בחופש האחרון הלכתי עם ילדי למוזיאון הטרקטורים שבעין ורד.

ראיתי שם טרקטור פורשה יפה משנת 1958

בן למעלה מ 50 שנה נראה במצב טוב פעיל ונוסע

פגשתי שם טרקטור נוסף משנת 1938 והוא יוצר לפני למעלה מ 70 שנה בזמנים שהיו מניעים עם מנואלה (ידית)

ראו באיזה מצב טוב הוא.

היה שם טרקטור מחברת אוליבר שיוצר בשנת 1936

גם הוא פעיל ונוסע עדיין לאחר 70 שנה. מי היה מאמין???

טרקטור יפה תוצרת דירינג משנת 1920 - מעל 88 שנים ונוסע???

גם נראה מטופל ומתוחזק וגם נוסע.

נאמר לי שנוכל לפגוש אותם ביום ירושלים הקרוב נוסעים להם בחגיגות ירושלים ועד אז ניתן לפגוש אותם ועוד רבים וטובים במוזיאון שבעין ורד.

ואז ראיתי אותו - כבן גילי פחות או יותר...

נראה רע...

חלוד... 

מוזנח...

מזמן לא נסע...

מזמן לא התקדם...

והוא רק כבן 45 שנה.

אני בטוחה שבשנת 1966 הוא היה נראה מצוין והבעלים שקנו אותו טיפלו בו והשקיעו בו את הדלק והשמן המתאים, והוא נתן תפוקה מדהימה בהתאם.

מה קרה שהוא הגיע למצב המוזנח הזה?

איך מכונה חזקה, משוכללת, שיא החדשנות מגיעה תוך זמן קצר יחסית למצב כזה???

ההשוואה אלינו מתבקשת.

מי מאיתנו שמזניח את המכונה המשוכללת של גופו ומכניס לתוכה כל מאכל יפה שעיניו רואות, מי מאיתנו שלא מטפל בעצמו, שומר עליו ודואג לו - ימצא את עצמו די מהר כמו הטרקטור המוזנח.

ומי שישמור על עצמו, יטפח וישקיע, ידאג וישמור - סביר שיגיע להיות כאחד הטרקטורים היפים.

אז מה מצב הטרקטור שלך?

באהבה

jody