עכשיו, אחרי שבועיים בדה- מרקר (אני אמנם חובבת טרנדים ידועה, אך מודה שהפעם לקח לי הרבה זמן להשתכנע להצטרף לטרנד הזה שניה לפני, או אחרי שהוא כבר פאסה...)

אני מרגישה מוכנה לפרסם את הפוסט הראשון .

ובכן, הסיפור מתחיל ביום הראשון שלי בדה- מרקר, בו התיישבתי נרגשת כולי מול המחשב, הכנתי תמונה מראש והמשכתי להתלבט מה לכתוב במשבצת 'על עצמי'.

כל אותו יום בדקתי הודעות באובססיביות, מופתעת מהמהירות בה אנשים התחילו להציע לי חברות...גם אם וירטואלית בלבד...

ואז הגיע מייל מבחור....נראה לא רע- לפחות מהתמונה ...

והראשון שגם כתב הודעה, אמיתית- לא מוכנה מהאתר, כזו שנדמה שהוא חשב עליה הרבה זמן.

להלן ההודעה:

בתמימותי, וכנראה ברגע של מוות מוחי...עניתי לו...והוא ענה לי..ועניתי לו...

ואז כעבור יומיים  תוך השווצה לחברה מהעבודה על החברים החדשים שלי מדה- מרקר וכמה שאני פופולרית, not ,ובלה בלה כזה..גיליתי לגמרי במקרה שהבחור פשוט סידרתי!

יושב ומחכה לחדשות שמצטרפות לקפה, ופשוט עושה copy paste לאותו מייל...

יותר פשוט מלצאת לבלות או להירשם לאתר שבשביל זה הוא קיים, מתחיל ב j....

בתור אחת שלא נשארת חייבת שלחתי לו את ההודעה הבאה:

ברור קצר העלה שאתה סידרתי.

מקווה שמצליח לך לפעמים, וקח טיפ מהקופי- אל תעשה יותר paste...

טוב, שוב מקרה של מוות מוחי כנראה, עם קופי לא משהו בכלל- אבל זה לא העניין.

כעבור דקה וחצי, החליט גם הסידרתי לא להישאר חייב וענה את התגובה הבאה:

אז מר סידרתי יקר- תכלס, לא חשבתי יותר מידי- יש לי דברים יותר חשובים לחשוב עליהם (מה יקרה בפרק הסיום של האלופה, לק אדום או ורוד, לבן או ירוק לסופ"ש...)

אני שמחה שאני לא היחידה בחיים שלך, או בחיים שלך בכלל יא מופרע

וכן, אני כן חושבת שאני מדהימה (טוב, זה אמא שלי חושבת...) ושמגיע לי משהו מיוחד

ואני באמת יודעת, אולי לא יותר טוב מכולם- אבל קצת יותר טוב ממך.

ויש לי הרבה הרבה מושג (אפילו אם הוא על כמה דגמים חדשים של דיזל אמורים לצאת העונה)...