אחד מהתענוגות המרובים המזומנים לצופיה האדוקים של הסדרה "מד מן", מעבר לעלילה הדוקרנית, הנשים היפות וההתרפקות על עידן של ויסקי וסיגריות ללא הגבלה, הוא הרגע שבו מופיעה מכונית של סוף שנות ה-50, תחילת ה-60. הנשימה נעתקת כשעל מסך הטלוויזיה צצה במלוא הדרה הביואיק לה-סברה של דון, גיבור הסדרה האניגמטי, או היורשת שלה, דודג' פולארה, שאמורה להפגין בפני העולם את היותו של דון פרסומאי מצליח.

בכל סרט המתעד חלק ניכר מהמאה ה-20 – עד שנות ה-60 ובמידה מסוימת גם שנות ה-70 – מחפש חובב הרכב את המכוניות ההן, ספינות הדגל של תעשייה מפוארת, שבהחלט מסוגלות להאפיל על גיבוריהן. החל באסטון מרטין שכיכבה באחד מסרטי ג'יימס בונד, עבור במכוניות המיני המנקדות בחינניות את "הג'וב האיטלקי" וכלה באאודי R8 המדהימה של תומר מ"מסודרים" – המכונות היפות האלה הן חלק בלתי נפרד מתפאורה של תקופה אחרת, שבה הנשים חנטו עצמן בשמלות נוקשות, הגברים התהלכו תמיד בכובעים והבעלות על מכוניות היתה מקור לגאווה עצומה.

כיצד, אם כן, הגענו לעידן שבו כל המכוניות הן קופסאות שריריות, שיבוטים זהים כמעט, חסרי נשמה והשראה, שמבקשים לשדר כוחניות ואגרסיביות במקום עידון וטעם טוב? האם הזהות הייחודית של כל דגם ודגם נעלמה והלכה ככל שפסי הייצור התעצמו?

כך או כך, הכבישים היום משעממים. במיוחד בישראל, זה נכון, עם המונופול לצבעי הלבן והאפור שמנסים להתאחד עם הערפיח שעוטף את הערים, אבל גם במקומות אחרים. במקום ה-DS היפהפיה והדה שבו החיננית, שולחת סיטרואן לכבישים את סדרת ה-C המשעממת שלא מחדשת דבר. המכוניות העגולות והמקסימות שסיפקו לנו פעם היצרנים האירופיים, התחלפו בדגמים שמקשים להבדיל מרחוק אם מדובר בניסאן או ברנו. והאמריקאים, על מכוניות השרירים החטובות שלהם, עברו להתמחות במפלצות מרתיעות. כן, יש גרסה חדשה של לה-סברה, וגם של האימפלה ושל הלה-קרוס, אבל כל קשר בין הבהמות האלה לסוסים הפראיים של פעם אבד בתהומות ההיסטוריה.

המכונית החיננית ביותר של השנים האחרונות – פיאט 500 – אינה אלא חידוש (הפעם מוצלח, יש להודות), של אחת המכוניות הנמכרות ביותר של הקונצרן. מי שרוצה לבלוט היום בתעשייה חוזר לעבר, אבל לרוב – כמו במקרה של החיפושית החדשה – השחזור הוא לא יותר מגרסה על סטרואידים שאיבדה כבר מזמן את חינה.

האם מעצבי הרכב כיום שומרים את עיקר היצירתיות לדגמי תצוגה, אותם שרטוטים מופלאים שלעולם לא יגיעו לרחובות? נראה שאם ה-DS היתה מתוכננת כיום, היא היתה נשארת בגדר הערת שוליים בלבד בהיסטוריה של היצרנית המפוארת, ולא מקור להתרפקות לחובבי רכב בעולם כולו.