כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    האור שבפנים

    רוח טובה, חשיבה חיובית וגישה יצירתית. אלה מקורות האור שבפנים, שמראה לי את הדרך. בדרכי אני רואה אל מעבר לאופק ומגיע למחוזות עלומים ונחשקים. ומשם אביא את דברי לכל מי שירצה לגעת באור.

    ארכיון

    0

    בשם הקברניט והצוות...

    39 תגובות   יום שני, 12/10/09, 23:00

    עכשיו משנגמרו כל החופשות וכולם חזרו, אפשר לדבר על זה.

    נא להדק חגורות בטיחות! היכונו להמראה! בשם הקברניט והצוות אנו מאחלים לכם טיסה נעימה!

    הייתה זו עוד טיסה לאילת, אחת מיני רבות.

    אחת לשבוע טסתי במסגרת עבודתי לאילת, וכל חודשיים לחו"ל, מסעות באירופה ובכל רחבי ארה"ב. בהדרגה פיתחתי פחד טיסה. פחד טיסה- צרה שלא ברא השטן. נראה לך בכל פעם מחדש שתתגבר עד שמתחילה הקפיצה הראשונה. זה הסוף, אתה בטוח, שום דבר הגיוני לא יניח את דעתך. אתה נאחז במשענות היד בכל כוחך. עוצם עיניים. נוקש שיניים מתכווץ במושב וכשזה עובר אתה אומר לעצמך זו הפעם האחרונה שאני פוחד, עובדה, הכול בסדר. אבל זה לא עוזר, כל עוד אתה שרוי בתקופת פחד הטיסה, אתה שם. שוב ושוב.

    זו הייתה צרה צרורה. כמעט בכל טיסה חוויתי רגעי חרדה. בכל זאת לא נתתי לעניין להכריע אותי, סוג של "אף על פי כן", מה, שאני אפחד? זה מזכיר לי מנגנונים מוכרים באישיותי. אהבתי אתגרים, לא מהסוג הקיצוני, אך כאלה ששחררו אדרנלין, פעם סקי במסלול מטורף, פעם רפטינג, פעם מצנח רחיפה.  בפאריס, למשל שכרתי פעם רכב, והתעקשתי לעבור בכל הזדמנות בכיכר שער הניצחון. לא עניין של מה בכך, 23 מסלולים לא מסומנים מקיפים את הכיכר שלה לפחות 10 יציאות וכולם טסים לכל הכיוונים. כל הזמן חריקות בלמים וכמעט תאונות. וכשיש תאונה, סביבתה נחסמת עם מחסומים המקיפים את הרכבים ומסביב העיגול החסום ממשיכה ההמולה. נהגתי להגיע לשם שוב ושוב, שטוף אדרנלין כמו אל צניחה חופשית. אשתי הייתה עוצמת את עיניה ואני משתלב לי במבוך בהנאה גדולה.

    באותו היום, ב 9:30 בבוקר הגעתי לשדה התעופה באילת. הסתבר שלטיסה הזו כמעט ואין נרשמים. במקרים כאלה, הסתבר לי, ארקיע חוכרת מטוסים קטנים יותר וכך מצאתי את עצמי עם עוד 6 נוסעים עושה דרכי בהליכה לעבר מטוס "איילנדר" ויושב כמו בתוך מונית. טייס אחד, בחורצ'יק צעיר מאד ועוד 7 נוסעים, תא אחד, כולם ביחד.

    כמעט לכל אחד יש את ה"טיסה המפחידה" שלו. זאת שנחרטה בזיכרונו. זאת הייתה אחת הטיסות המפחידות שלי.

    זה היה חורף די קשה. שבוע קודם לכן כיסי האוויר והרוחות טלטלו לכל עבר את מטוס ה"דש 7" שטסתי בו עד שמעל ים המלח המטוס נתקל בכיס ענק ולרגע החל ליפול כמה שניות של נפילה, החזה מתפוצץ מהלחץ ומהלמות הלב, המחשבות הסיכומים הכל מתרוצץ בראשך עד שהמטוס כאילו נבלם בבום שאיים להעיף את הכנפיים לכל עבר ואת הגוף להצליל כמו קופסת סרדינים למעמקי ים המלח שאח"כ ברוב חסדו יוכל רק להציף את השאריות. קבוצת הגרמנים ה"מתודלקת" שישבה במטוס פרצה בצחוק ענק, צחוק היסטרי פרוע, מהילה של  פחד ושמחה על שבינתיים ניצלנו.

    ובכן חברים, זה היה רק הפרומו. שום דבר לא יכול להכין אותי לטיסת ה"איילנדר" הרשומה בלוח הטיסות כעוד טיסה אחת שגרתית ורגילה מאילת לשדה דוב ביום שני בשעה 10:00.

    עלינו למטוס. התיישבנו. הטייס טיפס על הכנף ועלה מבעד לדלת שהיא גם החלון. מטוס קטן דו מנועי. שתי שורות של מושבים בודדים משני צידי המטוס וביניהן מעבר. שני כסאות מקדימה לטייסים ו 10 מושבים לנוסעים. 5 מכל צד.

    הטייס התכונן. הפעיל את המנועים. לרגע הסתובב הושיט לי סלסלת סוכריות שאעביר בין הנוסעים. מסתבר שבטיסה סדירה כזו הטייס הוא גם צוות הדיילים. טייס רב גוני, ממלא את כל התפקידים.

    המנועים כבר פעלו. הטייס חיכה לאישור בקשר. לאות. ואז סובב את ראשו אל הנוסעים ובאופן בלתי אמצעי נתן נתונים. "אנו עומדים להמריא לכיוון שדה דוב. הטיסה תימשך שעה ו 20 דקות. נמריא לגובה 6000 רגל, נחלוף מעל באר שבע... אתם מתבקשים לחגור חגורות בטיחות ולהישאר חגורים משך כל הטיסה, מזג האוויר קשה מאד, נקווה שיהיה בסדר" כן חברים, אלה היו מילותיו : מזג האוויר קשה מאד,  נקווה שיהיה בסדר.....

    הפעם שלא כמו במטוסים הגדולים, הכל היה גלוי. המטוס היה מוקף חלונות, ראית מה קורה בכל עבר. הטייס ישב במושב שלפני. אני בכסא הימני בשורה הראשונה והוא בשמאלי. את המושב שלידו, לא אייש איש. המושב שמאחוריו נותר ריק.  בחנתי את פני הנוסעים. המבטים היו חתומים. כמו לפני יציאה לקרב. אישה צעירה ומטופחת, נראתה כמי שחזרה מפגישת עסקים, איש אחד כבן חמישים, שני חברים, בשנות הארבעים לחייהם, זוג צעיר ואני.

    המטוס האיץ על המסלול ניתק מהקרקע. שניות לאחר ההמראה, מעשה שטן, חלון הטייס נשלף. נפתח באופן שהוא היה פתוח ומחובר. פתוח משני צידיו, שלוף ממקומו. הטייס ניסה למשוך את החלון והמטוס היטלטל קלות,  מעייניו היו נתונים להמראה. הוא פנה אלי שאעזור לו. שחררתי את חגורת הבטיחות נשענתי על המושב שמאחוריו ומשכתי את החלון משני צידיו פנימה. החלון סרב להיענות בקלות, הרוח שלפה אותו. הטייס נאבק יחד איתי בחלון. המטוס קצת היטלטל, הכל קרה תוך כדי המראה. ברגע מסויים הצלחתי להחזיר את החלון למסילה הפנימית ואז הטייס ניסה לדחוף את הוו שסוגר אותו. לבסוף הצליח. לא מעט טלטלות ודפיקות לב חלפו אצלי ואצל הנוסעים. חזרתי למקומי. סימנתי לי שזה לא התחיל טוב. טייס שלא בודק שהחלון סגור?

    המטוס המשיך בהמראה, טלטלות ליוו את טיסתו. תולדה של משבי רוח. העננים ניצבו בתפזורת. הטייס זיגזג וצלח מבעד לעננים.  המטוס היטלטל קלות. החלונות מסביב שאפשרו לי לשלוט במתרחש והקרבה לטייס משום מה נסכו בי בשלב זה בטחון מסוים, סוג של תחושת שליטה. זה עמד להשתנות.כך התקדמנו משך כ 40 דקות בין משבי רוח, טלטלות וקפיצות. ואז ראיתי משהו מרחוק שלא אשכח כל ימי. זה הלך והתקרב... זה היה שחור מאד. שחור ועצום מימדים. התקרבנו לבאר שבע. גוש שחור של עננים כיסה את כל האופק. אי אפשר היה להימלט מהתשחורת הזאת. השמים היו שחורים מכל עבר. ואנחנו התקרבנו עוד ועוד. התבוננתי בפניו של הטייס. הוא נראה אובד עצות. כבר עתה המטוס רקד טנגו. היינו כמו צאן המובל אל הטבח. 

     היינו כבר בשולי השחור. הטייס ניסה להתרומם מעט, לנווט שמאלה, ימינה. "נאדה". שום מוצא. אנחנו בתוך השחור.ברקים הבזיקו מכל הכיוונים, טלטלה גדולה. הכול שחור. הטייס נאבק ברוחות ובאותה העת שיחק ברשתות הקשר עובר מתדר לתדר. לא ראינו קרן אור באופק. הטייס הנמיך אך מדי פעם גלי רוח העלו והורידו אותנו כאילו היינו נוצה, עלה, שביבי אבק ברוח קדים.

    המצב החמיר פרץ עצום של מים שטף אותנו מכל עבר, הברקים הזכירו לי את הבזקי מצלמות ה"פאפארצי" שאורבים לכוכבי הרוק. המטוס הטלטל מצד לצד, השמיע קולות מאמץ וצפצופים מוזרים נשמעו מהמנוע. נראה היה שהוא חווה מאמץ מיוחד, משהו מתחום ה"אקסטרים". מטוס ה"איילנדר" המסכן לא תכנן זאת. בסך הכל ביקש להיות מטוס קטן הטס בגובה נמוך מוביל אנשים למרחקים קצרים וגורם להם ליהנות ולחייך. אבל לא, הוא נקלע לסופה קשה והיה עליו להיאבק על חייו ועל חיי הנוסעים שבתוכו.

    בשלב הזה חלק מן הנוסעים החלו להקיא את נשמתם. האישה הנאה שישבה בכיסא השני בשורה שמולי נפרדה מארוחת הבוקר ולפחות עוד אחד מהבחורים שמאחור. כל השאר שתקו כמו דגים קפואים. חיוורים, מכונסים. ריח חמצמץ של קיא משולב בחומציות שתן עלה באפי. כן מישהו כבר היה רטוב ולא מהגשם. ואני, אוי אני, נאחזתי במשענות הכסא, עצמתי את עיני ונאבקתי כאילו מנסה לייצב את המטוס. מתכנן הימלטות, קפיצה. מה הייתי צריך את זה. בשביל מה. שום דבר לא שווה את זה.   

    בין כל הטלטלות הטייס עודו מנסה לדבר בקשר, הפעם התדר היה של הפיקוח בנמל התעופה בן גוריון. רשות נחיתה הוא מבקש. הרשות אינה ניתנת. התנאים אינם מאפשרים זאת. הדלתות נטרקות בפנינו. עד מתי נוכל להישאר בשמיים הללו. הצילווווווו!

    בשלב זה נזפתי בעצמי קשות ועמוקות על שאינני מכיר שום תפילה ראויה ונאלצתי לשוחח עם בורא עולם שלא באמצעות תפילה אלא שיחת חולין טפלה בדמות תחנונים, הבטחות, בקשות. מה לא אמרתי לו? שרק יסדר רגיעה, אבל הוא בשלו, כשהוא מפנה עורף, ואתה ניתקל בחרון אפו, חבל לך על הזמן, עצבני, קשוח, לא מוותר!

    עוד אני משוחח באינטנסיביות רבה עם בוראנו, נראה שהתקדמנו. טסנו ממזרח למערב. בנתיב שלא הכרתי, המטוס מנמיך, מוריד מהירות. הטלטלות הופכות לעזות יותר. ממש עפנו ברוח, הגענו לקו החוף של תל אביב, טסים לעבר שדה דוב, מעל חוף שרתון כשכבר היינו בגובה נמוך משב עז הסיט אותנו בעוצמה לכיוון מזרח, בשלב זה הגביר הטייס את כח המנועים ונע בנחישות לעבר המסלול. מנסה להיפטר מהצרה הזאת.  נחתנו מדרום לצפון, מזל שלא היינו צריכים להקיף את המסלול.

    המטוס נחת. הדלת נפתחה ואיתה גרם מדרגות צר של 3 מדרגות. הטייס שתק. ירדנו איש, איש. כולם

    חיוורים. כולם שקטים. בדקתי שהקרקע יציבה. ונשקתי לאדמת המולדת. "אוי תל אביב כמה התגעגעתי אליך בשעה האחרונה..." 

    מאז חברים, חוויתי עוד שני מקרים של פתיחת דלתות במהלך טיסה. האחת מהן מעל בתי הזיקוק בחיפה, סיפרתי על כך בפוסט "טיסה נעימה". http://cafe.themarker.com/view.php?t=872940

    בשנים האחרונות טפו, טפו, טפו, אני דווקא מאד נהנה מטיסות ונזכר מדי פעם בחיוך בחוויות הטיסה המלחיצות של הימים ההם.

    ובשם הקברניט והצוות תודה שהייתם איתי בעוד טיסה מאילת לתל אביב.      

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יוסי נבו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/10/09 23:58:

      או זה היה גדול

       

      רק מלקרוא את התאורים המדוייקים האלה שלך, התחלתי לחוש בעצמי, עם 2 הרגלים על הקרקע, את פחד הטיסה.

       

      כתבת פשוט טוב

       

      נפלא בעיני!

        21/10/09 08:48:
      מרתק...
        16/10/09 18:21:


      איזה פחד

      עמדת בזה בגבורה

        16/10/09 11:32:

      כל כך מתחברת לכתוב. אני תמיד משוכנעת שהפעם זה הפעם....וככל שאני טסה יותר , אני מרגישה שאני מתקרבת לאחוז הסטטיסטי...
      מזל יוסי שהכתיבה משחררת טראומות ומביאה להקלה*
        14/10/09 20:07:

      אחרי שקראתי את חוויותיך..... אין סיכו

      אני חוזרת - אין סיכוי

      שכף רגלי תתדרוך במטוס... בחורף :-)

      על הקיץ מוכנה לחשוב באופן חיובי

       

      ערב משובח

      רננה :)

        14/10/09 16:24:


      זה היה כמו להכנס לסרט מתח....!!!

      טוב שאתה פה אתנו, אז אפשר להגיד לך שהכתיבה מדהימה, זורמת ומרתקת.

      תודה

      נורית

        14/10/09 07:11:
      חברי הוירטואלי היקר, אתה פשוט טס הרבה מידי. נשמע מבעית הסיפור שלך.
        14/10/09 06:26:

      המראתי איתך אל על, תודה שטסת איתנו.
        13/10/09 22:48:


      יוסי ידידי

      סיפור טיסה מעורר פלצות ודרמה עוצרת נשימה בזכות יכולת הכתיבה המדויקת שלך. ממש הייתי איתך בכל רגע. בבת אחת העלית בזכרוני לא מעט אירועי טיסה מיוחדים שחוויתי בחיי הן כנוסע והן כטייס, בארץ ובחו"ל. עמדתי בפני כמה רגעי אימה קשים וכטייס קיבלתי כמה החלטות לא קלות אבל טיסה כזו איומה לא עברתי מעולם. נהניתי לקרוא. תודה לך.

        13/10/09 22:11:

      טיסה זה עניין מפחיד כשחושבים שבעצם .נפרדנו ממש אבל ממש מהקרקע...לא הכי טבעי למחוסרי כנף אנושיים אה?..

       

       

        13/10/09 22:03:
       

      בעברי גרתי באילת, הייתי טסה המון.

      זוכרת טיסה כזאת  במונית אויר (מטוס קטנצ'יק),

      מב"ש לאילת, מזג אויר סוער היה

      הבת הגדולה שלי שהייתה בת 2 עם דלקת באוזניים

      צרחה כל הטיסה ורצתה לצאת החוצה, סיוט של טיסה.

      אבל למרות, אוהבת טיסות כי בזכותם

      מגיעה למקומות מדהימים.

      טיסה נעימה

        13/10/09 20:50:


       

      וואו יוסי

      ממש טיסה רב גונית ...

      כמישהי, שנפעמת ממטוסים. נפעמת עד מאוד מעוצמתם והמעוף שלהם

      מאחלת לך טיסות מהנות ורגעי חיבור שם למעלה עם בורא עולם

      ובשם הקברניט והצוות המשך טיסה נעימה

        13/10/09 20:14:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-10-13 13:55:52

      יוסי ידידי

      רוצה לשמוע ממני עצה בחינם לגבי טיסה בטוחה?

      בטיסה הבאה תבקש לשבת על הקופסא השחורה

      על כל מקרה תמיד ימצאו אותך

      ואם אתה יושב במטוס ורואה דיילת עם מצנח בחזה הולכת לדלת המטוס

      תגע לה בחזה לוודא שזו חזיה ולא מצנח

      שלא תקפוץ לפניך.

      חג שמח

       

      עם ההומור השחור של ידידנו בקפה נראה כי לא נותר אלא לעבור לרכיבה על אופניים, זה מזכיר לי את הכתבות המצמררות  של "תעופה בחקירה", ואני חולה הטיולים והטיסות נוהג לבלוע כדור שינה בשעת טיסה, העיקר לא לחוות  רגע יחיד של חרדה. 

        13/10/09 19:36:


      זה מזכיר לי פרק מ"תעופה בחקירה", תכנית על אסונות תעופה המשודרת בנשיונל גיאוגרפיק.

      אגב, לא חשבת לעשות closure כלשהו עם הטייס?קריצה

        13/10/09 19:20:
      פעם הבאה לפני הקריאה אביא מצנח חיוך
        13/10/09 19:19:


      שבתי  *

       

      וכמה כייף לראות את התגובות

       

      מגיע לך !

       

      :)

        13/10/09 18:32:


      ואוווו

      וזאת ממי שאינה מפחדת מטיסות,

      הכתיבה כל כך טובה יוסי שהכנסת אותי לחוויה האמיתית

      מדהים

      איזה סיפור

       

        13/10/09 18:26:
      יפה מאוד
        13/10/09 17:12:

      תמיד הגבתי לכתיבה שלך, אתה ממש ממש טוב ,מעולה !!!!!

      כוכב גדול !!!

        13/10/09 17:10:

      מ ס ק נ ה !!!

      לא לפחד מהפחד !!

      היקום אוהב אותך,תאהב את עצמך מי שאתה מה שאתה ומה שאתה רוצה להגשים.

      דוד פרל

       

        13/10/09 14:47:

      קראתי בעניין ובמתח .

       

        13/10/09 14:29:


      הצלחת לחבר אותי לפחד מטיסות במטוסים קלים במזג אוויר קשה בפרט .

       

       

      באהבה

      עופרה

        13/10/09 14:16:

      ג'וזף יקירי

      סיפור ענק כרגיל

      כמו שאמרתי לך בעבר

      חווייה צריכים לא רק לחוות

      צריכים כשרון אדיר לספר

      ואתה יקירי נתברכת בכשרון זה

      יגאל

      יוסי ידידי

      רוצה לשמוע ממני עצה בחינם לגבי טיסה בטוחה?

      בטיסה הבאה תבקש לשבת על הקופסא השחורה

      על כל מקרה תמיד ימצאו אותך

      ואם אתה יושב במטוס ורואה דיילת עם מצנח בחזה הולכת לדלת המטוס

      תגע לה בחזה לוודא שזו חזיה ולא מצנח

      שלא תקפוץ לפניך.

      חג שמח

        13/10/09 13:50:


      גדוללללללללללל!

      כל האלמנטים החשובים של סיפור כאן...

      אני בעד שתשלח אותו גם לתחרות אם עדיין אפשר.

       

      אוח כמה צחקתי !

       

      ואשוב עם סלסלת כוכבים

        13/10/09 13:28:


      חייבים לאפשר חניית מטוסים בשמיים...

      כי העסק הזה אינו מסתדר איתי...

      ועוד הייתי בקורס טיס...

      מוכן להתנדב ללוחמה בוויטנאם, רק לא לטוס ו/או לתרום דם...

      חוצמז'ה, אני לא מפחד מכלוםםםםםם...

        13/10/09 12:36:

      מרתק. קראתי בנשימה אחת

      וחוויתי דרכך עוד פעם טיסה שלי במטוס כזה לאילת לפני שנים.

      לא היו סערות אבל כל הדרך דאגתי לטייס המבוגר

      שלא יקבל חלילה התקף לב או משהו כי אין לו מחליף.

      *שוש


       

        13/10/09 12:27:

      לכולנו יש נטיה לנבא את אסונות התעופה שעלולים להיגזר עלינו, וזה מפחיד לכשעצמו.

      לכן, הידיעה שהחוויות המסעירות מתממשות הלכה למעשה, בעייתית מאוד ו"שומטת לנו את הקרקע תחת הרגליים".

      בנסיבות האלה, הייתי מאמצת לי גמל ככלי תחבורה יעיל לא פחות..

        13/10/09 12:19:
      דרך צלחה
        13/10/09 12:12:


      יוסילה חמוד,

      טיסה נעימה?

      אז זהו מסתבר שלא. ממש לא!

      ולא הייתי שורדת את הטיסה הזו עד סוף הפוסט, ובטח לא הייתי חוזרת לקרוא את הפוסט הקודם שלך בנושא,

      אם לא היית חבר שלי...אבל תגיד...בשביל מה יש חברים? (נדמה לי שיש אפילו שיר על זה... ).

      בכל אופן, תודה לאל שבשנים האחרונות כמו שכתבת, טפו, טפו, טפו...החלונות והדלתות של המטוסים סגורים ומהודקים היטב למקומם ואתה יכול להתרווח בנינוחות במושב הנוסעים ולהנות מהטיסות.... וגם כפי שכתבת בפוסט הקודם...אתה בוחר להשאר מחובר לקרקע. ובכלל יכול מאד להיות שלעיתים, בזמנים מסוימים, כדי להמריא ולשייט בשמיים אפשר להעזר בפתרונות סולידיים יותר כמו למשל מעליות משובחות ואיכותיות...מבירור שעשיתי ממש לאחרונה מתברר שיש עכשיו פיתוחים חדשנים ומעניינים בנושא.   תחשוב על זה!

       

       

        13/10/09 10:53:

      מרתק מהאות הראשונה ועד...

      איציק

      צוחק

        13/10/09 10:44:

      אני פחדנית כל כך - שאין סיכוי שיראו אותי על מטוס או ספינה :-)

       

        13/10/09 10:18:
       
        13/10/09 09:45:

      וואו....סיפור מרתק במיוחד ידידי. מקווה שאשכח אותו עד הטיסה הבאה שלי.....יום נהדר לך.

      רותי

       

        13/10/09 09:20:

      נהדר לקרוא אותך כל פעם מחדש


      יופי!

      זה מה שאני צריך.

      בכל טיסה שאני שותף בה...

      עיניי לא משות מהדייל/ת הראשי/ת.

      אם הם פוסעים בניחותא בין מושבי הנוסעים, אני רגוע.

      אם פתאום אני רואה אותה צועדת במהירות לעבר קידמת המטוס...

      "זהו" אני אומר לעצמי. "הטייס קרא לה דחוף ובטח אנחנו מתרסקים".

      "כולה" היא הביאה עוד מנת "כושר" לאיזה שומר מצוות, לפני החלוקה לכולם.