יש משהו אומלל בשאיפה למילוי חלל תחת הכותרת "חברים". אמנם אדישות היא תכונה סקסית למדי. חוסר שימת לב, נונשלאנטיות, כל מרכיבי הפאם פטאל למיניהם. אבל לצערי, אני לא פאם פטאל, אולי רק פאם, ועדיין מציק לי בעיניים המחסור הבולט שלי בחברים וירטואלים. למה אף אחד לא מציע לי חברות? מעניין מה יכול לגרום לשינוי.

מה יכול לעודד אנשים לרצות שהתמונה שלי תתנוסס ברשימתם ולהיפך. התחלתי מהברור ביותר. מצאתי את התמונה המוצלחת ביותר שלי והצבתי אותה לעיני כל. לפני שהספקתי להתמקם במפת הפרצופים אדם העיר לי שלא אני היא המצולמת בתמונה, ואף איים שאם לא אחליפה, הוא יאלץ למחוק את הכרטיס (שפתחתי מלכתחילה בחוסר רצון). "זה לא אישי" הוא אמר, אני מאמינה לו. נכון לעכשיו, התמונה שנמצאתי בה הכי פחות פוזלת (העיניים שלי מגיבות רע תחת לחץ) נבחרה. כנראה שלא עשיתי את הבחירה הנכונה.

בעניין הזה, יכולתי להוועץ ב-X (הלינק והשם הוסרו מפאת פגיעה בלתי מתחשבת ועל כך אני מתנצלת). זאת בחורה שלא משנה באיזה מובן מדובר, יודעת מה עושים. תראו איזו תמונה היא בחרה. הכתפיה קצת נופלת. היא יושבת ברכות על המיטה כאילו מישהו הניח אותה על ענן, מחייכת חיוך כובש מאוזן לאוזן, ואפשר ממש לראות מעל הראש שלה בועת קומיקס כזאת שכתוב בה " בוא.. יותר קרוב, תהיה חבר שלי, אני אהיה החברה הכי טובה". באופן בלתי נשלט אתה נשבה בקסמייה.

אנשים כמו קארין ארד לדוגמא, או גדי להב, לא צריכים לדאוג לתמונה מרשימה. הפופולריות שלהם משחקת בתפקיד הראשי, ולנו- שטרם זכינו להכרה, נשאר רק לחפש גורמים מפתים כדי ליצור התעניינות שתסתיים בהצעת החברות אשר לשמה התכנסכנו כאן. אנשים כמו זוק מאוד מוערכים בעייני. הוא מאלה שגורמים לדף שלהם לקבל צורה של הנישה הפרטית שלהם, עד שזה כמעט כמו להגיע לחדר בנבכי נפשו, (אפילו יותר מסודר ופחות שורץ חתולים) ולשבת איתו על ספה בלי פרעושים עם צינגלה ונשנושים. אחלה של עבודה ודוגמה למופת שהבחור הזה עשה, ותראו כמה חברים יש לו. רק חבל שאין דרך לבדוק למי הוא ליקק כדי שיתחבר אליו. לפחות ברור שזאת לא התמונה של הכוסית שהוא מעולם לא היה.

אף פעם לא תדעו מי התחנף למי, וכמה עבודה אנשים משקיעים בעיצוב הדף ויצירת הקשרים, אבל מה שבטוח הוא- שתמיד יהיו מספיק שיעשו את זה כל כך הרבה יותר טוב מכם, עד שזה יגרום לכם לרצות לשאול את אדם במסיבה של דה מארקר כשאלכוהול חינמי מבעבע בדמכם, "איך לעזאזל נמחקים מהקפה"?? מסתבר ידידיי, שזה הרבה יותר מסובך ממה שאתם מניחים.[1]

[1]תמיד אפשר (אם כי לא מומלץ) ללכת בדרך הקלה (והמלוכלכת שתהרוס את שמכם לנצח) שהיא לעצבן את אחד מבכירי ההנהלה.

אם בדרך כלשהי מצאת את התוכן פוגעני, מעליבני, מגעיל, או סתם חרא, דע מראש שזה כל כך אוי מצידך, ולך לבכות למנהל הרשת החברתית.