה אחת)
וויש יו לאק :)
(יול ניד איט)
לא יהיה לך זמן אחר. אפילו הזמן הזה כבר נגמר.
לכי על זה
כך הבנתי
בכל מקרה, בהצלחה
המממ... לא קראתי...
חרא ספר זה
אנסה לשלב ברשותך, דיר רבה, אנסה לשלב
בהצלחה צדיקה, תהני מהעדר הגבולות.
ואחר כך תחזרי להנות מעטיפת הנורמות.
ברכות וישועות.
תודה
בהצלחה!