כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    גישה הוליסטית לשינוי הרגלי אכילה

    ארכיון

    גישה הוליסטית לדיאטה של נשים

    3 תגובות   יום שלישי, 13/10/09, 16:19
    ד"ר תמי אילת-יגורי:
    בתזה שנכתבה במסגרת לימודי התואר השני במסלול "בריאות הוליסטית", בשלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל, חקרה מירי הנדלס את נושא הדיאטה אצל נשים והרלוונטיות והיעילות שבשילוב כלים הוליסטים בהתמודדות עם משקל גופן.             בצמוד לבעיית השמנת היתר נוצרה מגפה תרבותית שנקראת "דיאטה", שהפכה למעין מחלה בתרבות המערב. הפתרון שנבחן בתזה ומוצע כאלטרנטיבה לתרבות הדיאטות מעוגן בשינוי הגישה לנושא מן היסוד. האוכל כציר מרכזי של הדיון, מוצג דרך עקרונות התזונה הנכונה. הכרות ישירה וברורה בנוגע לאכילה נכונה אמורה הייתה לכאורה לפתור את סוגיית הדיאטות. אלא שכאן מסומנת נקודת המוצא שלפיה האוכל לא רק שאינו הפיתרון, הוא עצמו הבעיה. רעיון זה מובע היטב בשם התזה: "האוכל: מאוייב לידיד". בהמשך, מוצעת בתזה היכרות עם סיבות וגורמים שונים שהביאו ושמביאים לעיצוב תפיסת הגוף הרזה כגוף יפה עבור נשים. ציר הדיון המתמקד בנשים יחד עם ציר הדיון באוכל מהווים את התשתית הבעייתית שעמה מבקשת התזה להתמודד, כלומר, בעייתיות בגישתן של נשים לאוכל.הפיתרון שנבחן בתזה, ככזה שיכול לשנות מן היסוד את הגישה לנושא הדיאטות אינו לקוח כלל מעולם התזונה ומהתחומים המקושרים אליו ברגיל. מירי הנדלס מציעה שלוש גישות הוליסטיות להתמודדות מוצלחת יותר של נשים עם אוכל ואכילה. הגישות הללו מאופיינות כהוליסטיות הן בשל יחסן המודע להיבטים גופניים ולהיבטים נפשיים, הן בשל נקודת המבט הרחבה והסינרגטית שכל אחת מהגישות מגלמת. אין מדובר בתפיסות חיים, או גישות אמוניות-דתיות, אלא בהתבוננות אינטגרטיבית במרכיבים שונים שנוטלים חלק בקיום האנושי. קודם להצגת הגישות ההוליסטיות מוצע ביסוס מדעי הקושר בין גוף לנפש, במדדים מתחום הגוף. ביסוס זה מגשר ומתווך את הבעייה המנוסחת באופן כמותי לפיתרון המנוסח באופן איכותי.     לדבריה של מירי הנדלס, מיליוני נשים בעולם עוסקות מדי יום בשאלה איזה יום יהיה זה היום בכל הנוגע לאוכל. יום טוב פירושו יום שבו הן אוכלות מעט ויום גרוע הוא כזה  שבו הן אוכלות יותר מדי. הן אכולות חרדה וכעס על שלא עמדו בפיתוי ואכלו, או חוות חסך וקיפוח עקב מאכל שרצו לאכול ומנעו מעצמן כדי לא לאבד שליטה. בסדנה לשינוי הרגלי אכילה, ניתן בעזרת כלים הוליסטיים  להגיע לשקט פנימי ולהתבוננות בתהליכים ובתחושות. כך תתאפשר בחירה מושכלת  של מזון מתוך הקשבה לצרכי הגוף. בעקבות כך יושגו איכות חיים, תחושת סיפוק מהאוכל וגיבוש רף ציפיות מציאותי בנוגע למשקל גוף. מירי הנדלס מבהירה שישנן גישות רבות להתמודדות עם המצוקות סביב נושאי האוכל והמשקל. נשים רבות בוחרות להתמודד עם הנושאים הללו בעזרת דיאטות שונות, ספורט, טיפול תרופתי. גישות אלו מתמקדות בגוף בלבד ומתעלמות מההיבט הנפשי / רגשי. כך, נשים עושות עוד ועוד מאותו דבר ומקוות לתוצאות שונות. בלי לעצור, לגלות אפשרויות חדשות ולבחור מחדש הן ימשיכו להיכשל שוב ושוב. זו אחת הסיבות לכך שגישות אלו לא מבטיחות הצלחה לאורך זמן. היחס לאוכל ולמשקל הגוף אינו פיזי בלבד. מעורבים בו גורמים נוספים, נפשיים ורגשיים.  העיסוק הכללי ברזון בתרבות המערבית משפיע על גברים ועל נשים כאחד, ולעתים קרובות גם אנשים שאינם סובלים ממשקל יתר שואפים להפחית ממשקלם. כך מתחיל מעגל דיאטה וזלילה. נשים פגיעות במיוחד להפחתת משקל מפני שמחנכים אותן כי דימוי הנשיות קשור עם ממדי הגוף.  לפני כעשרים שנה משקל הדוגמנית היה נמוך מהמשקל הממוצע של נשים  ב-8% ואילו כיום הוא נמוך ב- 32%. מודל זה, שאינו בר השגה עבור האישה הממוצעת, גורם לכך שבכל יום נתון נשים רבות נמצאות בדיאטה או שהן מסיימות, שוברות או מתחילות אותה. רבות אינן מרוצות מגופן, סבורות שהן שמנות, מלאות שנאה עצמית, גם אם משקלן נמוך מהמשקל המומלץ. הן מסמנות כיעד נכסף לא הצלחה מקצועית או אהבה, אלא הפחתת מספר קילוגרמים ממשקלן. 5-7 קילוגרמים, יכול להיות מה שמפריד בינן לבין העצמי האידיאלי שלהן. גם אם הן מצליחות להפחית ממשקלן, עד מהרה הגוף מעלה את המשקל בחזרה ונפתח מעגל קסמים של הפחתת משקל והחזרתו, מעגל המלווה בסבל ובתסכול.מירי הנדלס מסכמת שלמרות המהפכה הגדולה שחולל הפמיניזם עדיין לא השתחררו נשים ממלכודות היופי, הגוף והמשקל. תעשיית הדיאטות הפכה למפקח על המחשבה הנשית והדוגמנית הכחושה החליפה את עקרת הבית המאושרת כסוכנת של נשיות מוצלחת. אם נשים ישאלו את עצמן כיצד הן מרגישות עם עצמן פיזית, יתכן כי בהשוואה לסבתות הלא משוחררות שלהן, מצבן גרוע בהרבה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/12/09 16:42:

      לשאלך האם לעשות דיאטה קונבנציונאלית-השאלה הזו מעסיקה רבים ובמחקרים נמצא ש-95% מאלו שעושים דיאטה,משמינים חזרה עם ריבית בתוך שנה.כלומר דיאטה עובדת רק אצל 5% מהאנשים.מי שמעריך שהוא אחד מאותם 5% כדאי לו לעשות דיאטה.אבל כל האחרים שעושים דיאטה, מרזים,משמינים ושוב חוזרים לספירת קלוריות,מוטב שיחפשו דרך אחרת.

      העניין הוא בשינוי הגישה לאוכל.להפסיק לראות בו אויב שיש להזהר ממנו או לפחד ממנו.אפשר ללמוד ליהנות מאוכל בלי רגשי אשם. בעזרת תרגולים של מדיטציה ודמיון מודרך,שממוקדים בנושאים כגון:אוכל,אכילה,גוף לומדים להיות מודעים לצרכים של הגוף ושל הנפש ומהמקום הזה אפשר לזהות מתי רעבים, מה לאכול, כמה לאכול ומתי להפסיק ואז לא זקוקים יותר לתפריטים,להנחיות,לספירת קלוריות. אנחנו לא באמת צריכים שמישהו אחר יקבע לנו מה לאכול

      וכמה לאכול.מודעות והקשבה לגוף זה כל מה שצריך.

        10/12/09 17:22:


      מאמר נהדר , אני מסכימה עם כל מילה, בטיפול ההוליסטי שלנו אנו גם מבררים על מה יושב הצורך באוכל. אין ספק שהבעיה של השמנה  לעיתים עודפת ולעיתים שאינה עודפת לא תמיד ואף ברוב המקרים אינה קשורה למזון בלבד.

      היא קשורה לתרבויות לחינוך לפרסום לתחושות של חרדה ובעיות רגשיות שאנחנו נושאים איתנו מתקופות הילדות.

      עם זאת בתהליך שאנחנו עוברים עם המטופלים שלנו תוך בירור רגשי  אנחנו מציעים תזונה חלופית לא מודדים קלוריות ולא עוסקים בחישובים כל היום , פשוט אוכלים תפריט של תזונה נכונה, מזונות שהגוף משתמש בהם והם מייצרים תחושה של מלאות ושובע.

       

      בברכה

      נירה אמרא

      תזונאית הוליסטית

        7/12/09 17:33:

      אם כך מה הפתרון? האם לעשות דיאטה קונבנציונלית? או לנקוט בגישה אחרת...

      פרופיל

      מירי הנדלס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין