הכרתי פה בקפה אנשים מדהימים

עם רובם אני מתכתבת כאן מאחורי הקלעים כבר תקופה ארוכה

את חלקם אני הולכת לפגוש סוף סוף ביום שלישי כשאני יוצאת מהבועה שנקראת אילת ומגיעה למרכז.

ואת חלקם אני מרגישה כאילו אני כבר מכירה. מכירה מאז ומעולם.

ויש אחד.

שהכרתי. הכרתי היטב.

אתה חסר לי כל כך.

היום למשל אתה חסר בעוצמה שמורגשת בכל הבטן. קצת מכאיבה. 

אולי זה בגלל שאני יודעת שאהיה קרובה כל כך בעוד כמה ימים

אולי זה בגלל ששוב פגשתי את אותה אחת שסיפרה לי על אותו אחד שמזכיר לי כל כך. אותך.

אתה חסר לי כחבר. השיחות איתך. הקול שלך. המבט שלך. החיוך.

אתה חסר לי כאהוב.

בתקופה האחרונה אני שמה לב פתאום להבדל, כמה קל לי פתאום לחיות בלי להסתיר שום דבר.

אבל ככל שיש פחות מה להסתיר, וככל שהחיים חוזרים למסלולם. אתה היית, ועדיין, חסר לי נורא.