יש בקרים שבהם אני שב אל בני האדם. ביום גשם צפוף,כשהקטנוע ברוגז,כשאברי גופי לא מחוברים לשלד.

אני מגיע  לתחנה כדי לראות את זנב האוטובוס בורח   לפני שדרכתי עליו. 

  החלל במרצדס הגרמני  נדמה לי כסיגריה ארוכה  שראשה אדום גחלילי.אני מתבסס בין תולעי הניקוטין , נדחק  לאחור כדי שהאש השורפת את שדות הטבק תכבה בגלגול הזה .  פועל  פלסטיני עולה ובידיו כלי טייח.לאוויר  מתגנבים  אדי דלק.האם הנהג יקבל את עיטור העוז או שמא נהפוך כולנו לביצים וחלב ובשר? הבנות ממלאות את המושבים בנוכחות מטלטלת של  תפילת השחרית.קולן לא נשמע אבל תנועות השפתיים נראות כהודפות כדורי ברזל או כשואבות שאכטה באנחה מקודשת. הילדים -אחים ואחיות בהירי פנים ששערם פסוק כהלכה, לובשים אותם בגדים תואמים  וילקוטים תואמים שקנו בבזאר שטראוס-בגודל של הדובים של זהבה.האוטובוס הדו מפרקי מקפץ על הגדודיות וחוסך  ביקור במתקני  הלונה- פארק. הילד במרכז הבמה  (שלי) מחזיק ביד אחת שקית ניילון ובתוכה עוגה . ביד השנייה -שקית שוקו.מציצת השוקו קצובה  וזהירה ואין טפטוף. כשהשוקו תקוע  בפה מתפנות שתי הידיים לעוגה. ביד אחת השקית מיוצבת כאנך בנאים בעוד האחרת  פוערת את פי   השקית  כדי חיוך דק.דרכו של החריץ משתחלות חמש אצבעות.   הציפורניים בורקות את דרכן  אל התחתית .הילד מדבר בינתיים עם אחיו על משהו ילדותי ברצינות.  עכשיו שלוש אצבעות מתחדדות  קדימה וחוצבות מן העוגה . בבוא זמנן מצטרפות אליהן השתיים הנותרות ויחד  הן ככף של דחפור המפורר סלע גיר חום.אט מטפסת הכף החופנת  על הקיר השקוף .היא נחלצת  בחשש דרך הפתח החשוק ומסתערת על בית הבליעה.השיחה בין האחים נמשכת. אין שום קשר יד- עין -שקית.

אני מחפש פרור אחד נפול ולא מוצא.בעת ביצוע הקסם לא פסקו שלושת האחים מתזוזות נוגדות ריטלין- לעיסה