דניאל, אני מה זה גאה בך. ממש. אני מסתכל עליך, נער בן חמש עשרה שכבר רץ להיות נציג במועצת התלמידים ואוטוטו שואף להיות הנשיא. ושלא לדבר על כך שאתה השחיין והאצן הכי טוב בשיכבה שלך. כל הכבוד לך שאתה סוחב אותי מידי פעם לחדר הכושר בעיקר בסופי שבוע, אבל אני מאד עייף רק מלהסתכל עליך מתאמן ברצינות. אני מרגיש כמו פדלאה לידך, אבל כל רגע שאני מבלה איתך זה רגע יקר וכייפי. עוד מעט תלך לקולג' וייפסקו לאט לאט הריבים עם אחיך הצעיר, יאיר, שנמצא רק בתחילת גיל ההתבגרות. אתה מאד בוגר ומאד אחראי וכשאני מסתכל עליך לפעמים אני גם רואה את דניאלי הקטן שהרמתי אותו על כתפיי כמו שהיום אני עושה עם טליה. אין סיכוי שאצליח להרים אותך היום, אולי ההיפך הוא הנכון, וכך צריך להיות. כולנו מתבגרים, אבל אנחנו כבר עברנו לפחות מחצית מהדרך ואתם רק בתחילת דרככם. אם שואלים אותי, מה זה אושר, אז אתה זאת התשובה. יאיר וטליה גם הם התשובה לאותה שאלה. אתה לא רק בן, אתה גם חבר וגם אח גדול, אבל בחייאת ראבק, תפסיק להרגיז את אמא עם התשובות המתוחכמות שלך. אותי, אתה כמעט אף פעם לא מעצבן, אבל אמא בנוייה אחרת ואתה, נראה לי שאתה עושה את זה בכוונה. נכון שאחר כך אתה מבקש סליחה והיא תמיד סולחת, אבל לפחות תנסה כמו שהיא מבקשת. וכן, אתה בטח תתקבל לאחת האוניברסיטאות הטובות ביותר, אבל תעשה לי טובה ואל תברח מאיתנו למקום רחוק. אני צריך אותך לידי. דרך אגב, מה הקטע הזה של המקלחות הארוכות? אם יש מישהי שאתה דלוק עליה, אתה תמיד יכול לספר לי ואני מבטיח לא לספר לאמא. בטח אמא תוציא את זה ממני, אבל בטוח שאת הפרטים הקטנים אשמור לעצמי. אני פה בשבילך, תמיד לצידך ותמיד אוהב אותך, מבטיח. אבא. |