לחם בבית

אורי שפט

הוצאת a point books

הדפסה ראשונה- אוגוסט 2009.

אני כבר לא זוכרת את הפעם האחרונה שקנינו לחם בסופר או במאפייה. לחם אנחנו עושים בבית. נכון שאנחנו מפונקים/עצלנים ומשתמשים במכונת לחם אליה זורקים את כל המרכיבים (שמרים, קמח, מלח, הכל) ולוחצים על התוכנית הרצויה ואז על כפתור הסטארט. אבל אחרי ארבע וחצי שעות (של לעיסה מכנית ורעשי המראה ונחיתה) יש לנו לחם מעולה וריחות שלמאפייה בשעות הקטנות של הלילה כשמוציאים את הסחורה מהתנורים.

ובעיתוי מצוין קיבלנו הערב ספר חדש על לחם, שגם אם לא יגרום לנו לאפסן את המכונה ולהפשיל שרוולים, חוויית הקריאה והדפדוף בו מגרה את החושים. ספר הלחם של האופה-קונדיטור- בעלים של "מאפיית לחמים" קטן ומפתה. הציורים המקסימים של יזהר כהן שמתעדים לילה של אפייה בטוסקנה, הצילומים (של דניאל לילה) הכל כך מוחשיים שמחליפים ניסיון אפייה עצמי בבהייה בדף תלת מימדי וגם הטקסטים הקטנים והשובים- כל אלו הופכים את הספר לחוויה אסתטית.

על הדרך יש גם מן הסתם מתכונים מפורטים, והבהרה כמעט מאיימת שיש לשים לב לפרטים ולא לקצר את הדרך (עוד סיבה שכרגע אני נותרת בצד הבוהה בספר). המתכונים הראשונים עושים שימוש בקמח לבן, ובתור צרכנית קמח מלא בלבד תהיתי אם יהיה לחם שיצא לעזרתי או שאאלץ להסתפק בעוגות. אותה הבהרה שמאיימת להיזהר מקיצורים וסטיות מהמתכון מנעה ממני לשקול בכלל להחליף את הקמח. אבל ההתמדה השתלמה ובמחצית הספר המתכונים הופכים בריאים ומודעים יותר- וקמח מלא, שיפון ושלל גרעינים תופסים את מקומם הראוי. באותה מחצית גם צצה לה סימניה מחוט חום ועדין. הפתעה חיובית שלא ראיתי זמן רב במחוזות הספרות הבישולית. יש גם מתוקים שמספיק לקרוא את התיאור שלהם ולבהות בתמונה כדי להשמין מאושר. ויש גם צילום אחד מרהיב ביופיו של פוקצ'ה בצל, שנמתח על כל העמוד ונראה כמו טפט אומנותי (עמ' 14). מומלץ בבית.