בוקר טוב יאירי, אתה יודע שאני ממש אוהב אותך. אתה עוד מעט כבר בר מצווה וכל הזמן אתה מתווכח עם כל העולם, על כל מה שאפשר. אתה תמיד צודק ואתה תמיד חכם יותר מאחרים. היום בבוקר אמרתי לך שיש מאמר מצויין של יאיר לפיד בעיתון ושאני רוצה לדבר איתך עליו, ואתה שהיית שקוע במשחק המחשב שלך אמרת שהמאמר הזה בטח משעמם ושאתה לא רוצה לשמוע. איך אתה יודע שזה משעמם? אפילו לא נתת צ'אנס לעניין הזה. אז אמרתי לך שאם לא תבוא עכשיו מיידית לסלון, לא תצעד עם בית הספר לטאי-קוואן-דו במצעד השנתי בעיירתנו השלווה. כמובן שגם אם לא היית בא, הייתי נותן לך לצעוד... אבל באת וזה היה נכון לבוא לאבא ולשוחח איתו. קצת כבוד אם לא לאבא אז לפחות ליאיר לפיד שלשניכם יש אותו שם. התחלתי להקריא את המאמר ואמרת שזה משעמם. שוב לא נתת הזדמנות ליאיר הגדול. אח"כ הקשבת, וכשהגעתי לחלק של מה שנכון לך זה מה שנכון לך ולא לאחרים ומה שעושה אותך מאושר זה מה שאתה צריך לעשות, אבל עד גיל שמונה עשרה אתה בבית שלנו והחוקים הם שלנו, לא נראה לי שכל כך אהבת את הקטע האחרון, הסכמת. האמת, שהמאמר היה פחות מעניין והיה לי יותר מעניין לשבת איתך ולשוחח איתך על הרגשות שלך. על איך אתה מרגיש כילד שני במשפחה. הסכמת איתי על העניין שאתה אוהב להתווכח על כל דבר וסיפרת לי המון דברים חדשים שלא ידעתי. הסכמת שאין צורך תמיד להיות צודק. הסכמת שאי אפשר לשנות אנשים מבוגרים וחבל. והסכמת שבגיל שמונה עשרה תעשה את הדבר שנכון לך ושיגרום לך אושר גדול. איזה יופי של שיחה הייתה לנו, אני מקווה שנמשיך עם השיחות האלה, גם אם הם יהיו במקום משחקי המחשב ובמקום הטלויזיה. מה דעתך? עכשיו אני רוצה להקריא לך את מה שכתבתי, ועוד פעם אתה אומר לא רוצה, אבל טוב שמייד אמרת כן. אז בשביל מה הלא, יאירי? תגיד כן, תשמע, תבין, ואחר כך תביע את דעתך. אוהב אותך מאד, אבא.