פגשתי גברים אבודים
על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי
פוסטים פופולאריים
-
תחמיץ
20/12/09 | 975 צפיות
-
קריז
21/6/08 | 814 צפיות
-
יותר מכל אני מתביישת
24/6/08 | 1214 צפיות
-
הו, כמה נפלאים שדייך (3)
17/5/08 | 994 צפיות
-
יום שלישי שעה שניה - שיעור אמנות
28/9/09 | 1058 צפיות
-
חלום מוסרני
19/6/08 | 1104 צפיות
פוסטים אחרונים
- "פגשתי גברים אבודים" - תערוכה 27/4/11
- שיאים 21/6/10
- אגוזים וצימוקים 29/5/10
- חג בקיבוץ 23/5/10
- מהאקדמיה למילים 12/5/10
- עקיצות 5/5/10
הכל עכשיו
למה? כי הרעיון שכל מילה שאני כותבת נכונה לרגע הזה והרגע הזה הוא כבר לא הרגע הזה. הרעיון הזה משתק אותי. לא אכתוב על עצמי יותר. לשם סיפוק הצורך בביטוי עצמי אכתוב על רעיונות גדולים. אני חושבת לפתח לי אג'נדה אולי להצטרף לתנועה אקטיביסטית. אני אפרסם מאמרים בכתבי-עת מקצועיים. לא אכתוב על עצמי יותר ולא עליך. למה? כי אני מפחדת ממילים. כי אני מפחדת לקרוא מחר את מה שכתבתי היום. כי אני מפחדת מהאופן שבו דברים לובשים ופושטים צורה. ובכלל אני מפחדת מחוסר צורה. וגם מצורה.
|
תגובות אחרונות
-
ארנה א
בתגובה על ציור
-
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
-
יעל חיון
בתגובה על סנטה תרזה - קדושה או זונה?
-
noontet
בתגובה על אישה מוכה
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על הפיה הנרדמת
-
לוק סקיווקר
בתגובה על צילום משפחתי על האקליפטוס ליד נחל אלכסנדר
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני לא בטוח מי אמר את זה, התמונה המצולמת הורגת את המצולם, יוצרת אקט שימור של הרגע שהספיק למות, ואילו המצולם לעולם לא יחזור להיות כפי שהיה בזמן הצילום. אפשר לומר שיצירה מתה כאשר היא מתפרסמת, אבל היות האמן(ית) יצור חי שממשיך ליצור, יש ליצירה המוגמרת חוזק - להיות עוגן בכרונולוגיה והאיקונוגרפיה האמנותית של האמן, להיות אובייקט להשוואה.
זמן ומוות הם היסודות שלנו, שעושים אותנו בני אנוש, ולכן אי אפשר אחרת, או שתבחרי בזמן (כלומר יצירה) או שתבחרי במוות - מות היצירה שלך. תמיד נזדקן, תמיד נאבד את מה שהיינו או מה שיכלנו להיות, אבל אם נוותר עם מה שאפשר בשביל להתרכז במה שיכלנו, או שלא יכלנו, או סתם לא לעשות, הרי שהזדקנו ומתנו.
קיצוני משהו.
הרבה הוגי דיעות
תנועות ומהפיכות התחילו ככה
נראה לי עלית כאן על משהו
יש סוברים (כך שמעתי מאחורי הפרגוד)
שכל העולם הזה נברא רק בגלל
שנמאס לו לבורא כל הזמן להתעסק
עם עצמו בעצמו
תרפיה שכזו
!"Heracleitos: Everything Flows ! "Ta Panta Rei
הכל זורם
אני הולכת לבדוק במילון
(הצליח לך עם הכוכב)
שיהיה לך ערב קסססססום....
חייכת אותי...
קבלי חיבוק גדול....
נכון מרגיש כמו על ספת הפסיכולוג?
למרות שלא הייתי אף פעם....
אבל ענת...
זה תמיד על עצמי...דומה ללוף אבל יש סיכוי שזה ספירלה
זה בבדיקות...:)
איזה כיף שאת חושבת עליי בזמן הנקיונות. :))
חושבת עלייך בזמן הניקיונות (יום חופשי מעבודה)
כתבתי לך קודם תגובה נוספת..אך כששלחתי המחשב כבה..כתבתי יפה (וזה נעלם)
אז אנסה לכתוב שוב אך בטוחה שזה לא יצא כמו קודם ששם המילים היו יותר חזקות, ממעמקים של תובנות.
לפני דקה כתבתי יפה ואחרי דקה חשבתי שזה היה "חזק" (מקווה שהמסר הובן)
אז התכוונתי לומר שבמחקרים בתחומי החברה בכתבי העת יש מחקרים מדהימים אך ביום למחרת יוצא מחקר חדש שנוגד את המחקר השני. גם שם האתמול כבר "פאסה".
למילים יש המון כוח..וזה מפחיד. בעיקר כשהן כתובות כי קשה למחוק אותן.
מכירה את התחושה הזאת בכל תחומי החיים.
כשאומרים משהו לילדים..למאהב..לגרוש..
אבל אסור לנו להצטער על מה שאמרנו.
כי רק זה יוביל אותנו לתובנות.
כולם כאן כותבים דברים גדולים אך הם לא תמיד מעניינים.
המשיכי...כתבי .. גם אם תתחרטי, זה היה אתמול והיום זה היום!
כל כך מבין אותך
אני יומיים אחרי שמעלה פוסט מוחק אותו
זה מחזיר את הקנווס למצב הראשוני
של מה יהיה הקו הראשון שאתחיל איתו הבוקר
נסי את זה
תרגישי שפחות מחטטים בך ויותר ביצירה שלך
אתה מתכוון לבוא לפה הרבה ולקרוא לי בין השורות?
שיגמר התוכן תיגמר הצורה
מחר אני מוכרת את כלן
לגמור את הציור הזה!מה זה פיצול אישיות? דיבוק? יש רופא אליל בקהל?
ע כ ש י ו
גם אם כל מילה משקפת
רגע שלא יחזור שנית
נחמד יהיה להיזכר
ברגע ההוא.. עוד שנה.
רוב הדברים שאני כותבת לא מובנים גם לי.
מהדמיון שלי אני לא מפחדת.
דעתך חשובה. תודה
רוב הדברים שאת כותבת, מובנים רק לך, לנו יש רק את הדמיון.
מהדמיון שלך את לא מפחדת?
את יכולה להמשיך לכתוב ולהפסיק לקרוא, תני לאחרים לעשות ההיפך.
זו דעתי, דעת מיעוט.