הממיר מראה שזה כבר רבע לשבע, גם אני מתעורר, מדליק למלאך קצת טלויזיה ומארגן לו את דגני הבוקר שלו. המחשב שלי גם עוד לא בדיוק מתעורר והאנטי ווירוס מסיים לו באותן דקות את הסריקה היומית ויש הרבה רעש של דסק קשיח נטחן. מכין לי קפה שחור ויוצא לעשן במרפסת הכל כך מג'ויפת שלי. מצחצחים שיניים, מתלבשים, לחמנייה אחת במיקרו ויוצאים כמו בכל יום שלישי בבוקר לדרך. כבר אין חגים יש פקקים.

פרט לעומס הרגיל של השגרה היו רק שתי תאונות קשות בנתיבים הנגדיים. אחת בכביש שש, והשניה ב-443. סתם תאונות סטנדרטיות של בוקר, כמה מכוניות שמוברגות ממש טוב אחת בשנייה, כמה פצועים קשה, כמה רכבי פינוי והצלה, והרבה עבודה לכירורגים ולחברות הביטוח. האטה בנתיב שלי היות וכל הסקרנים מאיטים להצצה אל עבר הנתיב הנגדי. עומסי תנועה כבדים, זה הכל. ולמה כל כך בוער לי? החלחלה שעוברת בי כשאני מבין שזה מה שמחכה לי בדרך חזרה לא ממש מוסיפה לעובדה שבשעות הצהריים אנחנו נפגשים שוב. אני והרופא שיניים שלי, בטח היום הוא ייקח מידות וזה ילך ממש צ'יק צ'אק. בטח.

באיחור קלאסי אני שם את הילד בגן. אני לא מאלה שמביאים את הילד לגן, אני מאלה ששמים את הילד בגן. נפרד יפה מהגננות והשומר, ומחשב לי נתיב חלופי הביתה. בסוף הגעתי. עייף, חנייה, עולה הביתה. חושב על הדביל שהתקשר אליי אתמול מאיזה סטארט אפ הזוי ועשה לי ראיון טלפוני מלוקק. שולח אותו לעזה, אוכל מלפפון ואקטימל ומתיישב קצת על האתר של שרות התעסוקה. מקלל קצת את המנופאי שיושב לו במנוף מול החלון שלי, כי עכשיו אני פחות יכול להיות עם תחתונים ליד המחשב. שיזדיין.

שם על עצמי ג'ינס ויוצא שוב פעם. עכשיו לכיוון רופא השיניים. שכחתי שהיום צריך לעשות שני מבנים לטיפולי השורש. הוא לא מרדים אותי כי בעצם כל העצבים בחוץ וזה בכלל לא ייכאב. פתאום באיזו חפירה ועם הסקשן בפה אני רואה כוכבים. "מה, כואב לך?! זה לא צריך לכאוב לך!" עכשיו זה ברור שיש שם תעלה אחת זונה בת זונה שהבריזה אפילו מהצילום. הוא מוצא אותה, הוא מרדים, חופר, מנקה, סוגר, אני מודה לו ומודה לאלוקים על השיניים שלי וחוזר לפינה שלי.

מורדם, ובשביל להיות בטווח פגיעה מינימלי תוקע עוד נורופן כדי לרכך את ההתעוררות. המים קצת נשפכים לי על הזווית של הפנים בגלל ההרדמה. עייף ומנסה ללכת לישון צהריים. לא נרדם לי. מסתובב, לא נרדם לי שוב פעם. פתאום רעש של אי מייל שמגיע. הולך למחשב ומנמיך את הרמקולים. מי שולח מיילים באמצע היום? חוזר למיטה ומביא אותה בתנוחה שבטוח תרדים אותי, לא נרדם לי. סופר עדשים, אבטיחים, ושעועית בקערה של מים, פשוט את כל הכבשים שחטתי ממזמן. זה לא עובד. קם. סיר קטן עם אורז, מבשל. כמה פרוסות נקניק וצריך כבר לעשות רשימה לסופר. גלידה ואולי בכל זאת לישון? לא זה כבר ממש מאוחר ועדיף שאשן טוב בלילה. לא ישן ממש טוב בלילה.  

פתאום הברקה. בעצם מרוב שהשיניים שלי הם כל כך 'אישיו' כזה. אולי כדאי לעקור את כולם? כן כן, לעקור את כולם ולהשתיל במקום כל שן דיסק און קי. מה גם ככה יש את הפרוטוקול הזה של השן הכחולה? ככה, כל שן מעבר להיותה שן, תוכל להיות דיסק קשיח בפני עצמה, ודווקא זה נורא יעיל. מה ואם יש בעיות? שטויות אז מפרמטים וזה כמו חדש. תודו רעיון גדול. זהו נסתיימו להם בשעה טובה היום כל הטיפולי שורש שלי. אולי זה זמן טוב לעוד נורופן.

אה, סתם יום סטנדרטי.

עמית