כבר פעם שנייה שהיא נכנסת באמצע, בלי לנקוש. הפעם הבת שלה שוכבת עלי. אנחנו במיטה, אני על הגב, לבוש לגמרי. היא עלי. לבושה. כלומר בערך. אנחנו מתנשקים, יד אחת שלי על גבה, מתחת לחולצה, והשנייה מתחת למכנסיים, חופנת את התחת שלה. הוא רחב, ורך וחם ונעים, ואני מועך ומפסק, שולח ידיים אל בין רגליה, מקבל מדי פעם שנייה או שתיים של חסד שבהן אני מרגיש את הרטיבות המסתורית ההיא שם, או את החריץ שבין ישבניה. היא ממהרת להזיז את היד שלי, להחזיר אותה לטריטוריות מותרות. אבל לא ממהרת מדי.

אני מבחין באמא שלה לפניה. אני לא מפסיק למזמז אותה, חושב איך התמונה נראית מבעד לעיני האישה שבדלת. הבת שלה שוכבת עלי, האגן שלה זז, מתחכך בזקפה שלי מבעד לג'ינס, הגב התחתון וחצי מהישבן שלה חשופים, והידיים שלי שנעות מתחת למכנסיים. היא מסתכלת בי, האמא, שעונה על המשקוף. אני לא מצליח לפענח את המבט. היא לא אומרת דבר, העיניים שלה עולות ויורדות, קולטות את הפרטים. אני לא מפסיק למעוך וללטף את הישבן של הבת שלה.

ואז היא קוראת לה. הגוף שמעלי מיטלטל ומזנק, בגדים מוחזרים למקום, ריב פורץ. למה את לא דופקת על הדלת, אמרתי לך כבר שאני לא מוכנה שיסגרו דלתות בבית שלי.

כשהיא מלווה אותי לדלת אנחנו עוברים ליד האם, שיושבת ושותה קפה ליד השולחן במטבח. היא אישה נאה. גבוהה, שפתיים וגוף מלאים. החולצה שלה חושפת את החלק העליון של שדיה הכבדים. אני מביט בה והיא מביטה בי. אני מוריד את המבט למחשוף, מתעכב עליו, ומחזיר אותו למעלה. היא ממשיכה להסתכל בי עד שאני מגיע לדלת, ויוצא.