ב"ה
השבת הבאה עלינו לטובה, שהיא השבת הראשונה אחרי חגי תשרי, נקראת "שבת בראשית", משום שבשבת זו מתחילים לקרוא את התורה מבראשית (מההתחלה, גם מהחומש הראשון - בראשית, וגם מפרשת בראשית, לאחר שסיימנו את קריאת כל חמשת חומשי התורה בשמחת תורה).
אין תאריך מתאים יותר משבת זו כדי להסביר את מהות השבת וחשיבותה. התורה הקדושה בספר שמות (לא, יז) אומרת: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹ"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. צריך להבין זאת: התורה הקדושה אומרת שהשבת היא אות בין הקב"ה ובין בני ישראל כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹ"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. השבת היא אוֹת, מה זה אוֹת? להבנת העניין נביא משל נפלא של ה"חפץ חיים" זצ"ל. ה"חפץ חיים" אומר: אוֹת הוא שלט. שלט שאדם תולה בדלת חנותו, או בדלת הכניסה לביתו, המכריז: כאן חנותו של החייט פלוני, כאן גרה משפחת אלמוני. נניח שהחייט, או המשפחה, עזבה את הארץ והיא נמצאת כרגע בקצה העולם – בהונולולו. בא אדם לחפש את המשפחה בביתם (או את החייט בחנותו), מקיש בדלת - אף אחד לא עונה לו, הוא פונה אל השכנים: "היכן מתגוררת משפחת אלמוני?" עונים לו: "פה, משפחת אלמוני מתגוררת פה". "אבל הם לא פה", אומר האדם, "אני כאן כבר יותר משעה, ומחפש אותם. קורא בשמם, מקיש בדלת, ומתעניין אצל השכנים אם מישהו ראה את הילדים. וכולם אומרים: 'לא, אף אחד לא ראה, לא את האב, לא את האם ולא את הילדים, זה כבר כמה חודשים. הם אינם בבית!' "אז איך אתם אומרים שהם גרים כאן?" אומרים לו השכנים: "אתה לא רואה את השלט, האות? יש שלט, יש אות: " כאן גרה משפחת אלמוני". "אבל הם בהונולולו" אומר האדם. "כן", עונים לו השכנים, "הם בהונולולו, אבל ההונולולו הזה הוא זמני, הם יחזרו. נסעו לטיול, נסעו לשנת השתלמות, נסעו לשליחות, נסעו מחמת איזו שהיא סיבה. נסעו לשנה, שנתיים, חמש – כמה שהטיול, או ההשתלמות, או השליחות דורשים – כשהדבר יסתיים הם יחזרו. הסימן, הראייה, שהם יחזרו, שהבית שלהם הוא אכן כאן, הוא האות הזה, השלט: 'כאן גרה משפחת אלמוני'".
אבל ברגע שאדם עבר לגור אפילו באותה עיר, באותה שכונה, באותו הרחוב, באותו הבניין, באותה הקומה, אפילו דלת ליד דלת, והוריד את השלט מדלת ביתו, גילה בזה שהוא אינו מתגורר בדירה זו יותר. מופיע אדם ומחפש: "היכן גרה משפחת אלמוני?" עונים לו: "שמה". "מה שמה", אומר האדם, "ראיתי את הילדים למטה, ראיתי את אם המשפחה עולה במדרגות הבית!" "נכון", עונים לו השכנים, "הם קרובים, אבל הם לא פה, הם לא מתגוררים יותר בדירה שהתגוררו בה, הם גרים בדלת הסמוכה, פה הם כבר לא גרים יותר". "הראיה לכך, ההוכחה, הסימן: הם הורידו את השלט, את האות, מהדירה".
זו, אומר "החפץ חיים" כוונת התורה: יהודי, אפילו אם הוא בקצה העולם, כלומר: אפילו אם עזב ואינו מקיים את כול מצוות התורה הקדושה, אינו מניח תפילין חלילה, לא צם ביום כיפור, אינו אוכל מצה בפסח אלא אוכל חמץ בפסח חלילה, לא שומר "טהרת המשפחה" ה' ישמור, כל מיני דברים איומים ונוראים. אבל הוא שומר את השבת. אומרת התורה בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, השבת אוֹת הִוא לְעלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹ"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ יהודי ששומר את השבת, אפילו שהוא "רחוק", שהוא אוכל ביום כיפור, ואפילו שהוא אוכל חמץ בפסח, אבל יש עליו עדיין את האות: "כאן גר יהודי", "אני עדיין יהודי", זה שאני עדיין לא שומר את כול התורה והמצוות, זה בגלל שאני עכשיו נמצא בשליחות, נסעתי לטיול, להשתלמות. אבל אני אחזור. בטוח שאני אחזור! יש פה אות, יש עלי שלט המעיד: "אני עדיין יהודי", אני אחזור, אין מה להתייאש ממני! אבל חלילה וחס, אם יהודי לא שומר את השבת, אפילו יניח תפילין של רש"י וגם של רבינו תם וגם של שימושא רבא. יש ארבע-חמש שיטות שונות בתפילין, והוא יניח תפילין לפי כול השיטות. יניח ביחד אפילו. יש יהודים שמניחים שני סוגי תפילין, רש"י ורבנו תם, ביחד. יצום ביום הכיפורים, וגם יום לפניו ויום לאחריו. יאכל בפסח מצה "למהדרין מן המהדרין", "שמורה משעת קצירה", "חי דקות", "תנור ראשון" וכו'. הכי הידורים שרק יכולים להיות. הכול יעשה, אבל, חלילה, לא ישמור שבת. אין אות על הבן אדם הזה שהוא יהודי. אין כמעט סיכוי שישמור שבת, וגם מה שהוא אוחז בו, גם כן לא יחזיק מעמד. גם זה לא יחזיק מעמד! זה לא אני אומר, זה אומר הקדוש "החפץ חיים", שזו כוונת התורה הקדושה: רק יהודי ששומר את השבת, רק הוא, יש עליו שלט האומר: "אני יהודי". רק היהודי הזה, אפילו אם הוא בהונולולו, אפילו אם חלילה הוא אינו שומר עדיין מצוות אחרות, אבל הוא שומר שבת, יש עליו אות שהוא יהודי והשבת תגרום לו שישמור את כול תרי"ג המצוות. הדבר בטוח במאה אחוז, התורה מעידה על כך.
לכן אנחנו רואים: גם היצר הרע יודע כמה חשובה שמירת השבת. ולכן כשיהודי רוצה לחזור בתשובה, ולהתחיל לשמור תורה ומצוות, היצר הרע מוכן לאפשר לו מייד בהתחלה, ברגע הראשון, הרבה מאוד דברים ובקלות: תלביש ציצית – טלית קטן – על המקום, למה לא? הנה קח תלביש! תניח תפילין תעשה הכול. אבל לשמור שבת? לא לעשן בשבת? או זה לא! מה פתאום? זה קשה! אי אפשר, מה יגידו החברים?! הכול הוא ייתן לו: טלית קטן ותפילין ומה שאתה רוצה, שלא לדבר על צום ביום הכיפורים ועל מצה בפסח, הכול, הכול, הכול ייתן לו. אבל שבת קודש? מלחמה! אנחנו יודעים מבעלי תשובה: מלחמה!!! עד שהם מתחילים לשמור שבת, מלחמה! הכול הם יכולים, רק לא שבת. זה אומר לי: אני מתחיל בלברך "שהכול נהיה בדברו", זה אומר: "אני מתחיל בליטול ידיים", זה אומר: "אני מתחיל בציצית", זה אומר: "אני מתחיל בלהניח תפילין" וכו'. הכול טוב ויפה, חלילה אינני מזלזל בכך, אבל מה עם שבת קודש? שבת היא הדבר האחרון שהיצר הרע מוכן לתת! באה התורה הקדושה, אומר ה"חפץ חיים", ואומרת: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא, האות והסימן והשלט כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָֹ"ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, זה רק וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ, רק אם תשמור את השבת, רק אז תוכל לתלות על עצמך שלט: "אני יהודי".
דברי תורה אלו מוקדשים לעילוי נשמת אבי מורי החזן ר' יעקב משה בן ר' שלום פינחס הי"ד, שנפטר היום, כ"ד תשרי, לפני 12 שנה, שהיה אז "שבת בראשית".
לגרסת הווידיאו של דבר תורה זה לחץ כאן.
תודה והוקרה לחברי, החפץ בעילום שם, שהקים את הדף ביוטיוב, ערך את הווידיאו ומתחזק את הדף באופן שוטף. הקב"ה ישלח ברכה והצלחה רבה בכל אשר יעשה. |