כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תל אביבית נמרצת

    שוזרת את החיים לתוך המילים ומהמילים מחברת משפטים כידי לנסות ולתאר כיצד החיים האלה נראים בעיניי
    www.linurman.com

    גלגל החיים התל אביביים או מדריך לתל אביבי מתחיל

    20 תגובות   יום ראשון, 11/10/09, 22:07

     

    כשאתה מתחיל את החיים שלך בתל אביב, אתה עומד ערום כביום היוולדך, תמים לחלוטין, כשכל מנגנוני ההגנה שצברת לפני כן נעלמו וכל הניסיון של החיים שלך עד כה הופך ללא רלוונטי. החיים שלך של "לפני תל אביב" נספגים בתוך מציאות חדשה בלתי נודעת, מפחידה ונצלנית ואתה... אתה עומד מבועט אבל כולך טוב, מופעם ולא מוכן לשום דבר שהולך להתרחש בחייך. לא משנה כמה תהיה למוד לקחים ובעל ניסיון, העיר הזאת מגמדת את כל החוויות שלך ומאפסת אותך לאפס מוחלט. אתה אפס קטן וחמוד שמתחיל לחיות מהתחלה!

     

    זה תמיד מתחיל בחיפוש הדירה הראשונה ולמי מבינינו יש את הכסף הדרוש לדירה לבד? לאף אחד, לכן לחיפושים תמיד מצטרף איזה שותף פוטנציאלי/חבר טוב כי אם לא, תצטרך להתרוצץ בין "ראיונות עבודה" שאורכים דיירים שכבר גרים בדירה ומחפשים שותף שלישי/רביעי לדירתם המהממת. בגלל חוסר הניסיון בחיים עם שותפים אתה תעדיף לבחור כשותף הראשון שלך בדירתך הראשונה את החבר הכי טוב שלך כי תהיה לך אידיליית החיים המשותפים בראש ותפליגו בדמיונכם לחברות מדהימה ושותפות מוצלחת. אתה מדמיין איך תסתובבו ביחד בשוק ותבחרו עגבניות יפות, איך תבשלו ותנקו יחד וגם תעשו מסיבות לכל החברים שלכם.

     

    אז אני הייתי אחת מהם ובחרתי לי לשותף את חברי הטוב ביותר כי היה נראה לי שעליתי על מתכון בטוח להצלחה כי הוא היה יציב יותר, בוגר יותר, אחראי יותר וגבר הרבה יותר ממני. במאמצים משותפים מצאנו דירת החלומות לתל אביבי הטרי, דירת "זוג" ברחוב שנקין! האאאא שנקין! דמיינו לכם איזה מלהיב זה לחיות שם כשאתה צעיר, טרי וירוק כמו עלה אביבי. לא יכולנו לראות את החדרים בלי הדלתות ואת החלונות בין החדרים בלי זכוכיות (ואת כל חוסר הפרטיות שנובעת מזה). התלהבנו מהמרפסות העתיקות מאריכי רצפה העתיקים, מאמבטיה עם צדפות ומהתקרות בגובה 10 מטר. מי היה יכול לחשוב על רעש, על חוסר הנוחות ועל המטבח הפצפון? ומי בכלל בשיא כל ההתלהבות הזאת יכל לשים לב לסעיפים הבעיתיים בחוזה בן 10 עמודים ועל כך שבעל הדירה הוא עורך דין (מנורת הזהרה אדומה וסירנה שזועקת זהירות!!!).

     

    אז בהתחלה הויכוחים עם השותף היו על האוכל והכסף שמושקע בו. אבל השותף קנה ובישל ואני התרוצצתי בין עבודותיי הרבות (נושא שיורחב בהמשך הפוסט - הבטחה). היינו מבשלים על גזיה אורז בלי כלום ויושבים שעות ארוכות על המרפסת עם בקבוק יין אדום. עם הזמן כשהפיוזים שלי החלו להשתחרר בתוך ההווי התל אביבי והתחלתי להתערבב בתוך דייטים רבים אינספור (טוב מי לא היה עושה את זה?) שותפי התחיל לסבול מהפרעות בלתי פוסקות באמצע הלילה, מרעשים והחיים העליזים שלי. לפעמים הייתי מתעוררת בבוקר ומוצאת את חליפת הצלילה שלו רטובה תלויה במקלחת (באמצע נובמבר) ואז התחלתי לקבל מכתבים ארוכים עם רשימת התלונות היומית. המכתב האחרון הגיעה אחרי שהוא רוקן את כל הבר של אגאדיר, ואני הייתי צריכה לפנות את הדירה תוך שבוע.

     

    מיותר לציין ששנה אחרי זה קיבלתי מכתב מעו"ד התובע אותנו על נזקים בלתי הפיכים שגרמנו לדירה! ואת הישבן החצוף שלו כיסה סעיף בחוזה שאמר כי אין בעל הדירה חייב להוכיח את הנזקים, הוא פשוט יכול לדרוש ואנחנו המטומטמים חייבים לשלם.

     

    הדירה הבאה שלי כמובן הייתה לבד והגודל שלה היה כמובן לא יותר מ-10 מטר כולל הגלריה, כי זה מה שתל אביבי תפרן יכול להרשות לעצמו.

     

    אתם יודעים מה עובר על התל אביבי הטרי כשהוא מנסה להתפרנס באמצעות קישוריו הדלים? הוא מסתובב רעב ומותש (בדרך כלל ברגל) ועובר התלמדויות שלא נגמרות, במסעדות, בברים, בבתי קפה ובחנויות. אחרי התלמדות יכולים להגיד לך שאין כרגע מקום, המסעדה יכולה להישרף (כן זה קרה לי פעם במשמרת הראשונה שבה הייתי אמורה להתחיל להרוויח כסף), הבוס יכול לסנן אותך או שיכולים להעניק לך ברוחב לב 2 משמרות בשבוע בשכר מינימום (אם לא פחות).

     

    אתה מתרוצץ מראיון לראיון מעבודה לעבודה, מנסה לחשוב על שילוב כמה משרות במקביל ועל איך אתה חוסך וחיי בו זמנית וכולם נראים בהתחלה נחמדים ומבקשים שתתלמד בחינם שבוע שלם. כשאתה מוצא סוף סוף עבודה היא בדרך כלל בשעות לא אנושיות או במרחק לא אנושי מהבית. לכן מצאתי את עצמי עובדת לפעמים "רק" ב-4 עבודות במקביל ולפעמים גם 20 שעות ביום בלי להיות מסוגלת למצוא זמן כדי להחליף מנורה בשירותים (מזל שהיו נרות).

     

    אחרי שהתל אביבי החדש מוצא מקום לחיות בו ומקום להרוויח את הגרושים שלו הוא מתחיל לחפש מקום זול לקנות בו את האוכל שלו. מאוד קשה בעיר הזאת כשבכל רחוב מרכזי יש 4 סניפי PM:AM יקרים שקורצים לך בנוחות שלהם. אבל אתה תפרן לכן אתה סוחב שקיות כבדות מהשוק (ברגל כמובן, כדי לחסוך את החמישה שקלים שעולה מונית שירות עד הבית). אתה אומלל כי אין לך זמן לישון וכסף לאכול ואתה קונה בקבוק עקר ב-12 שקל כי ליין שעולה 30 אין לך תקציב (כי עשרה מטרים שאתה קורה להם בית עולים לך כמעט את כל המשכורת).

     

    לאט לאט אתה מתחיל להתגלגל ולהבין, לרחרח את הסביבה, להכיר אנשים ולהתרגל למכבסה עם שירות משלוחים עד הבית (במקום לסחוב שקיות כבדות של בגדים למכבסה, להתחנן בקיוסק שיפרטו לך כסף ולשבת שעות במכבסה בתור למייבש).

     

    השלב הבא בהתפתחות האישיות התל אביבית הוא מציאת בן זוג לכן אתה מתחיל לצאת לדייטים בברים השכונתיים ואז אתה מגלה את נפלאות ההנגוברים. לפעמים אתה מנסה לשלב בין העבודה והדייטים ואז הדייטים שלך מתרחשים תוך כדי המשמרת במסעדה/בר שבו אתה עובד. יצירתי לא? אתה נכנס למערבולת של חיי פרנסה קשים ואינך מצליח להבין איך כולם מבלים להם בבתי הקפה כי אתה עוד לא יודע שאלה הם התל אביביים הוותיקים שכבר הסתדרו עם דירה מפנקת ליד הים ואיזו קומבינה בשביל הפרנסה.

     

    עם הזמן אתה לומד את כל סודות ההצלחה בעיר הגדולה ומכיר אנשים נכונים. אתה לומד להשתמש במוניות במיומנות כזאת שהמתנה של 5 דקות למונית שירות יכולה להטריף אותך. אתה מוצא עבודת לילה שמאפשרת לך ישיבת בטלה בבית קפה כל היום וסוף סוף אתה מתחיל לטעום את טעמן המופלא של ארוחות הבוקר המפנקות וארוחות העסקיות המשתלמות. אתה מפסיק לבשל וללכת לשוק והקניות שלך מתבצעות רק באיי אם פי אם הכי קרוב לבית כשלרוב המקרר שלך מארח רק בקבוק אבסולוט ושישיית רד בול.

     

    אחרי זה אתה מתחיל לקנות חולצות של לקוסט, שעונים של גוצ'י וגי'נסים של דיזל, כפכפים של האוונה ותיקים של גס. אתה מתחיל להסתובב במקומות מופלאים כמו קלרה וברקפסט ולחזור הביתה באור יום מבילויי לילי. ובסוף אתה עובר לגור ממש ליד הים בדירה מחולקת שעולה 4000 בחודש. הבית שלך מתמלא ברהיטי איקאה ופריטים מגניבים מחנויות לעיצוב הבית. אתה מתחיל לקנות מגאזינים כי העיתונים כבר לא מספקים לך את הריגוש (טוב אולי ה"עכבר" כי רק בו יש אינפורמציה על תל אביב).

     

    אחרי טעימה מהחיים ה"טובים" והפיכתך לעכבר העיר, אחרי שלא ראית איך נראה צפון ודרום הארץ מזה כמה שנים נמאס לך מכולם. הברים משעממים, המסיבות כבר לא מה שהיו פעם ואנשים כבר לא יפים. זה השלב שבו אתה הופך לעכבר בית כי אתה בוחר לבנות את חייך בתוך הבועה הנוחה שלך שמורכבת מהדירה הנוחה, מעגל חברים, בית קפה שכונתי ו-PM:AM הקרוב לביתך. הפלצנות מתפוצצת לך בפנים ואתה מאוס מדייטים ומסלקציה. אתה מזמין את האוכל שלך מהמסעדות במקום ללכת לשבת בהם כי אין לך כוח להזיז את עצמך מהספה שלך שקנית באיקאה.

     

    אז מה היה לנו כאן? היה לנו את כל שלבי ההתפתחות של הנפש התל אביבית ודעיכתם של חיים מפונקים של עכבר העיר שחיי את החלום הגדול של לעבוד מעט להרוויח יותר, לאכול טוב, להתלבש יפה ולהיראות הכי טוב. אחרי שאתה עובר את כל הניצול והחוסר צדק, אתה מתחיל להבין את מהותם של החיים היפים, אחרי שהושפלת אתה מתחיל להתייחס לעצמך בהערכה גדולה ולשאוף קדימה. אבל בשביל מה? בשביל להכיר את בן זוגך לחיים, לעשות חתונה מפוארת, להקים משפחה, לקנות דירה בשכונת מגורים בפתח תקווה או בית קטן במושב (כדי שלילדים שלך יהיו תנאי מחייה נאותים) וכדי שתוכל להיזכר בנוסטלגיה על החיים התל אביביים האלה שהיו לך כשהיית צעיר, כשהלכת למסיבות ולבשת מותגים.

     

    האם התהליך המפרך של הסתגלות ארוכה שווים את כל זה?


    http://www.youtube.com/watch?v=FJoA53Uh4to
    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: מקלידלאט 2009-11-07 15:24:21


      אין תחת חדש תחת השמש

      דיויד מאמט

       

       


      מה? לא חידשתי כלום? :-(
        7/11/09 15:24:


      אין תחת חדש תחת השמש

      דיויד מאמט

        16/10/09 02:07:

      צטט: barak p 2009-10-15 18:14:11

      משעשע

      חמוד

      וכל כך נכון

       

       


      איזה כיף שאהבת :-)

      תודה רבה

        15/10/09 18:14:

      משעשע

      חמוד

      וכל כך נכון

        14/10/09 17:06:

      צטט: morning glory 2009-10-12 20:06:05


      פתאום החיים הפריפריה נראים כל כך יפים

       

       

      חס ושלום
        14/10/09 17:05:

      צטט: eastern oak 2009-10-13 19:58:17

      לא יודע לגבי השאלה הגדולה, אבל הפוסט המושקע שווה כוכב ללא ספק.

       

       


      תודה רבה רבה רבה :-)
        14/10/09 17:05:

      צטט: italy 2009-10-13 19:56:40


      כתבת יפה @

       

       

      תודה :-)

      אני שמחה שאהבת

        14/10/09 17:04:

      צטט: moshel 2009-10-13 14:33:01


      ובגלל כל מה שכתבת

      אני גר בחולון

      אההההה  שכחתי לאחר ארבע שנים שגרתי בניו יורק

      תל אביב ממש לא עושה לי את זה

      וחוץ מזה שהבית בחולון הוא שלי ואני לא משלם אפילו משכנתא

      אז זהו

      ולסיום כתבת ממש יפה את ההוויי של התל אביבי המצוי

      ורק חבל כשהם סוף סוף מצליחים הם לא זוכרים מה הם עברו

      בהתחלה.....

       

       

      תודה חח אני פה כדי להזכיר להם

      ובחולון אני לא אגור גם אם יתנו לי שם בית מתנה - על תיעלב אבל יש מחיר לרמת חיים ואני מוכנה לשלם אותו

      בדיוק בגלל שאני זוכרת כל כך טוב מה עבר עליי פה ואני רואה איפה אני עכשיו :-)

        14/10/09 17:02:

      צטט: adisco 2009-10-13 14:04:01


      חרא של עיר ואני מת על החרא הזה

       

       

      חרא שלנו, ולא נחליף אותו בשום חרא אחר חחחח
        14/10/09 17:01:

      צטט: עמותת כמוך 2009-10-12 18:11:33

      מאחל לך את שמספיק...

       

       


      תודה תודה תודה
        13/10/09 19:58:
      לא יודע לגבי השאלה הגדולה, אבל הפוסט המושקע שווה כוכב ללא ספק.
        13/10/09 19:56:

      כתבת יפה @
        13/10/09 14:33:


      ובגלל כל מה שכתבת

      אני גר בחולון

      אההההה  שכחתי לאחר ארבע שנים שגרתי בניו יורק

      תל אביב ממש לא עושה לי את זה

      וחוץ מזה שהבית בחולון הוא שלי ואני לא משלם אפילו משכנתא

      אז זהו

      ולסיום כתבת ממש יפה את ההוויי של התל אביבי המצוי

      ורק חבל כשהם סוף סוף מצליחים הם לא זוכרים מה הם עברו

      בהתחלה.....

        13/10/09 14:04:

      חרא של עיר ואני מת על החרא הזה
        13/10/09 12:23:

      צטט: morning glory 2009-10-12 20:06:05


      פתאום החיים הפריפריה נראים כל כך יפים

       

      מה פתאום! העיר מדהימה מהממת ובלתי ניתנת לחיקוי ו להחלפה

      רק ההתחלה פה קשה זה כל העניין

        13/10/09 12:22:

      צטט: עמותת כמוך 2009-10-12 18:11:33

      מאחל לך את שמספיק...

       

       

      תודה רבה :-)
        13/10/09 12:21:

      צטט: embkit 2009-10-12 14:41:42

      כתבת, כהרגלך, פוסט ארוך ובלתי ניתן לקריאה רציפה

       

      בבקשה - להפקיד על שורת רווח

       

      כמו שאני עושה... תודה

       

      לענינינו, גם אני הייתי בסיפור הזה לפני 13 שנה.

       

      אכן מה שכתבת נכון ומדויק. לי לקח שנתיים בדיוק להבין את הרעיון ולעבור חזרה לרמת גן

       

      לשכ"ד שפוי, לשקט בלילה, לחניה בלתי מוגבלת , רחובות נטולי פיקוסים ואוטובוסים.

       

      והכל - 10 דקות נסיעה מהתופת המכונה תל אביב

       

      חזרתי למרכז העיר לפני 3 שנים, היות וגרנו , אשתי ואני , בדירה עליה לא שילמנו שכ"ד.

       

       

      אלו היו 3 שנים מסויטות . לו הייתה לנו אפשרות לשכור דירה במקום אחר היינו עושים כן.

       

      העיר פשוט מזויעה. אתה יוצא לרחוב ונושם פיח, שלא לדבר על חנייה (סיוט מתמשך , במיוחד עם ילדים)

       

      רעש בלתי נפסק, אוטובוסים, שיפוצים ותיקונים ללא הפסקה

       

      העיר הפכה להיות גועלית ובלתי נסבלת.

       

      לפני כחודש  עברנו לשכונה צפונית ומרוחקת בעיר. 

       

      איזה חיים !!!!!!!!

       

      בקיצור - לברוח מהעיר וכמה שיותר מהר. 

       

      אני דווקא חולה על העיר והפיח שלהרק שחבל שההתחלה כאן היא כל כך קשה

       

      ולגבי הקריא הבלתי אפשרית , אני באמת שלא מבינה על מה אתה מתלונן

       

      ואם זה כל כך קשה אני ממש מטנצלת על הסבל שגרמתי

       

        12/10/09 20:06:

      פתאום החיים הפריפריה נראים כל כך יפים
        12/10/09 14:41:

      כתבת, כהרגלך, פוסט ארוך ובלתי ניתן לקריאה רציפה

       

      בבקשה - להפקיד על שורת רווח

       

      כמו שאני עושה... תודה

       

      לענינינו, גם אני הייתי בסיפור הזה לפני 13 שנה.

       

      אכן מה שכתבת נכון ומדויק. לי לקח שנתיים בדיוק להבין את הרעיון ולעבור חזרה לרמת גן

       

      לשכ"ד שפוי, לשקט בלילה, לחניה בלתי מוגבלת , רחובות נטולי פיקוסים ואוטובוסים.

       

      והכל - 10 דקות נסיעה מהתופת המכונה תל אביב

       

      חזרתי למרכז העיר לפני 3 שנים, היות וגרנו , אשתי ואני , בדירה עליה לא שילמנו שכ"ד.

       

       

      אלו היו 3 שנים מסויטות . לו הייתה לנו אפשרות לשכור דירה במקום אחר היינו עושים כן.

       

      העיר פשוט מזויעה. אתה יוצא לרחוב ונושם פיח, שלא לדבר על חנייה (סיוט מתמשך , במיוחד עם ילדים)

       

      רעש בלתי נפסק, אוטובוסים, שיפוצים ותיקונים ללא הפסקה

       

      העיר הפכה להיות גועלית ובלתי נסבלת.

       

      לפני כחודש  עברנו לשכונה צפונית ומרוחקת בעיר. 

       

      איזה חיים !!!!!!!!

       

      בקיצור - לברוח מהעיר וכמה שיותר מהר. 

      ארכיון

      פרופיל

      Lin Urman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין