0

הבלדה על ביג צ'יף

47 תגובות   יום ראשון, 11/10/09, 20:24
 

 

לא, אני לא בן "שישים ושלוש", זה רק התחרז יותר טוב  מ"ארבעים ותשע ושלושה חודשים",

שזהו הגיל פחות או יותר שבו כתבתי את השיר, חוץ מזה, הכול אמת, בערך...

מבין השורות, אפשר לחוש את הכרת התודה שאני חש לכל אלה שבאמת ובתמים דרשו את טובתי, דאגו לשלומי,

ועשו הכול כדי לשאוב ממני את טיפת האנרגיה האחרונה, את האמונה, את האהבה, ואת הרצון שלי לכתוב ולנגן,

כמו כן, לנער אותי  מן החולם, שחלילה אתפרסם. וגוועלט ...להתפרנס מזה???

היות,  ועדיין יש להם תפקיד לא קטן בחיי,(שהוא, עם קצת דמיון אפשר לנחש לבד...) הרגשתי צורך עז להחזיר להם הכרת תודה,

ובמעט שיכולתי, לכבודם, כתבתי את השיר הזה....

אני מרים להם כוסית,

 

וכמובן, גם אצבע משולשת...

 

הבלדה על ביג צ'יף .

מילים ולחן: "זה עם האצבע".

 

מהפח אל הפחת התגלגלתי ונפלתי

וזה רק בגיל שישים ושלוש.

כולם אמרו: "אתה גנוב מהתחת",

שנפלתי על כל הראש.

לאמת, לא האמינו לי, בטענה שזה בכלל אבסורד,

שאחד כמוני מסתובב כול היום,

וכול הזמן מבסוט.

 

לעובדה שאני יפה שיגעון,

לא עזר לי מי יודע מה.

ואף אחד גם לא לקח בחשבון

שמדובר על המצאת המאה.

בלשכת עבודה, אמרה לי הפקידה: "אין לך ת'כישרון".

ובעוד אני מגלגל את הלשון חזרה,

נפל עלי האסימון....

 

שלכל אחד יש את החברים וקריטריונים משלו,

אז מי שלא מקבל אותי איך שאני,

אני לא צריך אותו....

 

בחורות לא היו לי, הן כול הזמן ברחו לי,

הסתלקו מבלי לתת לי סיבה.

הוצאתי הון על אפטרשייב ותסרוקות,

אבל חזרתי לאותה נקודה.

אמרו לי ולא פעם: "הי , אתה טועה", והציעו לי לחזור בתשובה,

אז ישבתי, חיפשתי  ניתחתי, גם חשבתי,

אך חזרתי לאותה מסקנה

 

היה פעם שרציתי להקים קואופרטיב

של אנשים עם ראש בדיוק כמו שלי.

אז חיפשתי והפכתי כול רחוב בתל אביב,

מצאתי שם רק את עצמי....

 

עם החוק לא הסתבכתי, כי אף פעם לא נתפשתי,

זה נכלל אצלי בכישרון.

תמיד בכיתי כי בדרך כלל ידעתי

שצוחק מי שצוחק אחרון.

לכן בינינו, וכול אחד יודע, היטב על בשרו גם למד

אומרים אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד,

אבל בסוף אתה נשאר לבד...

 

כי לכל אחד יש את החברים וקריטריונים משלו,

אז מי שלא מקבל אותי איך שאני,

אני לא, לא צריך אותו....

 

 

דרג את התוכן: