מי מכיר את גן סופיה?
תהיות ושאלות על פילוסופיה ועסקים. האם אנחנו מנהלים או מנוהלים? האם אנחנו מנוהלים רק במה שאנחנו בוחרים? האם אנחנו מנהלים רק את מה שאנחנו בוחרים? פייסבוק, דה מרקר קפה, טוויטר וכו', משרתים אותנו או הופכים אותנו לעבדים לעוד מוצר??? האם עצם חזרתי לכאן אחרי שנתיים מעידה על צורך אמיתי או עוד אשליה? ואתם, מה אתם אומרים? חושבים בעיניין?
פוסטים פופולאריים
-
למה חזרתי?
18/8/09 | 477 צפיות
-
מתוק ומר 2
22/11/09 | 767 צפיות
-
אורפנד-לנד
24/12/09 | 884 צפיות
-
התבודדות 2
25/8/09 | 659 צפיות
-
ספונטניות
3/2/11 | 910 צפיות
-
א גרוייסע מציאה
25/3/10 | 1038 צפיות
פוסטים אחרונים
- הבגד עושה את האדם 12/2/11
- ספונטניות 3/2/11
- א גרוייסע מציאה 25/3/10
- אורפנד-לנד 24/12/09
- יום שישי 10/12/09
- מתוק ומר 2 22/11/09
סכנה - אני מיוחד/ת
אני יודעת שזה לא אופייני לי, זה קצת ארוך אבל כדאי מאד לקרוא, ולהגיב. בדרכו הבהירה והמדוייקת הוא פוגע בול בבטן הרכה של התרבות הפוסט מודרנית. אביא ציטוט קצר: "יותר מכולם מכוונים לחיזוק תחושת המיוחדות הזאת שבנו מוצרי הצריכה ומוצרי היוקרה בפרסומותיהם. אפילו הקפה עם החלב של שנות ה- 70 הפך למגוון של מאות סוגי מוצרים הנמכרים בכל דוכן קפה פינתי (לאטה, דל, חזק, בלי הרבה קצף,לקחת) ומאפשרים לנו להיות מיוחדים לפחות בסוגי הקפה שאנו צורכים. ייחוד אישיותי הפך לשם המשחק בשיווק, שלא להזכיר את מקור שמם של כמה מהמוצרים הפופלריים ביותר בעולם היום: my space, my yahoo,iPod,iPhone,המאדירים את האני המיוחד. מעניין איך בדיוק מסבירים הפרסומאים כיצד קורה שרכישת מוצר מסויים עושה אותך מיוחד, אבל אם הפרסומת מצליחה אתה הופך לאחד מרבים." כ"כ נכון, האם באמת יש בחירה? שליטה? אחד הדברים המאפיינים את התרבות שלנו הוא הצורך להראות את המיוחדות הזו, כאילו שאם אתה לא מיוחד אתה לא קיים, וכאילו שאם תראה את המיוחדות שלך אז זה אומר שאתה שונה, שאתה בוחר את בחירות שלך, שאתה שולט בחיים שלך. הדבר המצחיק הוא שזו בדיחה גרועה מאד. אף אחד לא ממש שולט בחיים שלו ולהיות מיוחד לא מראה כלום. יחד עם זאת, הצורך להיות ולהרגיש מיוחד הוא טבעי וגם צורך להיות חלק מקבוצה טבעי לא פחות, זה נראה פרדוקסלי, אבל זה לא. במצבים מסויימים אתה מיוחד ובאחרים אתה חלק והכל בסדר. אנשים בעלי הון משלמים הרבה לפרסומאים שלומדים מה מניע אותנו ואז כשאתה יוצא מהבית "תוקפות" אותך הפרסומות, המדיה וכו' ו"מספרות" לך מה בדיוק, אבל בדיוק חסר לך. ואין יום שלא חסר משהו. ויודעים בדיוק, אבל בדיוק איך לעבוד על התת מודע שלך, החל ממקצבי המוסיקה ששמים בחנויות המשתנים במשך היום, כדי לגרות את המוח ולצור רמות שונות של אדרנלין, תרגיש צעיר, תרגיש מלוכלך תלוי מה המוצר, תרגיש גבר,או תרגישי אישה נשית וכו', וכלה ב"מחקרים מדעיים". ואנחנו? תמימים, חושבים שבאמת חסר, מאמינים לזה. בעולם המוצף בשפע חומרי, מואבסים במה שרק אפשר, אנו באמת חושבים שאנחנו בוחרים. בוחרים בגלידה או פלאפל, בוחרים בניסאן או טויוטה, בוחרים בושם כזה או אחר וכו'. ממש "חירות". ככה "מרדימים" את את יכולת ההבחנה שלנו, הכל נגיש, הכל נמצא, לא צריך להיות עשיר גדול כדי להנות ממנעמי העולם. אז זהו שרק הנפש שלנו, האושר שלנו, הסיפוק האישי שלנו, החשבון בנק שלנו, לא נגיש לנו. הוא בידיים של המדיה. החשבון בנק הוא תשקיף, בעיני, ליכולת הוויסות של העולם הריגשי שלנו. המשך, ב"נ בפוסט הבא. |
תגובות אחרונות
-
רויטל ברזילי
בתגובה על הבגד עושה את האדם
-
Lisi-strata
בתגובה על הסוד העתיק
-
wishingwell
בתגובה על ספונטניות
-
מעט מהאור
בתגובה על
-
אצילית1
בתגובה על א גרוייסע מציאה
-
אצילית1
בתגובה על
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאוד מאוד מסכימה, תרבות הצריכה לוחצת על כפתור הצורך להיות מיוחד ושונה, ובעצם התוצאה הפוכה: כולם
רק דומים יותר השאיפה לצרוך ולצאת החוצה במקום להכנס פימה ולמצוא שם את היחוד.
נהניתי לקרוא, שבוע טוב.
תודה
נכון, ויבוא לזה המשך בעז"ה בפוסט הבא
*
השאלה מה גורם לרצון להיות ייחודי ומיוחד?
הרי כפי שכתבת,כולנו תוצר החברה שבה אנו חיים,אז הייחודיות שלנו כמעט ואינה יכולה לבוא לידי ביטוי.
נכון, אבל בשביל זה צריך להכיר את עצמנו
הגדולה של כל אחד מאיתנו
לבחור מה שנכון לנו..
ולא מה שצריך..
להבליט את היחודיות שלנו מתוך מי שאנחנו
ולא בגלל הסרגל החברתי.
נכון מאד, אבל השאלה איך עושים את זה...איך יודעים לשמור על דיוק פנימי....
יקרה,
פוסט נפלא!
האושר לעולם אינו תלוי חיצונית
המהות שלנו לעולם לא תהיה תלויה בחיצוני
אנחנו מאמללים את חיינו במרדף אחרי הגירויים הללו משלמים המון כסף
ומגיעים למצבים שאליהם בכלל לא היינו אמורים להגיע.
כל אדם צריך להיות מחובר לכוח הפנימי ומשם לחיצוני
שבת מקסימה
ענבר יקרה,
זה מדכא בהתחלה,
אבל אחרי שמבררים את מושג הבחירה ומה המשמעות שלו
אז מתחילים לקחת יותר אחריות על העולם הנפשי שלנו
ועולה היכולת לסנן....
בעז"ה בפוסט המשך...
גם את נשמה....
נכון, ובטח לא שייכים לעולם המודרני,
הצרכים הנפשיים והגופניים של האדם לא השתנו מאז הבריאה,
אבל השימוש האלים שעושים אחרים על גבי זה שולל את החירות, את הבחירה
בטח שכל אחד הוא מיוחד, אבל כמו שכתבת, השאלה היא איך מביאים את זה לידי ביטוי
בצורה נכונה ולא נהיים עבדים למיוחדות.
תודה לך יקרה
תודה מגן היקר, אך כדי להשתמש בזכות שו כהלכה
צריל קודם להבין אותה, בינתיים מבלבלים אותנו....
נכון, השאלה היא עד כמה הערכים שלנו אמיתיים....
אתה מביא נקודת מבט מעניינת, ואכן זה נראה כך, מכוונים
ליצריות לרגש הכי פרימיטיבי והוא גם הכי חזק כי שם אין הרבה מלים
יש חוויה גופנית, וכאילו, איך אפשר להתווכח עם חוויה גופנית?
נכון, יש נורמה וטוב שיש נורמה ובטח שיש אנשים שבולטים
וזה חשוב והכי טבעי בעולם שיהיו אנשים בולטים מכל התחומים
בין אם לחיוב ובין אם לשלילה (זה האחרון ברור שלא נקרא "טוב")
זה גם לא נורא להתכוון להיות מיוחד או להראות את המיוחדות,
השאלה היא לאיזו מטרה, איך עושים את זה ובאילו כלים?
אני דיברתי פה בעצם על אשליה שאנשים חושבים שהם מראים את המיוחדות שלהם ובעצם הם לא,
הם רק משלשלים את כספם לאחרים שאח"כ נוסעים להם ביאכטות
אוכלים במסעדות יוקרה וכל זה על חשבון אשלית התמימים.
האמנם כרמל? אולי זו האשליה הגדולה, שאנחנו מכריעים?
וזה לא תמיד לא טוב, רק צריךלדעת מתי לתת לזה מקום...
תודה
מדכא למדי, בגלל שנשמע כל כך נכון ואמיתי.
מחכה לפוסט המשך.
בס"ד
את מיוחדת.
יש כאן כמה עניינים שאני לא בטוח שכולם שייכים לעולם המודרני - דווקא.
בני האדם רוצים להיות מקובלים ע"י החברה שמסביבם, לכן הם קודם כל "אוספים" סמלי סטאטוס שעליהם הם משלמים הון, ואפילו נכנסים לחובות בגלל זה. אלה הם האנשים שחושבים שהם חופשיים, אבל הם באמת,כפי שכתבת, פשוט מצייתים ל"בון טון" של החברה שלהם.
האנשים האלה לא חופשיים לבחור כי החברה מסביב והפרסומת מכתיבים להם את הטעם. לכן היופי משתנה כל פעם (פעם צמות, פעם שיער ארוך, פעם לבוש הדוק, פעם ארוך, פעם "שק".
ודווקא אלה שיבואו מיוחדים ומוזרים מגלים חופש או לפחות אומץ לעמוד מול טעם הקהל...
ה"להיות מיוחד" היא שיטה לתפוס את העין, ליצור סערה קטנה, לתפוס כותרות...
תקשיבי,
כל הדיון עקר משורשו.
כל אחד מיוחד.
צריך אדם לומר: "בשבילי נברא העולם".
יתרה מזו, אם לא היית העולם לא היה יכול בלעדייך.
עובדה שהקב"ה בחר והחליט שתהיי כאן.
כנ"ל לכל נשמה שיורדת.
ההסתכלות במראה - זה ענין של אימון.
יש אנשים שאין להם מראה כלל וכלל ואז נכנסים למרה שחורה.
יש אנשים שהמראה שלהם היא תחליף זול ומעוות לזכוכית עם בטנת כסף
ויש אנשים שהמראה שלהם משוללת בטנת כסף ורואים כל הזמן את האחר.
היריעה עוד רחבה,
אבל תכל'ס, אחרי כל הדיבורים -
תני לי כמה דקות ואוכל להוכיח איך כל אחד ואחד מיוחד. :)
rest my case
פוסט מאלף
טוב ש ניתנה לנו
זכות הבחירה
עלינו רק להשתמש בה כהלכה
נותר לי להסכים עם דברייך
ולומר שהחינוך שקיבלנו, הערכים והמוסר שלנו
הם הפילטרים המסננים את העיקר מהטפל
פוסט מעניין..
כל טוב
אסף
הבסיס לכל מאמרך המחכים
מראה על מגמתיות מתוכננת
אשר שוללת את יכולת השיפוט
מהרבדים העליונים של האדם
והעברתה לידי רבדים נמוכים יותר בישותו
כמו הצורך לפתח את האגו (המותג)
שקודם לפיתוח הכשרון (המוצר)
בראשית שנות ה- 80 יצאה קוקה קולה בקמפיין
שנקרא "The me Generation"
שאת תוצאותיו העגומות אנחנו רואים היום
תודה על הארותייך
מצד שני ישנם אנשים לא שגרתיים שבולטים בלי שהם אפילו מתכוונים...
כי למרות הכל יש "נורמה" אישיותית לבני האדם, גם אם אינה מוסכמת ומוגדרת במדויק וגם אם היא נתונה למחלוקת. למעשה, קל יותר להגדיר, בעיני עצמנו, מי שאינו נורמטיבי (לטוב או לרע!) מאשר לשרטט את גבולות הנורמה הסובייקטיבית שלנו.
עדלה יקירתי.
הפיתויים הם גדולים ,
אך בסופו של דבר אנו המכריעים.
יום טוב לך.
אנחנו באמת תמימים :)
קודם כל *ענקי ואוהב .
אני חייבת לצאת וכשאחזור
אקרא בעיון.
המשך יום נפלא לך יקירתי.