סיבה ותוצאה

לעיתים בי תתעורר,תחושה עזה של אי נוחות.

מצב אשר אותי גורר,לחוש חסר פגום נחות.

על  מה ולמה לא אדע, כבכישוף אני נגרר.

מציית ללא נודע, אטול ביד עט ונייר.

בדימיוני כבתוך סירה, נסחפת בלי כל הגיון.

אתור מילים ליצירה, בה תווי ושביל לרעיון.

הוזה קלות כך ארחף, על אלף ואחד נושאים.

את הגיגי אני סוחף, לעבר צל פנים נאים.

אזי תגלושנה המילים, והחרוז כמו מוכן.

שורות לובשות טון וצלילים, נכנעות בראש מורכן.

כשפחות הן לרצוני, בהן את הגיגי אביע

בעת עצבי ויגוני, או עת בקול רונן אריע.

כך הכל לובש צורה, וכמו סיבוב תבל על ציר.

תבוא שורה אחר שורה, ולפתע צץ לי שיר.