בשלוש השנים האחרונות בערך אני נמצא בפסקול של מאבק להיות שותף שווה ככל הניתן לגידולה של בתי הקטנה . מי שמכיר קצת את הנושא יודע שהמערכות המטפלות בו אצלנו זזות בדרך כלל באיטיות הגובלת בעינוי (קורא אמנם על מקרים גרועים משלי). במהלך התקופה הזו, היו לא מעט רגעים בהם חשתי שאני שרוי במציאות הדומה לשמו של השיר שבקליפ ובכותרת.
אבל הקינקס הבינו כנראה כבר אז שהחיים חולפים מהר והתייחסו לדברים, בלא מעט משיריהם, באופן מחויך/אירוני (אם כי מתוך כוונה רצינית). אנסה לאמץ. אז עזבו חברים, בואו נעבור לקינקס. איכשהו תמיד המוסיקה אצלי משתלטת על האישי, ואולי זה טוב ( ואולי זה לא) .
הקינקס, עם ריי דייויס הגאון , אחת הלהקות האהובות עלי , אשר הדברים המאפיינים אותם מוסיקלית בחלק גדול משיריהם (בנוסף כמובן לתכנים המילוליים שהתייחסות אליהם תגיע בהמשך) הם, בין היתר, פתיחות מיוחדות, שבירה גאונית של המלודיה, במרווחי זמן קצרים יחסית האחד מהשני בחלק מהשירים (למשל ב- dead end street, waterloo sunset ואחרים) , שירה מאד מיוחדת בעיני של ריי דייויס, נגינת הגיטרות ועוד. התמזל מזלנו ולמרות שהקינקס ניסו בתחילת הדרך מספר זמרים סולנים (לרבות את רוד סטיאורט, שלמרות שאני אוהב אותו קשה לי לדמיין איך הוא הולך עם הקינקס) הם בחרו לבסוף לתפקיד זה ב-ריי דייויס. אך לטעמי, גם האח, דייב דייויס,שר מצוין, כפי שניווכח בשני שירים שיובאו כאן .
פיט טאוסנד אמר פעם שלדעתו ריי דייויס המציא שפה חדשה לפופ האנגלי ברמה של פואטיקה . אז באשר לתכנים המילוליים : הקינקס לא חישבנו כבר אז ונגעו בשיריהם, באמצעות אמירה אירונית די נוקבת, בנושאים רגישים רבים (חברתיים,כלכליים, מעמדות, צביעות, זהות מינית, נזקי המודרניזם, טרנדים של אופנה, האימפריה הבריטית וכדו').
די בהתחלה כבר הצהירו הקינקס שהם אינם כמו כל האחרים ( מושר על ידי דייב דייויס) .
השיר a well respected man היה אחת הסנוניות הראשונות לכיוון הזה של אמירה חברתית, דבר שהתפתח אצלם עוד יותר בהמשך.
על עוני ומצוקה כלכלית בקרב המעמדות הנמוכים של החברה האנגלית, בשיר dead end street. (סאונד טוב יותר מזה שבקליפ הפוסט , אהבתי יותר את ויזואליות הקליפ שם, ניתן לשמוע כאן טוב יותר את התוצאה ההרמונית המיוחדת , סטייל קרנות בתזמורת, היוצאת כנראה מהקלידים, אם כי יש קטעים בהמשך שזה נשמע לי כטרומבון) .
וכששרו באופן סאטירי/אירוני על טרנד האופנה , סטייל קארנבי סטריט, ששטף אז את אנגליה (כשהם עצמם התלבשו, עוד לפני כן, באופן שכונה אז קינקי- שכמיות עור ומגפיים- ומכאן בין היתר נגזר גם שמם) . או בשיר apeman - (דומה קצת בעיני, בפתיחה ומלודית ל"לולה"). שם ריי דייויס מואס ב- ויוצא נגד הנזקים שנעשו על ידי הציביליזציה המודרנית. דבר שהוא ממשיך בו בהמשך גם בשיר 20th Century Man וב- plastic man- המדבר בין היתר על צביעות , ניכור ושיכפול, בחיים העכשוויים.
או בשיר ויקטוריה , מתוך אלבום הקונספט בשם "ארתור ", הלועג לדפוסים מסוימים בתקופה הויקטוריאנית, לרבות צביעות/התחסדות, הבדלי מעמדות , ניצולו של המעמד הנמוך והשאיפות הפטרנליסטיות של האימפריה הבריטית באותה תקופה. (לדעתי הוא אימץ כאן קצת מסגנון מוסיקלי שבכוונתי- אולי- לכתוב עליו ).
השיר לולה המספר על סיפור רומנטי הנרקם בין בחור צעיר לבין טרנסווסטייל שפגש במועדון בסוהו . (מאוחר יותר שלום חנוך תפס גם ראש על הבר).
יש כמובן גם את התקופה הממש מוקדמת שלהם (מחצית ה-60 הראשונה), המיוחדת לכשעצמה, עם אלמנטים ברורים יותר של רוק ואפילו סוג של ריתם אנ בלוז, דברים שנוגנו אז על ידי חלק גדול מהלהקות הבריטיות. ובתקופה המוקדמת למוקדמת –האלבום הראשון- גם לא מעט קאברים של אמני רוקנרול/בלוז אמריקאיים,ואפילו את זה (שרק על סיפור הקרב עליו אפשר לכתוב פוסט שלם) . (זה רק אני או שיש שם עזרת נשים ועזרת גברים בנפרד, ותגידו, לריי דייויס אין כסף לתקן קצת את השיניים?), אבל בשירים שהבאתי כאן ,התייחסתי פחות לתקופה הנ"ל. אגב, גם לתקופה הראשונה של הקינקס, המאופיינת בין היתר בסגנון נגינה וריפים מיוחדים של גיטרות, היו השפעות לא מעטות על אחרים בתחום הרוק. במהלך שנות ה-70 וה-80 פחת קצת חינה של הלהקה בעיני המאזינים ואלבומיהם בתקופה זו זכו להצלחה פחותה מבעבר.
בואו נשמע עוד כמה פנינים שלהם:
אחד השירים המקסימים שלהם The Village Green Preservation Society
וכאמור,גם האח יודע לשיר. שימו לב איך הקלידים (שצורפו מבחוץ לאלבום הזה) נכנסים עוד לפני שהוא מסיים את המשפט ששר, לא שגרתי כל כך.
fancy - עם ניחוח פסיכדלי- אוריינטלי משהו, של התקופה, כדאי להתבונן בכמה דמויות מוכרות בקליפ.
days. -המדבר בסגנון המר/מתוק האפייני לדייויס, על אהוב/ה לשעבר שעזבו או מתו, תוך אמירת תודה על ימי הביחד ומחילה על העזיבה.
ועוד אחד שאני אוהב, די מתחילת הדרך, שכוסה בהמשך על ידי גרין דיי ( לטעמי ללא כל ערך מוסף ) . waterloo sunset אחד הלהיטים היפים שלהם מה-60 . גם כאן ,ייחוד של פתיחה, נגינה, התפתחות מלודית, קולות וכדו' על הלהיט השני מאותה תקופה, המצליח ביותר שלהם מסחרית - sunny afternoon ( העיף את הביטלס מראש המצעד!) ויתרתי בגלל שחיקתו המסוימת לי, למרות שחבר שלי נהג לצטט משפט ממנו כהצדקה להחלטתו לעזוב- Save me, save me, save me from this squeeze. וגם את זה , ה"צעיר" ביותר כאן, מ-83, אני אוהב למרות פופיותו המסוימת- מבט נוסטלגי של ריי דייויס אל ילדותו, הזוכר את אחותו הגדולה הולכת לדייטים ומסיבות ריקודים באולם ריקודים כזה, של פעם, בהמשך העלילה הרסו את אולם הריקודים , השיר מזכיר לא מעט הריסות ובניות מחודשות (בדלי?) . בכלל, אני חושב שריי דייויס יכול היה להיות אחלה שחקן קולנוע. שימו לב שלדמות המגלמת את ריי הקטן דאגו להתאים גם את השיניים.
טוענים שבשיר הזה ריי דייויס עוקץ את חיי האהבה הפרועים באותה עת של אחיו, הגיטריסט ריי דייויס. - שיר קצת פחות מוכר, שקט ויפה.
טוב, יש כמובן עוד, אבל נסתפק.
|