פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
אם רק היית יודע, אבא.
צלצולי מתווכים מטרידים את מנוחתי היום. רוצים להרוויח את לחמם ממותך הפתאומי. מתווכי מוות מתישים. אתה, לבטח היית מנתק להם את השיחה בטריקת טלפון . לא האמנתי שזה יקרה, אך זוהי מציאות חיינו כרגע. הדירה שלך, אבא, מוצגת בכל הדרה על גבי לוחות מכירה דירתיים באינטרנט. זהו. זה נגמר. המזנון שקנית במיטב כספך מוצג אף הוא. המטבח הייחודי והמעוצב שלך, שהיה מלא בכל טוב, יהיה של מישהו אחר עוד מעט. אבא. לא להאמין. אבל זה קורה. הבית שלא הספקת לחיות בו כמעט, אפילו לא 365 ימים, מוצג למכירה. המוות היה חזק מכל תחושה ביתית שהייתה לך. הוא לא נתן לך לסיים אפילו שנת מגורים אחת בבית החדש הזה. שיפצת אותו במיטב כספך, במיטב כוחותיך האחרונים. רצית מקלחון מעוצב, רצית מיטה מתכווננת, רצית חפצי אומנות יוקרתיים. רצית והיה לך. היה לך את כל העושר הביתי שניתן לבקש. אך את הדבר האמיתי לא הצלחת להשיג. לא ידעת שאתה יכול לחבק באמת את השקט שלך, את השלווה הזו שכל אחד שואף אליה. יש המשיגים אותה עוד בחייהם. אתה- בחרת אותה בדרך של מוות. אני משוטטת בביתך. כל קיר צובט את ליבי. כל חתיכת קרמיקה מרגיזה ושותקת מחרידה אותי כל פעם מחדש. שקיות מפוזרות בביתך כאן. שקיות עם כל בגדיך המכובסים והמגוהצים. גם הם, יהיו של אנשים אחרים עוד מעט. אם רק היית יודע. אני הכי פוחדת מהרגע בו אראה באמצע יום רחובי ורגיל, אדם גבה קומה, חסון ומוצק, מתהלך לו בחולצה הכחולה והמכופתרת שקנית אז במבצע. אני פוחדת שאראה את גבו, אגש אליו ואקרא לו בתמימות אימפולסיבית, "אבא".
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה קסם.
הלוואי ולא הייתי צריכה למכור את הדירה.
תודה ממי.
כל כך מעורר הזדהות, אצלי זה כל פעם שאני מגיעה לחתום חוזה עם השוכרים, הרגשות הללו עולים מחדש.
המטבח, הקירות, הגינה שטופחה ועכשיו היא מוזנחת כאילו מחכה לבעלים שלה שיחזרו לתת לה רוח חיים.. וזה כל כך קשה..
מבינה אותך, אוהבת ומחבקת.
אני כבר מת להיפטר מהדירה של הורי
בדיוק מהסיבות האלה!
כולם דוחפים לכיוון השכרה (שזה אולי נכון כלכלית),
אבל אני כבר לא רוצה להיות שייך לשם יותר.
די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בדיוק היום חשבתי עלייךהמון.
מתגעעגעגעגעת.
יש מצב שתראי את פניי ועגלגלותי.
אהובתי,
חיבוקים ונשיקות וגעגועים
תבואי לבקר בשבוע הבא?
תגובה מקסימה.
המון תודה לך.
מכל ליבי.
שרונה יקירה
כתיבתך יפה ללא קשר
אך כאן היא גם משמשת לך כלי להתמודדות עם החוסר והחסך
וזה ימשך עוד שנים רבות
בצמתי דרכים של צורך בעצה או השתתפות בשמחה על השג כזה או אחר
תמיד יחסר לך
זוהי דרכו של עולם
המשיכי ליצור ,לחיות ולזרום הלאה בחיוך
וקבלי חיבוק
{{{{{{{{{{{{{{
}}}}}}}}}}}}}
מתוקה שלי את. מתוקה אמיתית.
גם אני למענך.
אוהבת.
אהובתי,
קראתי הכל, ודמעתי.
גוש בגרון.
שולחת לך חיבוק ענק, אפילו אם הוא רק וירטואלי.
הוא מגיע מכל הלב.
אני לא רוצה לשפוך כאן אוסף קלישאות, כמו "החיים ממשיכים" ו"הזמן מרפא". זה לא ידבר אלייך כרגע ולא יעזור בשיט.
רק רוצה שתדעי, שכשתהיי מוכנה, אני כאן בשבילך.
אוהבת אותך.
מוטי, התגובה שלך פשוט מצמררת אותי.
אתה אדם מדהים לדעתי וכושר הביטוי שלך, הוא הוא המעניק לי וירטואלית את הרגש המציאותי המיוחד שבך.
תודה מכל הלב,
שרונה.
לומר עצוב יהיה בנאלי, לנחם יחמם לרגע
אוכל רק לומר לך שהיכולת שלך לברוא רגעים ממנו בכושר ביטוי נפלא כשלך, יגרום לו בוודאי חיוך וסיפוק אדירים במרומים. כי בדירה אפשר להשקיע כדי ללטף את הרגע, אך בבת אנושית אפשר להתגאות גם הרחק, בעולם האמת.
אז.... תמשיכי לברוא רגעים ממנו, להחיות בו הבזקי חיים וחיוך, כי ליצירה הנפלאה שלך יש חיות משל עצמה.
תבורכי ותנוחמי,אני.
יודעת ומודה לך על כך.
קראתי יקירתי
איתך זמנים עצובים וקשים
איתך בזמנים שמחים
ממני