ע.  

עיתים, בין ערביים, כשעוגמת-הנפש עוטה עליו עד-עמקי-נשמתו,

שעומס העצב עוטף אותו כעננה מכל עבר, העגמומיות מעוותת-את-פניו,

והעייפות עומדת כענן עשן עמום על-כל-צעד-ושעל,

הוא מעלף את עצמו בעבודה, עושה-לילות-כימים, עד-לסף-העיוורון,

עד שעורק העלומים עומד-איתו-על-המקח-בעזות-מצח.

משעמד-במבחן בתום-העונה הוא עומס את עמלת העסקה ועובר לעול

עבודת-האדמה, עודר לעומק-תחתית-התודעה, עוקר עוּבְדוֹת-מְשַבְּשוֹת,

עשבי-חלומות-שוטים, עוגמות-נפש, עוקף מבעוד-מועד מֵעַל ומעבר

עיקולי-דרכים-עקלקלות, עורף ענפים עקשנים מעץ-הדעת.

.

ערב, ענן עפרונים עופף על-פני העמק, עוד עונה עומדת להעלם,

על-הפרק עונת-מעבר, עם-זאת העורבים על עץ הערער העָנֵף

אינם עונתיים כלל ועיקר, העולם, העננים המעופפים מעל הערבה,

העטלף המעלעל בעלוות העוזרר, עלי השלכת מעץ-הסרק שערם עוד

קודם, הערוץ שעלה-על-גדותיו ועשה-שפטים כשעקר את עדשות המים,

הערסל העזוב מענף הערבה-הבוכייה, העירית והעיריוני שעליהם

עוּכְּלוּ עד-תום, יער-העבות העשבוני שעלה בערוגה ואפילו העזובה

שבעציצים לא עושים-עליהם-רושם, עונות-השנה עוברות על-ידם,

הם על הענף עד-יעבור-זעם, עת יעלם הערפל.

.

עובדה שאת העיתוי לעזיבה של העולם-הזה עצר בעקשנות,

עטה עור-של-פיל, עשה-עצמו-כעֶבֶד-עולם-שלישי העורג עד

שנעקרות-עיניו-מחוריהן לעלות אל עשירי העשירון העליון,

עִיֵיף עצמו בעבודה-זרה, עבודת-אלילים שכולה עורמה,

עקב-בצד-אגודל עלה במעלה העמדות-מעמדות, מְעוּוָת מעט

ועקמומי עקף בעבודת-פרך את עיסת עוולות-העולם-המודרני-העוין

ומכיוון שעסק בענייני-דיומא, לא עצר, לא עמד-על-המשמר

ולא עקב עם-יד-על-הדופק, עָבָה כעגל עודף בעדר,

ועל-נקלה מצא עצמו בניתוח מעקפים.

.

כעת משעמד-בניסיון לעת-עתה והתעורר עדיין עב-כרס

מעיוורון העכור והעילפון שעשה-לו-את-המוות,

עִימֵת מחדש כל ערך וערך, עִישֵֹב בעיניים-עצומות את הטפל,

עָטָה כעולה-חדש את העיקר בעסקת-חבילה של מי

שעומד ערום-ועריה לעשות-הכרה עם עצמו ועם

העולם-הבא שלו : מרווה.

.

עולם-ומלואו, עצום-מימדים עגול ועטור עדנה

יעצב לה בעשר-אצבעותיו, עם-כל-הלב, עד-חצי-המלכות

יעניק לעלמה, עפיפון עדין יעופף בערפילי הערב,

עששית תאיר בעידון, עוגב עָרֵב ינעים בעודה עוברת

ענווה את הסף מהעלטה. בעיניים-קרועות-לרווחה,

תעפעף מול גן-העדן העָטוּי עד-אפס-מקום עונג עילאי.

עסיס ענבים עול-ימים עם עוגה מעודנת מהעמק יעמיס

על-מגש-של-כסף לעומתה, עדי עם עדיליון מעוטר יענוד

על עורפה העירום, עגילי עידית יעלו כעיטור לעיניה העליזות,

בערגה יביט בעטרת עליצותה, וידע שהפעם על-כל-פנים

עשה עשייה, עשה-חייל, בעין-יפה, ועל-כן עלה-בידו,

הוא עמד-בדיבורו לעצמו, מעל מעבר, בענק.

.

העתיד נראה עתה על-מי-מנוחות, עד-מאה-ועשרים,

עד-בכלל, עד-אינסוף.

.

.

.

(המשך יבוא)