כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (53)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      29/10/09 10:55:

    צטט: נווד אפור 2009-10-18 22:44:11

    צטט: תמי ! 2009-10-17 14:18:58


    אלבין טופלר מדבר על מספר כיוונים - כולם כיום לאחר 40 שנה עדיין נחשבים חדשניים ונמצאים בשלבי ניסוי כאלו ואחרים:

    -          מעבר לחינוך בבית-          מעבר לחינוך קהילתי ז"א שכל הקהילה יכולה ללמוד בבית הספר ושבית הספר הוא חלק מהקהילה (מספק שירותים על ידי התלמידים)-          לימוד לאורך כל החיים שמיתר את הצורך בלימוד לשם הלימוד-          חידוש מעמד השוליה – המורה הוא מומחה במקצועו (רופא, מהנדס, עורך דין...)-          מעבר לשיטות לימוד אחרות כגון משחקים, חיקוי תפקידים, אמצעים טכנולוגיים, חשיפה לחוויות – למרות המאמץ האדיר ברמה עולמית כל התחום הזה נמצא עדיין בחיתוליו-          שינוי תכנית הלימודים כך שתכיל רק אלמנטים שיעזרו בעתיד, שיהיו פחות קשיחים ויותר גמישים-          להכין יותר מתכנית לימודים אחת, תשרוד הטובה יותר (כמו באבולוציה)-          להתמקד בשלושה נושאים : למידה, יצירת קשרי אנוש ובחירה-          ללמד את התלמידים על העתיד (לא רק היסטוריה)מדהים אתה קורא מה נכתב לפני ארבעים שנה והזמן כאילו עמד מלכת, פרופסורים ואנשי חינוך כותבים כיום בדיוק את אותם הדברים כאילו לא עברה חצי מאה.

     

     לפעמים שה כאילו שהזמן זז אחורה.

     

    לגבי מדידה.

    א - מדידה זה לא מתמטיקה אלא הנהלת חשבונות (מתמטיקה היא בסה"כ מחקר מדעי של תורת ההיגיון - אין בה שום התיימרות

         להסביר את הטבע האנושי וכי"ו).

    ב - גם ללא מדידה ואפילו ללא ידיעת שפה קודמת תינוקות מצליחים ללמוד ללכת ולדבר - כך שהטיעון של ללא מדידה אי אפשר ...

       הוא טיעון דמגוגי.  יש מקומות שצריך - בודדים הביותר והשאר מי צריך. 

    ג - הבעיה של מערכת החינוך היא בעיה כלל מערכתית במדינת ישראל - מלבד תעשייה לצורך יצוא מדינת ישראל בדרך כלל מדכאת  

       כל יוזמה שאינה משרתת בעל שררה כלשהו. מערכת החינוך הציבורית והתקשורתית מנוצלות כדי להנציח מצב זה.  

     

    לי נדמה שהתינוקות לא צריכים מדידה בשביל ללכת זה בגלל שהם לומדים ללכת מתוך חיקוי.

    אבל אבא/אמא ורופא חייבים מדידות כדי לראות אם יש  בעיה בהליכה.

    מדידה לא צריך בשביל ללמוד. מדידה צריך בשביל לדעת אם מה שרצית ללמד (לא - איך) אכן לימדת (ושוב: לא חשוב לעניין זה האיך).

      28/10/09 11:31:

    כל פוסט שלך גורם לי להצטער שלא אמצא לעולם זמן להתעמק בסוגיות ולקרוא את כל התגובות ולהשתתף בדיון :-(

     

    קטונטי מלהבין בחינוך, אבל קצת את ימי התבגרותי במטחנות מערכת החינוך אני זוכר (אני בן 36 היום, אז אני מדבר על 1978-91). מנסיוני הדל כיתה גדולה משמעותה יותר הפרעות, חלק התלמידים נופלים בין הכיסאות, ספציפית אני, כאחד משרי האגרוף של השכבה שלי זכיתי לתשומת לב רק לגבי ציוני שנפלו פלאים אחרי המעבר מהיסודי, אבל לא הייתה התייחסות למצב החברתי האיום שהיה בכיתה. משום מה הייתי גם ברצף של כיתות של 80% בנים, וזה בהחלט לא הועיל...

     

    בתי הספר הכי מצליחים בארה"ב, לפי מה שקראתי, לא עובדים בכלל בצורת הרצאות פרונטאליות. כיתה היא קבוצה של עד עשרה תלמידים שיושבים עם המורה בשולחן עגול והשיעור נערך כשיחה, והמורה מנחה אותה. תרגילים מטא-קוגניטיביים והטיה זהירה של הדיונים, ופתאום כולם ערים ומשתתפים ומתעניינים. דבר כזה לא יוכל לקרות אם אין אחריות הדדית (משמעת חברתית?), ופורום מתאים בגודלו לשיטה, ובוודאי מורים עם יכולות להפעיל שיטות כאלה אינם נפוצים.

     

    כמובן אפשר לטעון שכיוון שהשיטה מיושמת רק בבתי ספר פרטיים, הרי שרק ילדי טובים או הורים אינטיליגנטיים שמבינים את ערך החינוך ישקיעו בילדיהם, ולכן התוצאות משקפות "בחירה לא-טבעית" מבחינה סטאטיסטית ולא יתאימו לילדים מכלל האוכלוסיה, אבל הייתי רוצה להאמין שיש למערכת החינוך שלנו בכל זאת יכולת לשנות כיוון וקצב אם יחשבו קצת מחוץ לקופסא ויתחילו לחנך במקום ללמד לבחינות. לצורך כך אני מסכים איתך שמשכורת תעזור למורים להשקיע יותר בהכנת חומרים ולדאוג לפנאי נפשי לעבודה המאומצת והקשה של מורה בישראל המודרנית. הורדת צפיפות כיתות תאפשר להגיע אל יותר תלמידים ולהפוך את הדרך ליעילה וכיפית יותר לתלמידים, ובהכרח שני אלו ישפרו עד מאוד את בעיות המשמעת וירימו  את ענין התלמידים בנעשה.

      17/10/09 19:39:

    צטט: מיכאלה 2009-10-17 16:20:28


    היי שושי,

    ראשית הרשי לי לציין שוב, שכל פוסט שלך הוא ממש בבחינת מאמר, מנומק כדווי ועם כל הקישורים הנדרשים, בכדי שהקורא לא ירגיש שיש משהו שנכתב באויר.

    אני חושבת שבעידן הפוסטמודרני, כמו בעידן הפוסטמודרני... כבר אי אפשר להיות חד ממדיים ולחפש את הגורם המשמעותי בממד אחד בלבד. אין ספק שכל הגורמים שאת מעלה כאן, כל אחד בפני עצמו והחיבור של כולם יחד, משמעותיים מאד. אין ספק שמשפיעים בעניין גם התפיסה הכלכלית, גם התפיסה המשפחתית גם התפיסה הבטחוניסטית (כפי שהגבתי פה בפוסט אחר: עם רמת החינוך ומעמדו ההולך ומדרדר, עם חוסר הערכים, עם האלימות הגואה, השתיינות והסמים, עם הפקרת העניים/החלשים/החולים וכו וכו - בסוף לא יהיה מי שיחזיק פה את כלי הנשק המפוארים שכה משקיעים בהם...). ועוד ועוד.

    מסכימה איתך מאד בשורה התחתונה. בחינת המצב על פי קריטריון אחד של הישג בתחום מסוים - הוא שטחי למדי...

    שירלי

    תודה שירלי,

    אני כל הזמן מקווה שלא יתעוררו מאוחר מידי...

     

      17/10/09 16:50:

    צטט: תמי ! 2009-10-17 14:18:58


    אלבין טופלר מדבר על מספר כיוונים - כולם כיום לאחר 40 שנה עדיין נחשבים חדשניים ונמצאים בשלבי ניסוי כאלו ואחרים:

    -          מעבר לחינוך בבית-          מעבר לחינוך קהילתי ז"א שכל הקהילה יכולה ללמוד בבית הספר ושבית הספר הוא חלק מהקהילה (מספק שירותים על ידי התלמידים)-          לימוד לאורך כל החיים שמיתר את הצורך בלימוד לשם הלימוד-          חידוש מעמד השוליה – המורה הוא מומחה במקצועו (רופא, מהנדס, עורך דין...)-          מעבר לשיטות לימוד אחרות כגון משחקים, חיקוי תפקידים, אמצעים טכנולוגיים, חשיפה לחוויות – למרות המאמץ האדיר ברמה עולמית כל התחום הזה נמצא עדיין בחיתוליו-          שינוי תכנית הלימודים כך שתכיל רק אלמנטים שיעזרו בעתיד, שיהיו פחות קשיחים ויותר גמישים-          להכין יותר מתכנית לימודים אחת, תשרוד הטובה יותר (כמו באבולוציה)-          להתמקד בשלושה נושאים : למידה, יצירת קשרי אנוש ובחירה-          ללמד את התלמידים על העתיד (לא רק היסטוריה)מדהים אתה קורא מה נכתב לפני ארבעים שנה והזמן כאילו עמד מלכת, פרופסורים ואנשי חינוך כותבים כיום בדיוק את אותם הדברים כאילו לא עברה חצי מאה.

     

    לתמי,

    ראשית תודה על ההעשרה.

    חינוך נשאר חינוך וכנראה שהעקרונות המנחים בסופו של דבר לא משתנים.

    אגב, השינויים בטכנולוגיה הרבה יותר מהירים. אולי זו הסיבה.

     

      17/10/09 16:20:


    היי שושי,

    ראשית הרשי לי לציין שוב, שכל פוסט שלך הוא ממש בבחינת מאמר, מנומק כדווי ועם כל הקישורים הנדרשים, בכדי שהקורא לא ירגיש שיש משהו שנכתב באויר.

    אני חושבת שבעידן הפוסטמודרני, כמו בעידן הפוסטמודרני... כבר אי אפשר להיות חד ממדיים ולחפש את הגורם המשמעותי בממד אחד בלבד. אין ספק שכל הגורמים שאת מעלה כאן, כל אחד בפני עצמו והחיבור של כולם יחד, משמעותיים מאד. אין ספק שמשפיעים בעניין גם התפיסה הכלכלית, גם התפיסה המשפחתית גם התפיסה הבטחוניסטית (כפי שהגבתי פה בפוסט אחר: עם רמת החינוך ומעמדו ההולך ומדרדר, עם חוסר הערכים, עם האלימות הגואה, השתיינות והסמים, עם הפקרת העניים/החלשים/החולים וכו וכו - בסוף לא יהיה מי שיחזיק פה את כלי הנשק המפוארים שכה משקיעים בהם...). ועוד ועוד.

    מסכימה איתך מאד בשורה התחתונה. בחינת המצב על פי קריטריון אחד של הישג בתחום מסוים - הוא שטחי למדי...

    שירלי

      17/10/09 14:18:

    אלבין טופלר מדבר על מספר כיוונים - כולם כיום לאחר 40 שנה עדיין נחשבים חדשניים ונמצאים בשלבי ניסוי כאלו ואחרים:

    -          מעבר לחינוך בבית-          מעבר לחינוך קהילתי ז"א שכל הקהילה יכולה ללמוד בבית הספר ושבית הספר הוא חלק מהקהילה (מספק שירותים על ידי התלמידים)-          לימוד לאורך כל החיים שמיתר את הצורך בלימוד לשם הלימוד-          חידוש מעמד השוליה – המורה הוא מומחה במקצועו (רופא, מהנדס, עורך דין...)-          מעבר לשיטות לימוד אחרות כגון משחקים, חיקוי תפקידים, אמצעים טכנולוגיים, חשיפה לחוויות – למרות המאמץ האדיר ברמה עולמית כל התחום הזה נמצא עדיין בחיתוליו-          שינוי תכנית הלימודים כך שתכיל רק אלמנטים שיעזרו בעתיד, שיהיו פחות קשיחים ויותר גמישים-          להכין יותר מתכנית לימודים אחת, תשרוד הטובה יותר (כמו באבולוציה)-          להתמקד בשלושה נושאים : למידה, יצירת קשרי אנוש ובחירה-          ללמד את התלמידים על העתיד (לא רק היסטוריה)מדהים אתה קורא מה נכתב לפני ארבעים שנה והזמן כאילו עמד מלכת, פרופסורים ואנשי חינוך כותבים כיום בדיוק את אותם הדברים כאילו לא עברה חצי מאה.

     

      17/10/09 09:43:

    צטט: shabat shalom 2009-10-17 07:12:52

    המדידה לא באה במקום.

    המדידה מלווה את התוצאות של המעשים שאתה מזכיר, ומעשים רבים-רבים שנעשים בתוך ביה"ס.

    ללא מדידה מתאימה, אף אחד לא יודע אם הוא עובד כל כך קשה ומביא לתוצאות שמצפים שהוא ישיג.

    מדידה כזו היא בוודאי הרבה יותר ממתמטיקה גרידא. היא מורכבת מדרכים שונות שבתוכן יש גורמים חיצוניים שאינם שייכים למעשה החינוכי של ביה"ס אך משפיעים עליו ביותר.

    שיטות המדידה היום כמעט לא קיימות בחינוך, פרט למדידה פשוטה של אחוזי הבגרות או תוצאות המיצב וכד'.

    אך ניתן למדוד תופעות שונות, אם בוחרים בהם כמשקפים את איכות העבודה בבתי הספר.

    השתדלתי לענות לך לענין.

     

     וטוב שכך הן לא רלוונטיות לחלוטין לאיכות  העבודה בבתי הספר  הן לא רלוונטיות ואיכות המדדיה בבתי הספר אינה מדידה. זה החלטה שצריך לקבל על בסיס ערכי מוסרי אסתטי ואל על בסיס שאלות כמו מה יותר גדול ואו יותר קטן.

     

    אני אענה לך בעניניות. לתשובות עניניות אני נותן תשובות עניניות.

    מדדיה הוא הליך שמנרמל תופעות למטרה של השוואה. בדרך כלל אנו מודדים דברים בכדי להשוות  אותם לדברים אחרים. ונעשה שימוש בחוקי המתמטיקה . זה נותן לזה חזות מדעית וענינית. הבעיה היא שבחינת איכות העבודה בבית הספר היא תופעה רבמת מממדים. לבעיות כאלה אין במתמטיקה פתרון שהוא בר השוואה. פשוט אין. פעם למשל חשבו שיש להן פיתרון רק שאנחנו אל יודעים איך. לא היום זה ממש ברור שאין להן שום פתרון במובן שהוא בר השוואה. ועל כן אם אתה מבין ש1 ועוד 1 זה שתיים אתה צריך להבין שמבחינה מתמטית לתופעות הללו אין פיתרון מדיד. והן לא רלוונטיות לשאלה מה איכולת העבודה בבית הספר.

     זה לא שאין פיתרון מספרי יש. אפשר לבנות אין סוף פונקציות מטרה מספריות לגבי העבודה בביתה ספר רק שאין שום דרך לדעת בצורה מתמטית האם האחד יותר גדול או קטן מהשני.  הכלים שמקבל החלטה במקרה הזה צריך ךהשצמש בהם הם הכל חוץ מאשר מדידות. יש לנו הרבה החלטות כאלה בחיים דוגמא פשוטה היא בחירת בן זוג. זה החלטה מאד חשובה בחיים. גם אם אפשר להכניס אין סוף דברים מדידים להחלטה הזאת (חשבון הבנק של האבא של בן הזוג הקיף החזה של המועמדת מרחק מקום מגוריה , גודל אבר המין של החתן המיועד , עוצמת הרעשים שבין הזוג משמיע בעת קיום יחסי מין , משקל וגובה של המועמדים, הIQ של המועמד, יופיו היחסי של בן הזוג ציוניו בבית הספר ואו באוניברטסיה גודל המכונית שלו שטח ביתו )ותמיד אבל תמיד אפשר להוסיף פאמרטרים למדידה זה לא יתן שום כלי בר שימוש לא לבן זוג שרוצה לקבל החלטה ולא לנבא את הצלחה הספיצפית של החלטה ספיצית לשאלה של לירון האם להתחתן עם תום או עם שאול......וגם לאחר החלטה אין שום דרך ברת מדידה לדעת הם החלטה היתה נכונה אלא במבחן התוצאה וגם אז  המסקנה הינה מבוססת על עולם הערכים של הבוחן. לדוגמא אם אתה הורה לילד אין שום סיכוי שתתמוך בהחלטה שמשמעותה (לדעתך ) שהילד שלך לא יוכל ללמוד באוניברסיטה אלא יעבוד כל חייו בתור שומר בקניון. . ואתה תצווח ותצרח כמו חזיר שחוט כנגד החלטה הזאת גםא ם אתה הוא זה שהמציא את שיטת המדידיה...

     מדוע מודדים? בעיקר מפני שזה נותן נופך אובייקטיבי מדעי למקבל החלטה.... משחרר אותו מאחריות להחלטותיו.

     

     בשעה שהוא  כאן צריך להפעיל מערך שיקולים אקלטקים ערכיים על נושאים שהם לחלוטין בלתי מדידים במובן שרלוונטי לקבלת החלטות. אבל מהנדסי תעשיה וניהול שגדלו מתחום של תעשיה ששם אין כמעט שום בעיה להשוות שתי שיטות ליצור ריבה ולהחליט כי שיטה ע יותר יעלה משיטה ב להחלטות הללו אין שום משמעות בהקשר של איכות העבודה בבית הספר.  הבעיה היא שלתוך מערכות הללו הזדחל מדע המדידה בתור כלי חשוב לקבלת החלטות ולעניות דעתי  בגלל עודף של מהנדסי תעשיה ונהול בשוק....

      17/10/09 07:12:

    צטט: חץ עין נץ 2009-10-16 21:00:47

    צטט: shabat shalom 2009-10-16 07:33:15


    אה.

    ושכחתי לחזור ולומר שהכל ניתן למדידה שבלעדיה קשה לדעת אם הולכים בדרך הנכונה..

     

     

    איך אתה מודד בדיוק ילד שהאירו אותו במגרש חניה ולא לקחו אותו לטיול שנתי כי אמא שלו אין לה כסף לשלם תשלום הורים? איך אתה מודד ילדה  בי"ב סובלת מדיסלקציה קשה והמחנכת שלה מחליטה שהיא תעביר אותה בשינים בגרות? איך אתה מודד ילד הוא רוצה ללמוד מדעים וביטלו את המעבדה אצלו בבית ספר כי נרשמו לפיסקה רק שלושה  ילדים בבית הספר? איךא תה מודד ילד שמשתעמם שיעורי אנגלית . איך אתה מודד ילדה שלא יכולה להתרכז כיתה של 42 ילדים איך אתה מודד מורה לפילוספיה שהיא דמות כאריזמתית וגורמת לארבעים ילדים להגביר פילוספיה ברמה של חמש יחידות איך אתה מודד.. אתה יכול למדוד כלום. זה חוסר הבנה בכלל של מה זה מדידה ולמה היא  טובה. 

    צריך שכל בינה בכדי לדעת לאן ללכת בצורה אקלקטית ולא בצורה של מדידה כי כל מדידה שתעשה היא פשוט חסרת משמעות . כי הנחה שלך שיש איזה שהיא פונקציה של מדידה על מרחבים רבי משתנים של בעיות חינוכיות  שיש לה מקסימום כל שהוא בשעה שהוכח כבר מזמן שלא רק שאין למרחבים רבי משתנים מקסימום והן בכלל מתבדרות . ואם זה לא מספיק אזי בכלל גם המרחב שלהן איינו מטרי (כלומר F של X1 מינוס F של X2 אינו שווה לF של X2 מינוס F של X 1  והפונקציה הזאת שלך אינה קומוטטיבית (כלומר אינה עונה לכללי החשבון הבסיסים של   )  כלומר המדיידה שלך שווה לתחת היא שווה לדבר אחד ויחדי וזה להראות איזה שהוא גראף בפאורפוינט. אבל בעבור זה צריך טיפה שכל וצריך  להבין טיפה מתמטיקה ומי שמבין מתמטיקה אינו הולך ללמוד תעשייה וניהול ואידך וזיל וגמור......

    המדידה לא באה במקום.

    המדידה מלווה את התוצאות של המעשים שאתה מזכיר, ומעשים רבים-רבים שנעשים בתוך ביה"ס.

    ללא מדידה מתאימה, אף אחד לא יודע אם הוא עובד כל כך קשה ומביא לתוצאות שמצפים שהוא ישיג.

    מדידה כזו היא בוודאי הרבה יותר ממתמטיקה גרידא. היא מורכבת מדרכים שונות שבתוכן יש גורמים חיצוניים שאינם שייכים למעשה החינוכי של ביה"ס אך משפיעים עליו ביותר.

    שיטות המדידה היום כמעט לא קיימות בחינוך, פרט למדידה פשוטה של אחוזי הבגרות או תוצאות המיצב וכד'.

    אך ניתן למדוד תופעות שונות, אם בוחרים בהם כמשקפים את איכות העבודה בבתי הספר.

    השתדלתי לענות לך לענין.

     

      17/10/09 00:35:

    צטט: שושי פולטין 2009-10-15 17:14:52

    צטט: בת יוסף 2009-10-14 23:43:06

    כל הגורמים שמנית משפיעים.

    אם רוצים חינוך טוב חייבים להשקיע בכל התחומים.

    מסכימה! חיוך

     

     

    גם אני!

    *

    נעמה

    אתן לך תשובה כפולה בעניין:

    "
    ואולי להקשיב לרחשי ליבי, לניסיון שלי, להתרשמויות שלי? "

    כמורה, עבודת השטח היא ההתנסות הטובה ביותר והיא מוכחת מתוך השטח.

    כאמא,חשוב לי שילדיי יגיעו להישגים יפים ויצליחו בדרכם.

    כאשר מעמדו של המורה נמוך ושכרו על הפנים  למרות כל ההסכמים, זה משמעותי. הכי קל זה המוצא שמנסים לא לקחת אחריות ומנסים להטיל דופי במורים.*

      16/10/09 21:00:

    צטט: shabat shalom 2009-10-16 07:33:15


    אה.

    ושכחתי לחזור ולומר שהכל ניתן למדידה שבלעדיה קשה לדעת אם הולכים בדרך הנכונה..

     

     

    איך אתה מודד בדיוק ילד שהאירו אותו במגרש חניה ולא לקחו אותו לטיול שנתי כי אמא שלו אין לה כסף לשלם תשלום הורים? איך אתה מודד ילדה  בי"ב סובלת מדיסלקציה קשה והמחנכת שלה מחליטה שהיא תעביר אותה בשינים בגרות? איך אתה מודד ילד הוא רוצה ללמוד מדעים וביטלו את המעבדה אצלו בבית ספר כי נרשמו לפיסקה רק שלושה  ילדים בבית הספר? איךא תה מודד ילד שמשתעמם שיעורי אנגלית . איך אתה מודד ילדה שלא יכולה להתרכז כיתה של 42 ילדים איך אתה מודד מורה לפילוספיה שהיא דמות כאריזמתית וגורמת לארבעים ילדים להגביר פילוספיה ברמה של חמש יחידות איך אתה מודד.. אתה יכול למדוד כלום. זה חוסר הבנה בכלל של מה זה מדידה ולמה היא  טובה. 

    צריך שכל בינה בכדי לדעת לאן ללכת בצורה אקלקטית ולא בצורה של מדידה כי כל מדידה שתעשה היא פשוט חסרת משמעות . כי הנחה שלך שיש איזה שהיא פונקציה של מדידה על מרחבים רבי משתנים של בעיות חינוכיות  שיש לה מקסימום כל שהוא בשעה שהוכח כבר מזמן שלא רק שאין למרחבים רבי משתנים מקסימום והן בכלל מתבדרות . ואם זה לא מספיק אזי בכלל גם המרחב שלהן איינו מטרי (כלומר F של X1 מינוס F של X2 אינו שווה לF של X2 מינוס F של X 1  והפונקציה הזאת שלך אינה קומוטטיבית (כלומר אינה עונה לכללי החשבון הבסיסים של   )  כלומר המדיידה שלך שווה לתחת היא שווה לדבר אחד ויחדי וזה להראות איזה שהוא גראף בפאורפוינט. אבל בעבור זה צריך טיפה שכל וצריך  להבין טיפה מתמטיקה ומי שמבין מתמטיקה אינו הולך ללמוד תעשייה וניהול ואידך וזיל וגמור......

      16/10/09 20:16:

    צטט: שושי פולטין 2009-10-16 14:51:15

    צטט: shabat shalom 2009-10-16 07:33:15


    אה.

    ושכחתי לחזור ולומר שהכל ניתן למדידה שבלעדיה קשה לדעת אם הולכים בדרך הנכונה..

    והמדידה מביאה למסקנות נוגדות -אז איך נדע אם הולכים בדרך הנכונה?

     

    "נוגדות"? אל מה נוגדות?

    מדידה בחינוך היא נושא מסובך, ומדידת תוצאות של בי"ס היא עוד יותר מסובכת.

    אנשים מקצועיים צריכים לבנות כלי מדידה שיבחנו מטרות מאד ספציפיות (מתוך הנחה שמטרות אלה משקפות את איכות ההוראה, החינוך וכל מה שנעשה במוסד).

    עד עתה יש חשד ואפילו סלידה ממדידה בחינוך. כה לא יכלו הצוותים החינוכיים שהרגישו ראשונים את ההתדרדרות, להוכיח את מה שהם ידעו והרגישו. ללא מדידות יכולים כל מיני שרלטנים או "מדעני החינוך" להמשיך ולמשוך באף של קרבניטי החינוך ומי שסבל והיה מתוסכל מהעניין היו גם התלמידים גם ההורים וגם המורים.

    מוכרחים למדוד ואם יש במדידות כאלה "מסקנות מנוגדות" (האם התכונת למסקנות הסותרות אלואת אלו?), אז צריך למדוד כל פעם מטרות  מוגדרות ומצומצמות יותר (בקיצור: יש שיטות טובות למדידות כאלה שמדי פעם צריך לבחון אותם - כמובן).

     

      16/10/09 14:51:

    צטט: shabat shalom 2009-10-16 07:33:15


    אה.

    ושכחתי לחזור ולומר שהכל ניתן למדידה שבלעדיה קשה לדעת אם הולכים בדרך הנכונה..

    והמדידה מביאה למסקנות נוגדות -אז איך נדע אם הולכים בדרך הנכונה?

     

      16/10/09 14:07:

    צטט: shabat shalom 2009-10-16 07:32:04

    קודם כל - שושי - זה אחד הפוסטים החשובים והטובים ביותר שלך, משום שהוא אוחז את השור בקרניו: השאלה והויכוח הכי מעשי לגבי השאלה מה יביא לשיפור במערכת החנוך?:

    אני חושב שצפיפות, ושכר מורה ועלייה במעמדו הם פונקציות חשובות  לאיכות עבודת ההוראה, אבל קודם כל יש לפתור את בעיית המשמעת. בדיוק כמו כל מפעל או מוסד שצריך להביא לתוצאות טובות שבעזרתן ניתן להוכיח כי חלה הטבה והוא בכיוון הנכון. צפיפות בכיתות ושכר לא ראוי היו גם בעבר. השינוי לרעה חל עם תופעות של משמעת שאינה קיימת.

    כל מורה וכל בעל תפקיד יאמר שהוא מתעסק חלק חשוב וקריטי בעניני מילוי הוראות ומשמעת, במקום ללמד ולממש את התוכניות היפות שהוא רוצה לעשות עם תלמידיו. צריך לשאול את השטח כדי לעשות דיאגנוזה.

    נושא המשמעת איננו נכלל רק באוירה שיש בכיתה. משמעת היא השם הכולל למידת מילוי הוראות. לעשות שעורי בית כי צריך, להתכונן לבחינות,לבצע את הניסוי ולהגיש עבודה הם חלק ממשמעת שאםהיא לא קיימת היא מתבטאת בכל תחומי הלימודים ואח"כ הצבא והעבודה.

    משמעת איננה אומרת שאין זכויות לתלמיד, וכי המורה הוא הפוסק האחרון והבלעדי. משמעת איננה אומרת שהכל מתבצע רק על  פרסים ועונשים, אלא מחייבת אוירה של אמון ושקיפות ובעיקר דוגמא אישית.

    לשבת שלום,

    קודם כל - תודה!

    'קודם כל יש לפתור את בעיית המשמעת. גם אני חושבת כך ולכן נדהמתי לגלות את המאמר שפורסם לאחרונה בהארץ שבו מובא מחקר המראה ששיפור במשמעת לא משפיע על שיפור בהישגים! מופתע.

    כן, גם הכנת שיעורי בית זו משמעת, אותה אכן לא הזכרתי וגם היא משפיעה על ההישגים.

     

      16/10/09 07:33:


    אה.

    ושכחתי לחזור ולומר שהכל ניתן למדידה שבלעדיה קשה לדעת אם הולכים בדרך הנכונה..

      16/10/09 07:32:

    קודם כל - שושי - זה אחד הפוסטים החשובים והטובים ביותר שלך, משום שהוא אוחז את השור בקרניו: השאלה והויכוח הכי מעשי לגבי השאלה מה יביא לשיפור במערכת החנוך?:

    אני חושב שצפיפות, ושכר מורה ועלייה במעמדו הם פונקציות חשובות  לאיכות עבודת ההוראה, אבל קודם כל יש לפתור את בעיית המשמעת. בדיוק כמו כל מפעל או מוסד שצריך להביא לתוצאות טובות שבעזרתן ניתן להוכיח כי חלה הטבה והוא בכיוון הנכון. צפיפות בכיתות ושכר לא ראוי היו גם בעבר. השינוי לרעה חל עם תופעות של משמעת שאינה קיימת.

    כל מורה וכל בעל תפקיד יאמר שהוא מתעסק חלק חשוב וקריטי בעניני מילוי הוראות ומשמעת, במקום ללמד ולממש את התוכניות היפות שהוא רוצה לעשות עם תלמידיו. צריך לשאול את השטח כדי לעשות דיאגנוזה.

    נושא המשמעת איננו נכלל רק באוירה שיש בכיתה. משמעת היא השם הכולל למידת מילוי הוראות. לעשות שעורי בית כי צריך, להתכונן לבחינות,לבצע את הניסוי ולהגיש עבודה הם חלק ממשמעת שאםהיא לא קיימת היא מתבטאת בכל תחומי הלימודים ואח"כ הצבא והעבודה.

    משמעת איננה אומרת שאין זכויות לתלמיד, וכי המורה הוא הפוסק האחרון והבלעדי. משמעת איננה אומרת שהכל מתבצע רק על  פרסים ועונשים, אלא מחייבת אוירה של אמון ושקיפות ובעיקר דוגמא אישית.

      16/10/09 07:29:

    צטט: ריקי ogol 2009-10-15 19:22:58

    גם וגם וגם!

    אתמול קראתי בעיתון והיתה כתבה על חברה צעירים שעובדים כברמנים כדי לשלם על הלימודים (רוצים להיות מורים)

    והם מרוויחים עכשיו כברמנים יותר ממה שירוויחו כמורים - עצובבבבבבבבב.

     

    בוקר טוב ריקי,

    לגמרי במקרה ראיתי את הכתבה של גדי טאוב בדיוק באותו נושא.

    אכן...

     

      15/10/09 23:03:

    צטט: חץ עין נץ 2009-10-15 19:03:35

    "מה שלא נתן למדוד - לא נתן לשפר"

     

    האמירה הזאת היא כל כך מקוממת כל כך מטומטמת כל כך מעידה על והאפרוריות הטיפשות הנוראית שנפלה על העולם על ואקום הנורא שכל בוגרי הMBA   והנדסת תעשיה וניהול והכלכלנים למיניהם המיטו על עולימנו. 

     

     בדיוק ההפך רוב הדברים הניתנים לשיפור אינם ניתנים למדדיה הבעיה שכל האפסים הנבובים הללו אם הם לא יכולים לשים את זה בפאורפוינט או באקסל אז זה כאילו לא היה. זה הדוגמא הכי נוריאת לנזקים המתמשכים של הפוסט מודרניזם בחיינו . המסר הוא התוכן ואם אי אפשר לפרסם את זה אז זה לא היה.....

     

    אסון פשוט. והאנשים הללו ישובים במשרדי הממשלה .. אז קאטו הזקן אני אחזור על תקציר תוכניתי לשיפור החינוך.

     1. הכיתה לחלק לשנים המשכורת פי שנים פעמים.

    2. משרד החינוך לעשות הגרלה מחמש יוצא אחד כל השאר הולכים הביתה כל המפקחים כל המנהלים כל המתכננים כל האוכלי חינם שמסתובבים שם...

    3. לאסור על הורים לעשות תוכניות מיוחדות בכסף.

    4. לאסור איסור מוחלט על בתי ספר לגבות איזה שהוא תשלום הורים. שום פעילות אינה בכסף משרד החינוך והרשויותהמקומיות משלמות הכל הכלה כלה כל.

    5. ללכת לים אחרי הצהרים לשתות בירה. 

    היום חושבים ש'הכל מדיד' וכאן הבעיה!

    לכן בודקים רק הישגים, זכאות לבגרות, ועוד ועוד

    ולא מתמקדים דווקא בחינוך.

     

     

      15/10/09 21:13:

    צטט: ריקי ogol 2009-10-15 19:22:58

    גם וגם וגם!

    אתמול קראתי בעיתון והיתה כתבה על חברה צעירים שעובדים כברמנים כדי לשלם על הלימודים (רוצים להיות מורים)

    והם מרוויחים עכשיו כברמנים יותר ממה שירוויחו כמורים - עצובבבבבבבבב.

     

     

    רוב הסטודנטים שעובדים היום כברמנים או מלצרים .. במקומות טובים בתל אביב ויש לא מעט ..

     

    מרויחים יותר ממה שירויחו בעתיד .. (הרי הרוב לא עובדו בהייטק)

    לכן גם אם בוגרת פסיכולגיה תעבוד לאחר מכן במשאבי אנוש תרד בשכר ...

     

    מלצר בפול טיימ ג'וב יכול להגיע ל 8K נטו ! .. (למשל)

    אבל זו עבודה קשה בשעות לא שגרתיות ..

     

    לכן הקונטרה שלך לא רלוונטית ...!

      15/10/09 19:25:

    צטט: אחד-העם 2009-10-15 17:04:17


    רוב הדברים שלהלן מובאים מתוך מאמר של ליאונרד פיין שיתפרסם בעוד שמונה ימים ב forward.com.



    פרס נובל הוענק השנה לפרופ' עדה יונת ממכון ויצמן. המחקר שלה סייע לזהות מבנים שלמים של שתי יחידות-משנה ריבוזומיות וכמו כן איתר סימטריה מיוחדת בתוך הריבוזום שאינו סימטרי בכללותו , שבעזרתה ניתן לנסח את המסגרת של פולימריזציה של פוליפפטידים.

     

    הבנתם את זה? השאר כבר קל.

     

    פרופ' יונת הינה הנציגה התשיעית של ישראל הזוכה בפרס נובל. אם נתחיל לספור מ 1948, ישראל נמצאת במקום ה-11 במספר זוכי פרס נובל -- שלושה פרסי-שלום, שלושה בכימיה, שניים בכלכלה ואחד בספרות. מעל ישראל מצויות ארה"ב (279 פרסי-נובל), אנגליה (78), גרמניה (54), צרפת (28), רוסיה (20), קנדה ושבדיה (17), יפן (16) ושוויץ (14). בהתחשב בגודלה ובגילה של ישראל, זה הישג לא זניח בכלל. (להודו ולסין 5 כ"א, אוסטריה פולין ואוסטרליה - 8, דרום אפריקה והולנד - 9, כמו לישראל).

     

    זוכי הפרס בישראל נולדו ב 1885 (עגנון), 1913 (בגין), 1922 (רבין), 1923 (פרס), ובמדעים -- 1930, 1934, 1937, 1939 ו 1947. גיל הזוכים בפרסי נובל במדעים היה 75, 70, 68, 67 ו 57. מצב זה רגיל לפרסי-נובל, משום שהם מוענקים על פי רוב שנים רבות לארח שהעבודה המזכה בפרס הושלמה.

     

    השאלה היא, האם היבול הנוכחי של תלמידים בישראל עשוי להניב פרסי נובל בעוד 40 שנה?


     

    ע"פ 'הארץ', 116,000 תלמידים סיימו בשנה שעברה לימודי תיכון לבגרות בישראל. מתוכם, 9,362 למדו כימיה, 13,000 למדו ביולוגיה, ו 11,000 למדו פיזיקה. הרוב המכריע של בוגרי התיכונים בישראל כלל לא נחשף למדעים.

     

    אך יש נתונים עוד יותר מטרידים. ע"פ פריסומים של מרכז טאוב ללימודי מדיניות חברתית בישראל, בין השנים 2000 ל 2009:

     

    מספר התלמידים הלומדים במוסדות חינוך

    *  חרדים -- עלה ב 51%.

    *  ערבים -- עלה ב 10%.

    * ממלכתיים-דתיים עלה ב 8%.

    *  ממלכתיים (חילוניים) ירד ב-3%.

     

    48% מתלמידי ישראל לומדים במוסדות חינוך חרדים או ערבים. לשם השוואה, שיעורם בשנת 2000 היה רק 39%.  על אף שאיננו יודעים בדיוק מה לומדים התלמידים החרדים אפשר להניח שהם נשרכים מאחור ביחס למיגזרים האחרים ברמתם במתטיקה ובמדעים. מהנתונים שכן קיימים אנו יודעים שזה המצב למרבה הצער במיגזר הערבי. המשמעות היא שבעתיד המאד קרוב, רוב תלמידי ישראל - שיימנו על המיגזר הערבי או החרדי -- יסבלו מרמה ירודה במדעים ובמתמטיקה.

     

    תלמידי ישראל הלוקחים חלק במבחנים למדידת רמתם בהשוואה לארצות בעולם, נמצאים הרחק מתחת לכל 39 מדינות ה OECD (

    חוץ ממקסיקו, בגלל הסיאסטה כנראה) בקריאה , ורמתם של 39% מתלמידי ישראל בקריאה הינה מתחת לרמה המוגדרת כמיומנות הכרחית; 42% מתלמידינו האהובים מבוססים בשתי הדרגות הנמוכות ביותר במתמטיקה, ורק 6% הגיעו לשתי הדרגות הגבוהות ביותר. במבחן כללי במדעים, מקדימה ישראל רק את קטאר וקיז'יסטאן (איפה זה בכלל לעזאזל?!), ומדורגת במקום ה 38 ביכולת להשתמש בראיות מדעיות.

     

    בנוסף לכל זה, במוקדמות המונדיאל, בבית הקל ביותר שהגיעה אליו ישראל מעולם, הגיעה ישראל במקום הרביעי מתוך שש, כשהיא מקדימה רק את מעצמות העל הספורטיביות של מולדובה ולוקסמבורג, ולפניה לטביה, יוון ושוויץ.

     

    למה כל זה קורה? בגלל שיבוש יסודי בסדרי העדיפויות הלאומיים, שבעצמו נובע מהיחלשות כלל-מערכתית של אמות מידה מוסריות-חברתיות, שהיא בתורה נובעת מעייפות כרונית ממלחמות. ואולי גם חוסר בלקטוז, פז"מ-יתר מול 'הישרדות', התמכרות לאינטרנט והאמונה כי ויקיפדיה היא אלוהי הידע האנושי כפי שאנו מכירים אותו?

    תודה על שהבאת אל כל הנתונים!

    אכן, נתונים מדאיגים מאוד. מסכימה שמדובר בתוצאה של שיבוש בסדרי העדיפויות, בצד זה יש נתונים אשר הם תוצאה של כניעה לחרדים - אלה דווקא כן שמים את החינוך בראש סדר העדיפויות שלהם. התוצאה - נהירה של חילונים לחינוך החרדי, אשר באה לידי ביטוי בנתונים. מי שמממן זאת זה החילוניים.

    אבסורד. 

     

     

      15/10/09 19:22:

    גם וגם וגם!

    אתמול קראתי בעיתון והיתה כתבה על חברה צעירים שעובדים כברמנים כדי לשלם על הלימודים (רוצים להיות מורים)

    והם מרוויחים עכשיו כברמנים יותר ממה שירוויחו כמורים - עצובבבבבבבבב.

      15/10/09 19:03:

    "מה שלא נתן למדוד - לא נתן לשפר"

     

    האמירה הזאת היא כל כך מקוממת כל כך מטומטמת כל כך מעידה על והאפרוריות הטיפשות הנוראית שנפלה על העולם על ואקום הנורא שכל בוגרי הMBA   והנדסת תעשיה וניהול והכלכלנים למיניהם המיטו על עולימנו. 

     

     בדיוק ההפך רוב הדברים הניתנים לשיפור אינם ניתנים למדדיה הבעיה שכל האפסים הנבובים הללו אם הם לא יכולים לשים את זה בפאורפוינט או באקסל אז זה כאילו לא היה. זה הדוגמא הכי נוריאת לנזקים המתמשכים של הפוסט מודרניזם בחיינו . המסר הוא התוכן ואם אי אפשר לפרסם את זה אז זה לא היה.....

     

    אסון פשוט. והאנשים הללו ישובים במשרדי הממשלה .. אז קאטו הזקן אני אחזור על תקציר תוכניתי לשיפור החינוך.

     1. הכיתה לחלק לשנים המשכורת פי שנים פעמים.

    2. משרד החינוך לעשות הגרלה מחמש יוצא אחד כל השאר הולכים הביתה כל המפקחים כל המנהלים כל המתכננים כל האוכלי חינם שמסתובבים שם...

    3. לאסור על הורים לעשות תוכניות מיוחדות בכסף.

    4. לאסור איסור מוחלט על בתי ספר לגבות איזה שהוא תשלום הורים. שום פעילות אינה בכסף משרד החינוך והרשויותהמקומיות משלמות הכל הכלה כלה כל.

    5. ללכת לים אחרי הצהרים לשתות בירה. 

      15/10/09 18:11:

    צטט: גיל_82 2009-10-15 16:52:55

    שושי אני מסכים עם דאגתך לחלוטין.

     

    רק כדי שאיש לא יתבלבל, שתי מילים מתודלוגיות:

    1. מחקרים כמו אלה בוחנים עשרות משתנים, ובודקים למי מהם הקשר החזק ביותר עם המשתנה הנבדק. הם בשום אופן לא מתעלמים ממשתנים שונים, רק מדרגים אותם לפי עוצמת הקשר.

     

    2. המילה 'קשר' עלולה להטעות. הכוונה במחקרים האלה לפחות לקשר מיתאם. כלומר יש התאמה בין הישגי הילדים להשכלת אימם. קח ילד משיג ותמצא (באחוזים גבוהים) שמאחוריו עומדת אמא משכילה ולהיפך. קח ילד משיג ותמצא מאחוריו מורה משכיל או כיתות קטנות וכו באחוזים קטנים בהרבה.

    זה לא בהכרח קשר של השפעה. כלומר שא' גורם לב'. יכול בהחלט להיות מצב שבו יש משתנה שלישי שמשפיע על שניהם (למשל, כסף), ולכן אנו רואים שהם נמצאים בהתאמה.

     

    זה לא לנושא הפוסט, אבל חשוב לדייק בשיחה.

    לגיל,

    מעולם לא עסקתי במתודולוגיה של מדעי החברה, במדעים הדברים הרבה יותר חד משמעיים ואני באה מהכיוון המדעי. ברור היה לי שיש כאן עניין של מתודולוגיה שנבחנה על ידי אנשים מלומדים מהשורה הראשונה.

    הרשיתי לעצמי להעלות הרהורים מתוך המערכת מצד אחד, וללא ידע במתודולוגיה שבה מדובר, מצד שני.

    לא היה לי ספק שתהיינה הערות , מוצדקות, מהכיוון המתודולוגי.

    תודה.

     

      15/10/09 18:03:

    צטט: handis 2009-10-15 13:28:45


    אני אישית חושב שהכי משפיע על הישגי התלמידים - עם הכל ההערכה שלי למורים - הוא המטען שעימו הם מגיעים מהבית.

     

    אם התלמיד לא ממושמע וההוריו לא מדגישים בפניו את חשיבות הכבוד למורה ולרכישת השכלה - גם מורה פרטי בכל יום לא יעזור.

     

    בספר שיצא לאחרונה בעברית בשם "מצוינים" מאת מקסוול גלדוול אחד הפרקים עוסק בפרוייקט מיוחד של בתי ספר לילדים במשפחות הרוסות בברונקס, נ"י.

     

    אני ממליץ לקרוא את הספר - לא אלאה אתכם בפרטים כאן, רק אציין שגלדוול מצא שעיקר ההישגים של התלמיד בבית- הספר מושפעים באופן ישיר ולינארי במספר השעות שהוא לומד בבית - ולא בבית הספר!

     

    מספר השעות שהתלמיד למד בבית מושפע באופן ישר מהשפעת הסביבה הביתית על התלמיד.

     

    אני בעד השוואת תנאי השכר של מורים לאנשי קבע בצבא.

    אני כן מקווה שאף אחד לא יצפה שזה מה שיעשה את ההבדל.

    תודה על ההעשרה,

    כיוון חדש ומעניין.

    נדמה לי שאף אחד לא מצפה ששכר יעלה באופן ישיר את הישגי התלמידים,

    אבל כאשר מדברים על שיפור ההוראה, יש לדאוג לכך שמורים טובים יגיעו למערכת החינוך,

    ואלה יגיעו אם השכר יהיה טוב יותר,

    המורים הקיימים גם הם יהיו שבעי רצון יותר וכו' וכו'...

     

      15/10/09 17:35:

    צטט: levana feldman 2009-10-15 12:55:31

    שושי יקרה

    לדעתי שילוב של הרבה גורמים ולא סיבה אחת...

    אני עדיין מאמינה במשמעת.

    מאמינה בסמכות הורית ובסמכות מורית

    וכן יש קשר...

    גם אני מאמינה במשמעת ובסמכות ההורית והמורית,

    ולכן המאמר המצביע על כך שהשפעת המשמעת קטנה הביא אותי לכתיבת הפוסט הזה.

     

      15/10/09 17:30:

    צטט: אישה1 2009-10-15 12:51:04


    הישגי התלמידים הם התוצאה הסופית של כל מרכיבי הפאזל.

    המורה הוא חלק נכבד מהפאזל הזה, אך לא החלק הבלעדי.

    מה גם שהמורה מושפע, לטובה ולרעה, מעוד חלקים בתוך הפאזל של עצמו, קרי: אישיותו (בראש וראשונה), משכורתו, תנאי עבודתו (הידעתם שיש חדרי מורים שאין בהם כוסות פלסטיק או-ו נס-קפה? שלא לדבר על פינת ישיבה נורמלית) ועוד.

    כמו תמיד שושי, פוסט מושקע וחכם, שמעלה סוגיה חשובה.

    תודה,

    דינה

    הי דינה, תודה.

    את יודעת, לפעמים כשאני רואה את חדר המורים ההומה והעמוס, כאשר אין למורה מקום לשבת, מתחשק לי לצלם ולהראות לכל העולם. אני לא עושה זאת אך ורק מפני שאני לא יכולה לפרסם ברבים מה קורה בחדר המורים.

      15/10/09 17:17:

    צטט: רחל נפרסטק 2009-10-15 08:24:07


    נכון. המסקנה היא: גם, וגם וגם...

    ובכל זאת אתייחס לעניין השכר, ש-חורֶה לי כרגע, מאוד.

    שתי בנותיי נכנסו השנה למערכת ההוראה. האחת עם תום לימודיה, והשנייה לאחר חמש שנות הוראה בחו"ל.

    כשהן סיפרו לי כמה הן מרוויחות - התגובה הראשונה שלי הייתה: "מיד להחליף מקצוע!"

    יש להן חברות העובדות כמזכירות ומרוויחות כפול מהן. שרת ביה"ס מרוויח יותר מהן.

    בושה וחרפה למדינה הזאת. פני התלמידים כפני מנהיגיהם.

    רחל רחל,

    מזמן לא 'שמעתי' אותך כל כך נסערת.

    נדמה שעד שזה לא מגיע לפתח ביתך, קשה להפנים על מה מדובר.

     

     

      15/10/09 17:14:

    צטט: בת יוסף 2009-10-14 23:43:06

    כל הגורמים שמנית משפיעים.

    אם רוצים חינוך טוב חייבים להשקיע בכל התחומים.

    מסכימה! חיוך

     

      15/10/09 17:04:

    רוב הדברים שלהלן מובאים מתוך מאמר של ליאונרד פיין שיתפרסם בעוד שמונה ימים ב forward.com.



    פרס נובל הוענק השנה לפרופ' עדה יונת ממכון ויצמן. המחקר שלה סייע לזהות מבנים שלמים של שתי יחידות-משנה ריבוזומיות וכמו כן איתר סימטריה מיוחדת בתוך הריבוזום שאינו סימטרי בכללותו , שבעזרתה ניתן לנסח את המסגרת של פולימריזציה של פוליפפטידים.

     

    הבנתם את זה? השאר כבר קל.

     

    פרופ' יונת הינה הנציגה התשיעית של ישראל הזוכה בפרס נובל. אם נתחיל לספור מ 1948, ישראל נמצאת במקום ה-11 במספר זוכי פרס נובל -- שלושה פרסי-שלום, שלושה בכימיה, שניים בכלכלה ואחד בספרות. מעל ישראל מצויות ארה"ב (279 פרסי-נובל), אנגליה (78), גרמניה (54), צרפת (28), רוסיה (20), קנדה ושבדיה (17), יפן (16) ושוויץ (14). בהתחשב בגודלה ובגילה של ישראל, זה הישג לא זניח בכלל. (להודו ולסין 5 כ"א, אוסטריה פולין ואוסטרליה - 8, דרום אפריקה והולנד - 9, כמו לישראל).

     

    זוכי הפרס בישראל נולדו ב 1885 (עגנון), 1913 (בגין), 1922 (רבין), 1923 (פרס), ובמדעים -- 1930, 1934, 1937, 1939 ו 1947. גיל הזוכים בפרסי נובל במדעים היה 75, 70, 68, 67 ו 57. מצב זה רגיל לפרסי-נובל, משום שהם מוענקים על פי רוב שנים רבות לארח שהעבודה המזכה בפרס הושלמה.

     

    השאלה היא, האם היבול הנוכחי של תלמידים בישראל עשוי להניב פרסי נובל בעוד 40 שנה?


     

    ע"פ 'הארץ', 116,000 תלמידים סיימו בשנה שעברה לימודי תיכון לבגרות בישראל. מתוכם, 9,362 למדו כימיה, 13,000 למדו ביולוגיה, ו 11,000 למדו פיזיקה. הרוב המכריע של בוגרי התיכונים בישראל כלל לא נחשף למדעים.

     

    אך יש נתונים עוד יותר מטרידים. ע"פ פריסומים של מרכז טאוב ללימודי מדיניות חברתית בישראל, בין השנים 2000 ל 2009:

     

    מספר התלמידים הלומדים במוסדות חינוך

    *  חרדים -- עלה ב 51%.

    *  ערבים -- עלה ב 10%.

    * ממלכתיים-דתיים עלה ב 8%.

    *  ממלכתיים (חילוניים) ירד ב-3%.

     

    48% מתלמידי ישראל לומדים במוסדות חינוך חרדים או ערבים. לשם השוואה, שיעורם בשנת 2000 היה רק 39%.  על אף שאיננו יודעים בדיוק מה לומדים התלמידים החרדים אפשר להניח שהם נשרכים מאחור ביחס למיגזרים האחרים ברמתם במתטיקה ובמדעים. מהנתונים שכן קיימים אנו יודעים שזה המצב למרבה הצער במיגזר הערבי. המשמעות היא שבעתיד המאד קרוב, רוב תלמידי ישראל - שיימנו על המיגזר הערבי או החרדי -- יסבלו מרמה ירודה במדעים ובמתמטיקה.

     

    תלמידי ישראל הלוקחים חלק במבחנים למדידת רמתם בהשוואה לארצות בעולם, נמצאים הרחק מתחת לכל 39 מדינות ה OECD (

    חוץ ממקסיקו, בגלל הסיאסטה כנראה) בקריאה , ורמתם של 39% מתלמידי ישראל בקריאה הינה מתחת לרמה המוגדרת כמיומנות הכרחית; 42% מתלמידינו האהובים מבוססים בשתי הדרגות הנמוכות ביותר במתמטיקה, ורק 6% הגיעו לשתי הדרגות הגבוהות ביותר. במבחן כללי במדעים, מקדימה ישראל רק את קטאר וקיז'יסטאן (איפה זה בכלל לעזאזל?!), ומדורגת במקום ה 38 ביכולת להשתמש בראיות מדעיות.

     

    בנוסף לכל זה, במוקדמות המונדיאל, בבית הקל ביותר שהגיעה אליו ישראל מעולם, הגיעה ישראל במקום הרביעי מתוך שש, כשהיא מקדימה רק את מעצמות העל הספורטיביות של מולדובה ולוקסמבורג, ולפניה לטביה, יוון ושוויץ.

     

    למה כל זה קורה? בגלל שיבוש יסודי בסדרי העדיפויות הלאומיים, שבעצמו נובע מהיחלשות כלל-מערכתית של אמות מידה מוסריות-חברתיות, שהיא בתורה נובעת מעייפות כרונית ממלחמות. ואולי גם חוסר בלקטוז, פז"מ-יתר מול 'הישרדות', התמכרות לאינטרנט והאמונה כי ויקיפדיה היא אלוהי הידע האנושי כפי שאנו מכירים אותו?

      15/10/09 16:59:

    צטט: ליברל ערכי 2009-10-14 23:31:36


    אני סומך על ניסיונו הרב של מחנך הרבה יותר מסקר שאלוהים יודע מי הזמין וגם שיודעים מי הזמין לא תמיד תוצאות המחקר/סקר מיישרות קו עם המציאות... בספרו "שבע ניסויים שיכולים לשנות העולם" (תרגום מאנגלית), כותב רופרט שתוצאות ניסויים מושפעות מהתערבות דעתו של עורך המחקר...


    קבוצות מיקוד של מחנכים וראיונות עומק שווה הרבה יותר בעיניי (במקרה הזה)...

    לליברל ערכי,

    ראשית תודה על ההעשרה.

    אותי מדאיג שקובעי המדיניות יקחו את המחקר הזול יותר ולא את המחקר המשמעותי יותר.

    קל לומר 'המורים צריכים לשפר את ההוראה' , כי זה יותר זול,  מאשר לומר 'צריך להקטין את הצפיפות' כי אז צריך יותר מורים ויותר כיתות.

    זה קל גם יותר מאשר להעלות את השכר.

     

      15/10/09 16:52:

    שושי אני מסכים עם דאגתך לחלוטין.

     

    רק כדי שאיש לא יתבלבל, שתי מילים מתודלוגיות:

    1. מחקרים כמו אלה בוחנים עשרות משתנים, ובודקים למי מהם הקשר החזק ביותר עם המשתנה הנבדק. הם בשום אופן לא מתעלמים ממשתנים שונים, רק מדרגים אותם לפי עוצמת הקשר.

     

    2. המילה 'קשר' עלולה להטעות. הכוונה במחקרים האלה לפחות לקשר מיתאם. כלומר יש התאמה בין הישגי הילדים להשכלת אימם. קח ילד משיג ותמצא (באחוזים גבוהים) שמאחוריו עומדת אמא משכילה ולהיפך. קח ילד משיג ותמצא מאחוריו מורה משכיל או כיתות קטנות וכו באחוזים קטנים בהרבה.

    זה לא בהכרח קשר של השפעה. כלומר שא' גורם לב'. יכול בהחלט להיות מצב שבו יש משתנה שלישי שמשפיע על שניהם (למשל, כסף), ולכן אנו רואים שהם נמצאים בהתאמה.

     

    זה לא לנושא הפוסט, אבל חשוב לדייק בשיחה.

      15/10/09 16:41:

    צטט: גיל_82 2009-10-14 21:20:23

    שושי, בתגובתייך לכמה מהמגיבים את נוטה להסכים בדבר חשיבות הבית, אבל מתקשה להיפרד מההנחה שעבודת בית הספר בכול זאת חשובה.

       

    בודאי שכל המשתנים שהזכרת וגם אחרים קשורים להישגים, אבל אם רוצים להתמקד בעיקר - לדעתי - אין אלא לחזור להורים.

    רעיון זה עלה לראשונה בארה"ב במחקר שמוכר בשם: 1968 "Coleman Report" (ראו קישורים בגוגל). בדוח נקבע כי מאפייני התלמיד משפיעים יותר ממאפייני בית הספר, ובתוכם המאפיין הקשור ביותר להישגי התלמידים הוא: השכלת האם!

     

    ממצאי מחקר גדול שנערך בישראל (מינקוביץ, דייויס ובאשי, 1980) תומכים במסקנה זו.

    גם הנתון הכואב המצביע על קשר ישר בין מצב סוציו אקונומי להישגים (הלשכה המרכזית לססטיסטיקה) תומך בעמדה זו.

     

    אגב גם וועדת דברת התייחסה לכך, וקבעה את השכלת האם כ 20% ממדד הטיפוח (תקצוב המעניק העדפה לתלמידים מאוכלסיות חלשות). השכלת האב למשל, רק 10%. ראו בדוח הועדה עמוד 191.

     

    לאור זאת אני חושב שאם המדינה תשקיע בחיזוק ההורים (השכלת מבוגרים כפי שזה נקרא) ישפיע הדבר לחיוב על כל היבטי המערכת.

    לגיל,

    המחקר הזה שאתה מביא, מבלי להתעמק בו , לוקה מבחינתי באותה בעיה - הוא מבודד גורם אחד ובודק אותו, וראה הגורם הזה נמצא כמשפיע, אבל האם הפתרון לשיפור ההישגים הוא להשקיע בשיפור השכלת ההורים?

    מה שאני רוצה לומר שברגע שמבודדים גורם אחד ואומרים שהוא המשפיע ואחרים לא, גורמים לכך שממקדים את כל האנרגיה בשיפורו ועלולים להזניח גורמים אחרים.

    כך במחקר שאומר שהמשמעת לא משפיעה על ההישגים, היא עלולה לגרום לכך שיאמרו 'טוב אז לא נתמקד בטיפול במשמעת'...

    אני מקווה שזו לא תהיה התוצאה של המחקר הזה.

    מצד שני כאשר אומרים שהצפיפות לא משפיעה זה אומר שאין סיבה להתמקד בכך, ואז שר החינוך ושר האוצר יאמרו 'יופי, זה הגורם הכי יקר, אם אפשר בלעדיו מה טוב'...

     

      15/10/09 13:28:


    אני אישית חושב שהכי משפיע על הישגי התלמידים - עם הכל ההערכה שלי למורים - הוא המטען שעימו הם מגיעים מהבית.

     

    אם התלמיד לא ממושמע וההוריו לא מדגישים בפניו את חשיבות הכבוד למורה ולרכישת השכלה - גם מורה פרטי בכל יום לא יעזור.

     

    בספר שיצא לאחרונה בעברית בשם "מצוינים" מאת מקסוול גלדוול אחד הפרקים עוסק בפרוייקט מיוחד של בתי ספר לילדים במשפחות הרוסות בברונקס, נ"י.

     

    אני ממליץ לקרוא את הספר - לא אלאה אתכם בפרטים כאן, רק אציין שגלדוול מצא שעיקר ההישגים של התלמיד בבית- הספר מושפעים באופן ישיר ולינארי במספר השעות שהוא לומד בבית - ולא בבית הספר!

     

    מספר השעות שהתלמיד למד בבית מושפע באופן ישר מהשפעת הסביבה הביתית על התלמיד.

     

    אני בעד השוואת תנאי השכר של מורים לאנשי קבע בצבא.

    אני כן מקווה שאף אחד לא יצפה שזה מה שיעשה את ההבדל.

      15/10/09 13:00:

    צטט: orna.a 2009-10-15 12:10:31

    צטט: יוליסס 2009-10-14 18:57:29

    מקרה שקרה

     

    בשנה שעברה לימדתי גיאוגרפיה בכיתה ז'מחצית אחת.

    לאחר מחשבה החלטתי שהציון הסופי של התלמידים (עליו הם ידעו מראש בתחילת השנה), יהיה מורכב כך:

    מבחן - 40%

    בוחן - 20%

    עבודת בית - 25%

    שיעורי בית - 10%

    הערכת מורה - 5%

    בסוף השנה כל תלמיד קיבל את הציון הסופי המייצג את תפקודו בגיאוגרפיה.

     

    הערת ביניים: אצל חלק מהתלמידים היו פערים בין ציון המבחן לציון הסופי. תלמידים שקיבלו ציון גבוה אבל לא הגישו עבודה כלל ו/או לא הכינו שיעורי בית וכמובן כאלה שהערכת המורה הורידה להם ניקוד. או לחילופין תלמידים שקיבלו ציון נמוך ואפילו נכשל במבחן, אבל קיבלו ציון גבוה בעבודה ו/או הכינו שיעורי בית וקיבלו הערכת מורה גבוהה.

    למרות שהגדרתי מראש את מרכיבי הציון ולא השארתי, כוויכול,  הרבה מקום ל"משחק", מצאתי את עצמי מקדיש מחשבה רבה נוספת על כל תלמיד ותלמיד, שכן, הייתי צריך לנסות ולכמת את מכלול הדברים שיובילו למתן ציון אחד מתאים עבור כל תלמיד.

    אחד השיקולים שעמדו לנגד עיני, היה שכעת, בתחילתו של תהליך הסתגלות לחט"ב, כשרף הציפיות מהם עולה אבל מצד שני עדיין אין בגרויות "על הראש", יהיה נכון "להיצמד" לתכנון ולתת ציון לפי מה שקבעתי מראש. מיתוך מחשבה שכל אחד מהם ילמד מהציון שהוא קיבל כיצד עליו להישתפר. מצד שני עמד לנגד עיני השיקול של לא לגרום לתלמיד תחושת כישלון מהמיקצוע. כמובן שעליך כמורה להכיר את התלמיד ואת אישיותו כדי לקבוע את ציונו על פי השיקולים הנ"ל.

     

    המשכו של המיקרה: לאחר שהסתיימה לה השנה, בעודי עסוק בלנוח בחופש, צלצל הטלפון באחה"צ אחד, על הקו אבא של תלמיד שניסה להבין מדוע נתתי לבנו את הציון 65 אם קיבל במיבחן 85. ניסיתי להסביר לו שבנו לא הגיש עבודה של 25% ועל כן ציונו הסופי מתחיל מ 75, מלבד זאת לא הכין שיעורי בית מספר פעמים, ולא פעם ולא פעמיים בנו לא התנהג כראוי בכיתה (כמובן שעניין התנהגות הבן כבר נדון קודם לכן במהלך השנה בשיתוף עם ההורים והמחנכת). תחילה הופתע האב מאי הגשת העבודה של בנו וטען שהוא הגיש אותה, לאחר מיכן הלין על עצם הרכבת הציון ועל כך שניתן אחוז נמוך, לדעתו, למבחן, בסופו של דבר טען האב לכך שאני מתנכל לבנו בלי סיבה מוצדקת. כאן הוא עלה לטונים גבוהים ואני החלטתי לנתק את השיחה...

     

    הסיפור הזה נוגע במספר נקודות בעייתיות שמורה מתמודד איתן בעבודתו: מעמד המורה, התערבות הורית שאינה במקומה ובעיות נוספות.

     

    אני החלטתי להביא כאן את הסיפור הזה כדוגמא לאיך הורים היום תופסים את תפקידו של ביה"ס כמוסד שמייצר הישגים ותו לא.

    את אותו הורה לא עניין שבנו ילמד אחריות מהי, יעמוד במטלות הכיתה וישפר את התנהגותו. עניין אותו דבר אחד, הציון!

     

    בעיני חשובה הדרך לא פחות מהתוצאה, והציון הוא חלק אחד של התוצאה. ישנם חלקים אחרים שאינם ניתנים לכימות מספרי.

    כיצד מכמתים ערכים? אחריות, עבודת צוות, ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, חברתיות, מוטיבציה ועוד ועוד...

     

    מסכים עם כל מילה שלך

     

    ערן

     

     

    מה שחשוב שהילד יודע את החומר , לא?  הילד הצליח לעבור את המבחן בציון טוב בלי לעשות עבודות ושיעורי בית , זה מה שחשוב בעניי. 

     

    תפקידו של העבודות ובחנים זה בכדי שלילד לא יהיה עומס לקראת הבחינה הסופית. 

     

     

    החיים נמדדים עפ"י תוצאות! אף אחד לא שואל איך היתה הדרך , כולם שואלים העברת או לא עברת? :)

     

     

    לגבי הדוח, מאוד עצוב מה שקורה בארץ. 

     

     

     

     טעות ! זו בדיוק הטעות ..!

     

    מה שחשוב שלילד יהיו "כלים"   .. שהילד יוכל לחשוב ולהתפתח .. 

     

    בראיה לטווח רחוק ... מדען טוב הוא לא אחד שמכיר את המשוואות .. אלא מבין איך הגענו אליה ..

     

    הדרך חשובה .. כי בטווח הארוך התוצאות יהיו טובות יותר .. ותהיה התפתחות מחשבתית..

     

    כשמלמדים ילד לנגן בגיטרה למשל.. לא מלמדים אותו רק לנגן .. אלא את מבנה הכלי .. תכונות ..קצת הסטוריה .. תפעול הכלי .. לא די ברק ללמד אותו אקורדים ...

     

     

     

     

      15/10/09 12:55:

    שושי יקרה

    לדעתי שילוב של הרבה גורמים ולא סיבה אחת...

    אני עדיין מאמינה במשמעת.

    מאמינה בסמכות הורית ובסמכות מורית

    וכן יש קשר...

      15/10/09 12:54:

    צטט: אור-ית 2009-10-14 18:23:01

     

    מאמינה בסביבה תומכת , אינטיליגנציית למידה ,

    העשרה ביתית ומוטיבציית למידה .

     איכות המטען האישי עמו מגיע התלמיד .

     

     

    כהורה אין לי שום ציפיות ממערכת החינוך .

     

     

    את מלאה בסיסמאות ... (ואני קורא לזה פלצנות..)

     

    יש לחזור לחינוך המסורתי .. 

    תלבושת אחידה .. ומשמעת בכלל ..למשל ..

    לימודי יסוד (מתמטיקה אנגלית ספרות תנך הסטוריה עברית חובה...)

    מקצועות מתוגברים כמקצועות עיונייים הדורשות עבודה קשה בישיבה מול ספר ותרגול .. 

    ולא מקצוע מוגבר כפי שנתקלתי בדרמה (חרטה ברטה)..

     

    ולהיות קשוחים יותר עם כאלה שלא טובים .. היום כל אחד בינוני הוא מוכשר בטירוף ..(אהלק)

     

    משמעת ומצויינות ללא פשרות .. 

     

    תלמידים צריכים לדעת לפתוח ספר וללמוד .. מה שלא נראה לי שקורה היום ..

    (אפילו בהשכלה הגבוהה במכללות .. סטודנטים לא יודעים לפתוח ספר ..הכל בכפית..)..

     

     

     

      15/10/09 12:51:


    הישגי התלמידים הם התוצאה הסופית של כל מרכיבי הפאזל.

    המורה הוא חלק נכבד מהפאזל הזה, אך לא החלק הבלעדי.

    מה גם שהמורה מושפע, לטובה ולרעה, מעוד חלקים בתוך הפאזל של עצמו, קרי: אישיותו (בראש וראשונה), משכורתו, תנאי עבודתו (הידעתם שיש חדרי מורים שאין בהם כוסות פלסטיק או-ו נס-קפה? שלא לדבר על פינת ישיבה נורמלית) ועוד.

    כמו תמיד שושי, פוסט מושקע וחכם, שמעלה סוגיה חשובה.

    תודה,

    דינה

      15/10/09 12:10:

    צטט: יוליסס 2009-10-14 18:57:29

    מקרה שקרה

     

    בשנה שעברה לימדתי גיאוגרפיה בכיתה ז'מחצית אחת.

    לאחר מחשבה החלטתי שהציון הסופי של התלמידים (עליו הם ידעו מראש בתחילת השנה), יהיה מורכב כך:

    מבחן - 40%

    בוחן - 20%

    עבודת בית - 25%

    שיעורי בית - 10%

    הערכת מורה - 5%

    בסוף השנה כל תלמיד קיבל את הציון הסופי המייצג את תפקודו בגיאוגרפיה.

     

    הערת ביניים: אצל חלק מהתלמידים היו פערים בין ציון המבחן לציון הסופי. תלמידים שקיבלו ציון גבוה אבל לא הגישו עבודה כלל ו/או לא הכינו שיעורי בית וכמובן כאלה שהערכת המורה הורידה להם ניקוד. או לחילופין תלמידים שקיבלו ציון נמוך ואפילו נכשל במבחן, אבל קיבלו ציון גבוה בעבודה ו/או הכינו שיעורי בית וקיבלו הערכת מורה גבוהה.

    למרות שהגדרתי מראש את מרכיבי הציון ולא השארתי, כוויכול,  הרבה מקום ל"משחק", מצאתי את עצמי מקדיש מחשבה רבה נוספת על כל תלמיד ותלמיד, שכן, הייתי צריך לנסות ולכמת את מכלול הדברים שיובילו למתן ציון אחד מתאים עבור כל תלמיד.

    אחד השיקולים שעמדו לנגד עיני, היה שכעת, בתחילתו של תהליך הסתגלות לחט"ב, כשרף הציפיות מהם עולה אבל מצד שני עדיין אין בגרויות "על הראש", יהיה נכון "להיצמד" לתכנון ולתת ציון לפי מה שקבעתי מראש. מיתוך מחשבה שכל אחד מהם ילמד מהציון שהוא קיבל כיצד עליו להישתפר. מצד שני עמד לנגד עיני השיקול של לא לגרום לתלמיד תחושת כישלון מהמיקצוע. כמובן שעליך כמורה להכיר את התלמיד ואת אישיותו כדי לקבוע את ציונו על פי השיקולים הנ"ל.

     

    המשכו של המיקרה: לאחר שהסתיימה לה השנה, בעודי עסוק בלנוח בחופש, צלצל הטלפון באחה"צ אחד, על הקו אבא של תלמיד שניסה להבין מדוע נתתי לבנו את הציון 65 אם קיבל במיבחן 85. ניסיתי להסביר לו שבנו לא הגיש עבודה של 25% ועל כן ציונו הסופי מתחיל מ 75, מלבד זאת לא הכין שיעורי בית מספר פעמים, ולא פעם ולא פעמיים בנו לא התנהג כראוי בכיתה (כמובן שעניין התנהגות הבן כבר נדון קודם לכן במהלך השנה בשיתוף עם ההורים והמחנכת). תחילה הופתע האב מאי הגשת העבודה של בנו וטען שהוא הגיש אותה, לאחר מיכן הלין על עצם הרכבת הציון ועל כך שניתן אחוז נמוך, לדעתו, למבחן, בסופו של דבר טען האב לכך שאני מתנכל לבנו בלי סיבה מוצדקת. כאן הוא עלה לטונים גבוהים ואני החלטתי לנתק את השיחה...

     

    הסיפור הזה נוגע במספר נקודות בעייתיות שמורה מתמודד איתן בעבודתו: מעמד המורה, התערבות הורית שאינה במקומה ובעיות נוספות.

     

    אני החלטתי להביא כאן את הסיפור הזה כדוגמא לאיך הורים היום תופסים את תפקידו של ביה"ס כמוסד שמייצר הישגים ותו לא.

    את אותו הורה לא עניין שבנו ילמד אחריות מהי, יעמוד במטלות הכיתה וישפר את התנהגותו. עניין אותו דבר אחד, הציון!

     

    בעיני חשובה הדרך לא פחות מהתוצאה, והציון הוא חלק אחד של התוצאה. ישנם חלקים אחרים שאינם ניתנים לכימות מספרי.

    כיצד מכמתים ערכים? אחריות, עבודת צוות, ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, חברתיות, מוטיבציה ועוד ועוד...

     

    מסכים עם כל מילה שלך

     

    ערן

     

     

    מה שחשוב שהילד יודע את החומר , לא?  הילד הצליח לעבור את המבחן בציון טוב בלי לעשות עבודות ושיעורי בית , זה מה שחשוב בעניי. 

     

    תפקידו של העבודות ובחנים זה בכדי שלילד לא יהיה עומס לקראת הבחינה הסופית. 

     

     

    החיים נמדדים עפ"י תוצאות! אף אחד לא שואל איך היתה הדרך , כולם שואלים העברת או לא עברת? :)

     

     

    לגבי הדוח, מאוד עצוב מה שקורה בארץ. 

      15/10/09 08:24:


    נכון. המסקנה היא: גם, וגם וגם...

    ובכל זאת אתייחס לעניין השכר, ש-חורֶה לי כרגע, מאוד.

    שתי בנותיי נכנסו השנה למערכת ההוראה. האחת עם תום לימודיה, והשנייה לאחר חמש שנות הוראה בחו"ל.

    כשהן סיפרו לי כמה הן מרוויחות - התגובה הראשונה שלי הייתה: "מיד להחליף מקצוע!"

    יש להן חברות העובדות כמזכירות ומרוויחות כפול מהן. שרת ביה"ס מרוויח יותר מהן.

    בושה וחרפה למדינה הזאת. פני התלמידים כפני מנהיגיהם.

      15/10/09 07:05:

    צטט: המספרית 2009-10-14 21:59:59


    ההישגים מושפעים רק מגורם אחד -

    מהמורה!

    ככל שהוא נותן ללא הגבלה, כולל תגבורים חינם בחלונות שלו ואין סוף טלפונים ומעקבים -

    כך עולים ההישגים.

    שום אמצאה טכנולוגית לא משתווה לנשמה של מורה אחד!!!

    איך אני יודעת?

    נחשו....

    *

    אלומה

     

    אז איך את יודעת, אלומהצוחקרגוע

      14/10/09 23:43:

    כל הגורמים שמנית משפיעים.

    אם רוצים חינוך טוב חייבים להשקיע בכל התחומים.

      14/10/09 23:31:

    אני סומך על ניסיונו הרב של מחנך הרבה יותר מסקר שאלוהים יודע מי הזמין וגם שיודעים מי הזמין לא תמיד תוצאות המחקר/סקר מיישרות קו עם המציאות... בספרו "שבע ניסויים שיכולים לשנות העולם" (תרגום מאנגלית), כותב רופרט שתוצאות ניסויים מושפעות מהתערבות דעתו של עורך המחקר...


    קבוצות מיקוד של מחנכים וראיונות עומק שווה הרבה יותר בעיניי (במקרה הזה)...
      14/10/09 21:59:


    ההישגים מושפעים רק מגורם אחד -

    מהמורה!

    ככל שהוא נותן ללא הגבלה, כולל תגבורים חינם בחלונות שלו ואין סוף טלפונים ומעקבים -

    כך עולים ההישגים.

    שום אמצאה טכנולוגית לא משתווה לנשמה של מורה אחד!!!

    איך אני יודעת?

    נחשו....

    *

    אלומה

      14/10/09 21:56:

    צטט: יוליסס 2009-10-14 18:57:29

    מקרה שקרה

     

    בשנה שעברה לימדתי גיאוגרפיה בכיתה ז'מחצית אחת.

    לאחר מחשבה החלטתי שהציון הסופי של התלמידים (עליו הם ידעו מראש בתחילת השנה), יהיה מורכב כך:

    מבחן - 40%

    בוחן - 20%

    עבודת בית - 25%

    שיעורי בית - 10%

    הערכת מורה - 5%

    בסוף השנה כל תלמיד קיבל את הציון הסופי המייצג את תפקודו בגיאוגרפיה.

     

    הערת ביניים: אצל חלק מהתלמידים היו פערים בין ציון המבחן לציון הסופי. תלמידים שקיבלו ציון גבוה אבל לא הגישו עבודה כלל ו/או לא הכינו שיעורי בית וכמובן כאלה שהערכת המורה הורידה להם ניקוד. או לחילופין תלמידים שקיבלו ציון נמוך ואפילו נכשל במבחן, אבל קיבלו ציון גבוה בעבודה ו/או הכינו שיעורי בית וקיבלו הערכת מורה גבוהה.

    למרות שהגדרתי מראש את מרכיבי הציון ולא השארתי, כוויכול,  הרבה מקום ל"משחק", מצאתי את עצמי מקדיש מחשבה רבה נוספת על כל תלמיד ותלמיד, שכן, הייתי צריך לנסות ולכמת את מכלול הדברים שיובילו למתן ציון אחד מתאים עבור כל תלמיד.

    אחד השיקולים שעמדו לנגד עיני, היה שכעת, בתחילתו של תהליך הסתגלות לחט"ב, כשרף הציפיות מהם עולה אבל מצד שני עדיין אין בגרויות "על הראש", יהיה נכון "להיצמד" לתכנון ולתת ציון לפי מה שקבעתי מראש. מיתוך מחשבה שכל אחד מהם ילמד מהציון שהוא קיבל כיצד עליו להישתפר. מצד שני עמד לנגד עיני השיקול של לא לגרום לתלמיד תחושת כישלון מהמיקצוע. כמובן שעליך כמורה להכיר את התלמיד ואת אישיותו כדי לקבוע את ציונו על פי השיקולים הנ"ל.

     

    המשכו של המיקרה: לאחר שהסתיימה לה השנה, בעודי עסוק בלנוח בחופש, צלצל הטלפון באחה"צ אחד, על הקו אבא של תלמיד שניסה להבין מדוע נתתי לבנו את הציון 65 אם קיבל במיבחן 85. ניסיתי להסביר לו שבנו לא הגיש עבודה של 25% ועל כן ציונו הסופי מתחיל מ 75, מלבד זאת לא הכין שיעורי בית מספר פעמים, ולא פעם ולא פעמיים בנו לא התנהג כראוי בכיתה (כמובן שעניין התנהגות הבן כבר נדון קודם לכן במהלך השנה בשיתוף עם ההורים והמחנכת). תחילה הופתע האב מאי הגשת העבודה של בנו וטען שהוא הגיש אותה, לאחר מיכן הלין על עצם הרכבת הציון ועל כך שניתן אחוז נמוך, לדעתו, למבחן, בסופו של דבר טען האב לכך שאני מתנכל לבנו בלי סיבה מוצדקת. כאן הוא עלה לטונים גבוהים ואני החלטתי לנתק את השיחה...

     

    הסיפור הזה נוגע במספר נקודות בעייתיות שמורה מתמודד איתן בעבודתו: מעמד המורה, התערבות הורית שאינה במקומה ובעיות נוספות.

     

    אני החלטתי להביא כאן את הסיפור הזה כדוגמא לאיך הורים היום תופסים את תפקידו של ביה"ס כמוסד שמייצר הישגים ותו לא.

    את אותו הורה לא עניין שבנו ילמד אחריות מהי, יעמוד במטלות הכיתה וישפר את התנהגותו. עניין אותו דבר אחד, הציון!

     

    בעיני חשובה הדרך לא פחות מהתוצאה, והציון הוא חלק אחד של התוצאה. ישנם חלקים אחרים שאינם ניתנים לכימות מספרי.

    כיצד מכמתים ערכים? אחריות, עבודת צוות, ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, חברתיות, מוטיבציה ועוד ועוד...

     

    מסכים עם כל מילה שלך

     

    ערן

     

    ערן,

    אתה נותן כאן דוגמא אופיינית להורה שפוגע בסמכות המורה ולא מבין את החשיבות של האחריות של הילד שלו למעשיו. זו דוגמא לפגיעה בחינוך.

     

      14/10/09 21:28:

    צטט: נווד אפור 2009-10-14 18:23:56

    במקרה נתקלתי בכתבה הנ"ל

     

    http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/south_asia/8299780.stm

     מנהל בית הספר הצעיר בעולם (בן 16).

     

    בהקשר של הכתבה הנ"ל ניתן לראות עד כמה הדוחות שאת מתייחסת אליהם מנותקים מהמציאות.

    כשיש כל כך הרבה זילות בתוצר של מערכת החינוך מי צריך ללמוד.

    מספיק להיות בן של או כוכב נולד.  מדדים ותאוות בצע, אינם תחליף לאמונה ואידאולוגיה.

    (דווקא במערב "המתקדם"  הערך של מערכת החינוך הרבה הרבה יותר נמוך).

     

     לנווד,

    סרטון מדהים, תודה.

    תראה את החשיבות שהם נותנים לחינוך ובאילו תנאים.

     

      14/10/09 21:20:

    שושי, בתגובתייך לכמה מהמגיבים את נוטה להסכים בדבר חשיבות הבית, אבל מתקשה להיפרד מההנחה שעבודת בית הספר בכול זאת חשובה.

       

    בודאי שכל המשתנים שהזכרת וגם אחרים קשורים להישגים, אבל אם רוצים להתמקד בעיקר - לדעתי - אין אלא לחזור להורים.

    רעיון זה עלה לראשונה בארה"ב במחקר שמוכר בשם: 1968 "Coleman Report" (ראו קישורים בגוגל). בדוח נקבע כי מאפייני התלמיד משפיעים יותר ממאפייני בית הספר, ובתוכם המאפיין הקשור ביותר להישגי התלמידים הוא: השכלת האם!

     

    ממצאי מחקר גדול שנערך בישראל (מינקוביץ, דייויס ובאשי, 1980) תומכים במסקנה זו.

    גם הנתון הכואב המצביע על קשר ישר בין מצב סוציו אקונומי להישגים (הלשכה המרכזית לססטיסטיקה) תומך בעמדה זו.

     

    אגב גם וועדת דברת התייחסה לכך, וקבעה את השכלת האם כ 20% ממדד הטיפוח (תקצוב המעניק העדפה לתלמידים מאוכלסיות חלשות). השכלת האב למשל, רק 10%. ראו בדוח הועדה עמוד 191.

     

    לאור זאת אני חושב שאם המדינה תשקיע בחיזוק ההורים (השכלת מבוגרים כפי שזה נקרא) ישפיע הדבר לחיוב על כל היבטי המערכת.

      14/10/09 20:30:

    צטט: אור-ית 2009-10-14 18:23:01

     

    מאמינה בסביבה תומכת , אינטיליגנציית למידה ,

    העשרה ביתית ומוטיבציית למידה .

     איכות המטען האישי עמו מגיע התלמיד .

     

     

    כהורה אין לי שום ציפיות ממערכת החינוך .

    לאורית,

    כפי שהגבתי קודם, החינוך בא בראש ובראשונה מהבית.

    ובכל זאת , כאשר מדברים על הישגים, יש לבית הספר תפקיד בעניין.

    תודה,

     

     

      14/10/09 18:57:

    מקרה שקרה

     

    בשנה שעברה לימדתי גיאוגרפיה בכיתה ז'מחצית אחת.

    לאחר מחשבה החלטתי שהציון הסופי של התלמידים (עליו הם ידעו מראש בתחילת השנה), יהיה מורכב כך:

    מבחן - 40%

    בוחן - 20%

    עבודת בית - 25%

    שיעורי בית - 10%

    הערכת מורה - 5%

    בסוף השנה כל תלמיד קיבל את הציון הסופי המייצג את תפקודו בגיאוגרפיה.

     

    הערת ביניים: אצל חלק מהתלמידים היו פערים בין ציון המבחן לציון הסופי. תלמידים שקיבלו ציון גבוה אבל לא הגישו עבודה כלל ו/או לא הכינו שיעורי בית וכמובן כאלה שהערכת המורה הורידה להם ניקוד. או לחילופין תלמידים שקיבלו ציון נמוך ואפילו נכשל במבחן, אבל קיבלו ציון גבוה בעבודה ו/או הכינו שיעורי בית וקיבלו הערכת מורה גבוהה.

    למרות שהגדרתי מראש את מרכיבי הציון ולא השארתי, כוויכול,  הרבה מקום ל"משחק", מצאתי את עצמי מקדיש מחשבה רבה נוספת על כל תלמיד ותלמיד, שכן, הייתי צריך לנסות ולכמת את מכלול הדברים שיובילו למתן ציון אחד מתאים עבור כל תלמיד.

    אחד השיקולים שעמדו לנגד עיני, היה שכעת, בתחילתו של תהליך הסתגלות לחט"ב, כשרף הציפיות מהם עולה אבל מצד שני עדיין אין בגרויות "על הראש", יהיה נכון "להיצמד" לתכנון ולתת ציון לפי מה שקבעתי מראש. מיתוך מחשבה שכל אחד מהם ילמד מהציון שהוא קיבל כיצד עליו להישתפר. מצד שני עמד לנגד עיני השיקול של לא לגרום לתלמיד תחושת כישלון מהמיקצוע. כמובן שעליך כמורה להכיר את התלמיד ואת אישיותו כדי לקבוע את ציונו על פי השיקולים הנ"ל.

     

    המשכו של המיקרה: לאחר שהסתיימה לה השנה, בעודי עסוק בלנוח בחופש, צלצל הטלפון באחה"צ אחד, על הקו אבא של תלמיד שניסה להבין מדוע נתתי לבנו את הציון 65 אם קיבל במיבחן 85. ניסיתי להסביר לו שבנו לא הגיש עבודה של 25% ועל כן ציונו הסופי מתחיל מ 75, מלבד זאת לא הכין שיעורי בית מספר פעמים, ולא פעם ולא פעמיים בנו לא התנהג כראוי בכיתה (כמובן שעניין התנהגות הבן כבר נדון קודם לכן במהלך השנה בשיתוף עם ההורים והמחנכת). תחילה הופתע האב מאי הגשת העבודה של בנו וטען שהוא הגיש אותה, לאחר מיכן הלין על עצם הרכבת הציון ועל כך שניתן אחוז נמוך, לדעתו, למבחן, בסופו של דבר טען האב לכך שאני מתנכל לבנו בלי סיבה מוצדקת. כאן הוא עלה לטונים גבוהים ואני החלטתי לנתק את השיחה...

     

    הסיפור הזה נוגע במספר נקודות בעייתיות שמורה מתמודד איתן בעבודתו: מעמד המורה, התערבות הורית שאינה במקומה ובעיות נוספות.

     

    אני החלטתי להביא כאן את הסיפור הזה כדוגמא לאיך הורים היום תופסים את תפקידו של ביה"ס כמוסד שמייצר הישגים ותו לא.

    את אותו הורה לא עניין שבנו ילמד אחריות מהי, יעמוד במטלות הכיתה וישפר את התנהגותו. עניין אותו דבר אחד, הציון!

     

    בעיני חשובה הדרך לא פחות מהתוצאה, והציון הוא חלק אחד של התוצאה. ישנם חלקים אחרים שאינם ניתנים לכימות מספרי.

    כיצד מכמתים ערכים? אחריות, עבודת צוות, ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, חברתיות, מוטיבציה ועוד ועוד...

     

    מסכים עם כל מילה שלך

     

    ערן

     

      14/10/09 18:44:

    צטט: רויטל ברזילי 2009-10-14 17:30:01

    שושי יקרה

     

    אני מרגישה שאנחנו ההורים הכי קשורים לענין ההישגים של הילדים, במובן זה שההקניה של הערך הזה- האומר שהישגים לימודיים חשובים, שהמסגרת הזו חשובה ויש לכבדה, ולכבדה אומר להתחייב לסדר יום שתומך במחוייבות הזו, שינה בשעות סבירות, מחוייבות להשקיע בבית.... בקיצור, דורש מאתנו כהורים לשים גבולות. לא תמיד זה קל, בעיקר מול החבר'ה בגיל ההתבגרות...

    אבל אם נצליח לשלוח אותם מהבית במצב טוב, אכלו בבוקר, ישנו בלילה, הכינו שעורים... גם בכתה של 40 תלמידים, מצבם יהיה טוב יותר.  לצערי המורים לא מקבלים שכר הולם לעבודה המאד מאד קשה שלהם, אך לפחות אנשי החינוך שאני מכירה, כל-כך מסורים ואינם נותנים לתנאים להשפיע עליהם. אנחנו נהנים כאן מאנשי חינוך יקרים במיוחד.

    לרויטל,

    תפקיד ההורים הוא הראשון, הוא תורם למוטיבציה העצמית, להערכת המורה ובהתאם למעמדו והתייחסותו של התלמיד אליו. אין ספק שהחינוך בא בראש ובראשונה מהבית.

    תודה.

     

      14/10/09 18:23:

    במקרה נתקלתי בכתבה הנ"ל

     

    http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/south_asia/8299780.stm

     מנהל בית הספר הצעיר בעולם (בן 16).

     

    בהקשר של הכתבה הנ"ל ניתן לראות עד כמה הדוחות שאת מתייחסת אליהם מנותקים מהמציאות.

    כשיש כל כך הרבה זילות בתוצר של מערכת החינוך מי צריך ללמוד.

    מספיק להיות בן של או כוכב נולד.  מדדים ותאוות בצע, אינם תחליף לאמונה ואידאולוגיה.

    (דווקא במערב "המתקדם"  הערך של מערכת החינוך הרבה הרבה יותר נמוך).

     

      14/10/09 18:23:

     

    מאמינה בסביבה תומכת , אינטיליגנציית למידה ,

    העשרה ביתית ומוטיבציית למידה .

     איכות המטען האישי עמו מגיע התלמיד .

     

     

    כהורה אין לי שום ציפיות ממערכת החינוך .

      14/10/09 17:30:

    שושי יקרה

     

    אני מרגישה שאנחנו ההורים הכי קשורים לענין ההישגים של הילדים, במובן זה שההקניה של הערך הזה- האומר שהישגים לימודיים חשובים, שהמסגרת הזו חשובה ויש לכבדה, ולכבדה אומר להתחייב לסדר יום שתומך במחוייבות הזו, שינה בשעות סבירות, מחוייבות להשקיע בבית.... בקיצור, דורש מאתנו כהורים לשים גבולות. לא תמיד זה קל, בעיקר מול החבר'ה בגיל ההתבגרות...

    אבל אם נצליח לשלוח אותם מהבית במצב טוב, אכלו בבוקר, ישנו בלילה, הכינו שעורים... גם בכתה של 40 תלמידים, מצבם יהיה טוב יותר.  לצערי המורים לא מקבלים שכר הולם לעבודה המאד מאד קשה שלהם, אך לפחות אנשי החינוך שאני מכירה, כל-כך מסורים ואינם נותנים לתנאים להשפיע עליהם. אנחנו נהנים כאן מאנשי חינוך יקרים במיוחד.

    הישגים – משמעת, צפיפות או שכר - למי להאמין?!

    55 תגובות   יום רביעי, 14/10/09, 16:57

    מה משפיע על הישגי התלמידים? השאלה עולה לאור היעדים שהציב משרד החינוך, בהם שיפור ההישגים במבחנים בינלאומיים וב'זכאות לבגרות' לצד חיזוק הערכים ומאבק באלימות  (מצגת "ממשלת ישראל מאמינה בחינוך").

     

    ברשומה זו אשתדל לעמוד בשתי מטרות  במקביל-

    *      לנסות  לענות על השאלה המוצגת בכותרת.

    *      להעלות ספק  לגבי המחקרים המשתמשים  במדדים כמותיים במערכת החינוך.

     

    שביט ובלנק ('הארץ 6.10.09 ), טוענים כי הצפיפות, שכר המורים הנמוך והפערים הכלכליים הם המשפיעים על ההישגים, בעוד " למשמעת התלמידים בישראל השפעה מעטה על הישגיהם בלימודים.

     

    דו"ח מקינזי ,האורים והתומים של ראש הממשלה, טוען טענה הפוכה -  את ההישגים ניתן לייחס לשיפור בסטטוס וכן לשיפור ההוראה  בעוד שהצפיפות  בכיתה  "לא משפיעה כמעט כלל על תוצאות התלמידים, מלבד בגילאים מאוד נמוכים". גם "שכר טוב הוא לא בהכרח המרכיב הכי חשוב ומשמעותי למוטיבציה של המורים. מחקרים מראים כי רוב האנשים שעומדים להיות מורים עושים זאת מטעמים אידיאולוגים

     

    למי להאמין?

    ואולי להקשיב לרחשי ליבי, לניסיון שלי, להתרשמויות שלי?

    נכון, זה לא מדיד, לכאורה גם לא אמין,  אך האם לא צריך להתייחס בספקנות גם למחקרים המנסים לכמת נושאי חינוך?

     

    1.  משמעת - האם אפשר לכמת אותה? ואיך אפשר  לבודד אותה משאר הגורמים?

    תוצאות המחקר אומרות ש"גם עלייה ניכרת ברמת המשמעת בבתיה"ס בישראל לא תשפר את ההישגים". האומנם?!


    מהי בכלל משמעת?
     

    האם להתייחס לגורמים בלתי מדידים הקשורים למשמעת עצמית - שקדנות, מוטיבציה ללמוד,הקשבה, צייתנות, או לגורמים מדידים כמו איחורים והיעדרויות?  האם דווקא 'מדד האלימות' הוא המדד למשמעת המשפיעה על ההישגים בלימודים?  ובאיזו מידה  אפשר להתבסס על "מידע מתלמידים, מורים ומנהלים על סוגים שונים של בעיות משמעת ואלימות" כפי שעשה המחקר?

    כל מורה מנוסה מכיר את הקושי לתת ציון התנהגות ועד כמה הוא סובייקטיבי. ציון זה הוא יחסי לסביבה  -  ילד שנחשב פטפטן ומפריע בכיתה אחת , שקטה, ייחשב ממושמע בכיתה אחרת  'מופרעת'. על אחת כמה וכמה השוואת מידע מילדים בחברה אחת השונה מהשנייה. גם הדיווחים של המנהלים והמורים, בהם נעזר המחקר, לא בהכרח אובייקטיביים.  האם לא ייתכן שמנהל יעדן את התשובות, אפילו בצורה בלתי מודעת? הרי לא נעים להציג את בית ספרך כבית ספר אלים...


    כל בית ספר שונה ממשנהו ועל כן המדגם לא הומוגני והמחקר בעייתי.

     

    ואלימות? האם היא גורם או אולי פועל יוצא של העדר ההישגים והכישלון של תלמיד מתוסכל, משום שלא עמד בשאיפות של החברה -  אם זה משום שנותב למסלול שלא מתאים לו (אפרופו העדר חינוך מקצועי)   ואם זה משום שהוא חסר מוטיבציה פנימית, משמעת עצמית, או האם העדר גבולות גרמו לאלימות?

     

    מוטיבציה פנימית ,משמעת עצמית, אחריות ושקדנות - הם בין הגורמים העיקריים המשפיעים  לדעתי על ההישגים. אלה נובעים מאופיו של התלמיד ומסתייעים  בהורים, בחברים ,בחברה וגם במשרד החינוך.
    סביבה השואפת להישגיות, תחרותיות, זו הרואה בהישגים הלימודים יעד שיש לשאוף אליו , פחות וותרנית ויותר דורשת, מדיניות הרואה בצד הזכויות גם  חובות, כל אלו משפיעים על המוטיבציה של התלמיד להצליח ולהגיע להישגים.

    2.  הצפיפות. כאמור יש סתירה בין המחקר של שביט ובלנק לבין דו"ח מקינזי באשר לחשיבותה.
    צפיפות רבה משנה את ה 'אוירה הלימודית' בכיתה. השאלה האם  היא ניתנת למדידה?

    האם היכולת של התלמיד הבודד לשאול שאלות ולחילופין המוכנות של המורה להקשיב ולענות להן, נפגמת מהצפיפות ועד כמה 'נבלע' התלמיד הבודד בתוך כתה צפופה? .

     

    לדעתי צפיפות משפיעה על המשמעת, על ההקשבה, על הספק החומר ואפילו על האלימות וכפועל יוצא על ההישגים. ישנן אמנם מדינות במזרח, בהם הצפיפות גבוהה ולמרות זאת הישגים גבוהים -אלא ששם המנטאליות שונה.

    3. המעמד של המורה ושכרו - המעמד קשור ליחס למבוגר, להורה, למתן כבוד לזולת, ליחסה של  החברה להוראה ולמורים.

    חשובה גם שביעות רצון של המורה מעבודתו,  המושפעת גם ממניעים אידיאולוגיים, אבל גם  קשורה לשכר, לסביבה הפיזית בה הוא עובד, לסמכויות המוענקות לו  וגם למעמד שלו...

    השאלה האם מורה שמשתכר טוב מכיר בערך עצמו ומעורר כבוד גדול יותר אצל התלמיד? האם החברה מכירה בערך המורה המשתכר יותר?

    גם הביקוש ללימוד הוראה קשור לשכר, למעמד בחברה, ליחס החברה למורים, ואלו קשורים לכישורים הנדרשים בעת קבלה להוראה, למיון המועמדים ועוד ועוד..האם ניתן לנתק אותם זה מזה ולבחון אותם במדדים כמותיים?
    דו"ח מקינזי מוריד, כאמור, את ערכו של השכר וקורא להעלות את מעמד המורה על ידי פרסום. האם פרסום שאין מאחוריו מסר אמין יחזיק מעמד?


    השבוע  עסק אתר 'עבודה שחורה' בשאלת קביעת סטנדרטים במערכת החינוך - בראיון עם ד"ר דן גבתון, ראש החוג למדיניות ומינהל בחינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת ת"א, הוא מצליח לראות היגיון בקביעת סטנדרטים וטוען שהשד נורא - אבל לא כל כך. למרות הסתייגותו ממקינזי הוא מצטט את המנכ"ל : 'מה שלא נתן למדוד - לא נתן לשפר'. כי אם אי אפשר לברר בכלי תקף היכן אתה עכשיו, לקבוע ערכית שאתה לא במקום טוב, לשנות, ולדעת מה עשה השינוי , איך נדע?"

     

    חיזוק, לא ישיר, מכיוון לא צפוי , מצאתי במחקר של הסטטיסטיקן הממשלתי פרופ' יצחקי ושותפיו "על מגבלה ברמת דירוג ההצלחה של קבוצות במערכת החינוך" -  "קיימים מצבים רבים שבהם הכימות בעזרת מדד (למשל ממוצע הציונים בכיתה) נותן תחושה מוטעית שאפשר למדוד ולדרג קבוצות באופן אובייקטיבי ומדויק, בשעה שלמעשה הנתונים הבסיסיים אינם מאפשרים למדוד ולדרג אובייקטיבית. מבחינה הזו הנזק שיכול להיגרם משימוש במדדים כמותיים עלול להיות גדול מאי השימוש בהם, שהרי הדרוג המוטעה נותן לנו בטחון בתוצאות הדירוג בשעה שאם היינו יודעים שלא ניתן לדרג הרי שהיינו ערים לכך שייתכנו מצבים מוטעים ומטעים..."


    להבנתי, אפשר למדוד גובה של הר, אפשר למדוד את טמפרטורת האוויר בפסגה, אבל אי אפשר למדוד כמה ההר יפה, אי אפשר למדוד את השמחה שאתה חש כשהגעת למעלה מול הנוף הנפתח .


    אפשר לבדוק כמה כסף שולם עבור דו"ח מקנזי, לספור כמה סניפים יש למוסד הזה, אבל אי אפשר למדוד איפה זה חינוך וכמה זה טוב.


    ואילו ההישגים? אלו מושפעים  גם מהמשמעת, גם מהצפיפות , גם משכר המורים ומעמדם  וגם מדרכי ההוראה.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון