אני יודעת שזה לא אופייני לי, זה קצת ארוך אבל כדאי מאד לקרוא, ולהגיב.

 יעקב בורק בגיליון דה מרקר של ספטמבר, כותב על הצורך שלנו להיות מיוחדים.

בדרכו הבהירה והמדוייקת הוא פוגע בול בבטן הרכה של התרבות הפוסט מודרנית.

אביא ציטוט קצר: "יותר מכולם מכוונים לחיזוק תחושת המיוחדות הזאת שבנו מוצרי הצריכה ומוצרי היוקרה בפרסומותיהם. אפילו הקפה עם החלב של שנות ה- 70 הפך למגוון של מאות סוגי מוצרים הנמכרים בכל דוכן קפה פינתי (לאטה, דל, חזק, בלי הרבה קצף,לקחת) ומאפשרים לנו להיות מיוחדים לפחות בסוגי הקפה שאנו צורכים. ייחוד אישיותי הפך לשם המשחק בשיווק, שלא להזכיר את מקור שמם של כמה מהמוצרים הפופלריים ביותר בעולם היום: my space, my yahoo,iPod,iPhone,המאדירים את האני המיוחד. מעניין איך בדיוק מסבירים הפרסומאים כיצד קורה שרכישת מוצר מסויים עושה אותך מיוחד, אבל אם הפרסומת מצליחה אתה הופך לאחד מרבים."

כ"כ נכון, האם באמת יש בחירה? שליטה? אחד הדברים המאפיינים את התרבות שלנו הוא הצורך להראות את המיוחדות הזו, כאילו שאם אתה לא מיוחד אתה לא קיים, וכאילו שאם תראה את המיוחדות שלך אז זה אומר שאתה שונה, שאתה בוחר את בחירות שלך, שאתה שולט בחיים שלך.

הדבר המצחיק הוא שזו בדיחה גרועה מאד. אף אחד לא ממש שולט בחיים שלו ולהיות מיוחד לא מראה כלום.  יחד עם זאת, הצורך להיות ולהרגיש מיוחד הוא טבעי וגם צורך להיות חלק מקבוצה טבעי לא פחות, זה נראה פרדוקסלי, אבל זה לא. במצבים מסויימים אתה מיוחד ובאחרים אתה חלק והכל בסדר.

 אנשים בעלי הון משלמים הרבה לפרסומאים שלומדים מה מניע אותנו ואז כשאתה יוצא מהבית "תוקפות" אותך הפרסומות, המדיה וכו' ו"מספרות" לך מה בדיוק, אבל בדיוק חסר לך. ואין יום שלא חסר משהו. ויודעים בדיוק, אבל בדיוק איך לעבוד על התת מודע שלך, החל ממקצבי המוסיקה ששמים בחנויות המשתנים במשך היום, כדי לגרות את המוח ולצור רמות שונות של אדרנלין, תרגיש צעיר, תרגיש מלוכלך תלוי מה המוצר, תרגיש גבר,או תרגישי אישה נשית וכו', וכלה ב"מחקרים מדעיים".

ואנחנו? תמימים, חושבים שבאמת חסר, מאמינים לזה.  בעולם המוצף בשפע חומרי, מואבסים במה שרק אפשר, אנו באמת חושבים שאנחנו בוחרים. בוחרים בגלידה או פלאפל, בוחרים בניסאן או טויוטה, בוחרים בושם כזה או אחר וכו'.

ממש "חירות". ככה "מרדימים" את את יכולת ההבחנה שלנו, הכל נגיש, הכל נמצא, לא צריך להיות עשיר גדול כדי להנות ממנעמי העולם. אז זהו שרק הנפש שלנו, האושר שלנו, הסיפוק האישי שלנו, החשבון בנק שלנו, לא נגיש לנו. הוא בידיים של המדיה. החשבון בנק הוא תשקיף, בעיני, ליכולת הוויסות של העולם הריגשי שלנו.

המשך, ב"נ בפוסט הבא.