כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Coffeeholic

    Everybody should believe in something. I believe i'll have another coffee.

    סקס, סמים וצ'ולנט

    3 תגובות   יום רביעי, 14/10/09, 19:36

    סטריטס, יום רביעי. 

     

    גילוי נאות- בגלגול הקודם תפקדתי כמוכרת שבשבות היפית, בארצות הברית הסוערת של הסיקסטיז. זה ההסבר היחיד שעלה בדעתי לאפקט שגרמו לי הקולות והמראות בסרט "לקחת את וודסטוק", אפקט שגרם לי להרגיש כאילו "אני שם". על אף שהאמור לעיל עלול להיות נכון (מעריצה שרופה של שבשבות), הסיבה האמיתית בזכותה נשאבתי לתוך עולם הסרט נעוצה בעיקרה באיש קטן אחד- הבמאי, אנג לי.
    קשה להצביע על סגנונו של לי, שהרי סרטיו שונים זה מזה בתכלית. מ"אוכל,שתייה, גבר, אישה" האינטימי, דרך העיבוד הקולנועי המעולה של "על תבונה ורגישות" ועד ל"הר ברובק" הסוחף. (ואף מילה על "הענק הירוק"). ניתן למצוא מכנה משותף בין הבחירות שלו בתסריטים- רובם ככולם מייצגים תקופה, הלך רוח מסויים- דרך סיפור אנושי, משפחתי ונוגע. כאן, בעזרת התסריטאי ג'יימס שאמוס- אנחנו מקבלים כרטיס כניסה לבק סטייג' של הפסטיבל המפורסם יותר בעולם (אחרי פסטיבל בת- ים לתיאטרון רחוב).
    בתופים ובמחולות
    התסריט מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של אליוט טייבר, והסיפור מובא אלינו דרך חצרה האחורית של משפחתו קשת היום. אלי, הדמות הראשית, חוזר לבית הוריו בעיירה שכוחת אל בכדי להציל את מלונם הכושל. רצה הגורל ופסטיבל מוזיקה שהתעתד להתקיים בעיירה הסמוכה בוטל. אליקו, כיהודי מן המניין, מחליט לנצל הזדמנות כלכלית כשהוא רואה אותה ולוקח את המושכות לידיים. באקט של רס"פ מסייעת, מצליח לסגור את כל הפינות הנדרשות ומעביר את הפסטיבל השנוי במחלוקת לשדה סמוך לביתו. אנו לא זוכים לצפות בפסטיבל משורה ראשונה באמצע, למעשה, אנחנו לא מגיעים להופעות עצמן. עיקר העיסוק הוא במרקם המעניין של האנשים שסביב הפסטיבל- שבמרכזם אליוט ומשפחתו.
    בסרט המאתגר "וויקאנד" (1967) של גודאר, חבר משכבר הימים, ישנו שוט ארוך העוקב אחר פקק תנועה במשך מספר דקות. במהלכו אנו עדים לשלל הדמויות המגוונות (שלא לומר הזויות) הממתינות ברכבים. בסרט של לי קיים שוט דומה המתאר את הפקק בדרך לפסטיבל, אותו עובר בקלילות אליוט רכוב על אופנוע של שוטר היפי. הפסיפס האנושי על פניו הוא חולף מהווה הצצה להלך הרוח של אותה תקופה. תוך יצירת הומאז'ים לסרטי התקופה לי מצליח להקנות מימד אותנטי ואמין לסרט.
    בז'יז'ינה למתקדמים
    אוכל בקלות להאשים את דמות האם היהודייה של אליוט בסטריאטיפיזציה, עם כמויות הצ'ולנט שהיא מכינה והגרידיות היהודית שבוקעת ממנה- אבל מאחר והיא סיפקה את מירב הצחוק כמעט בכל סצנה במהלך הסרט אוכל להחליק לה על כך. האב, לעומתה, הוא דמות קצת יותר מורכבת ועובר את השינוי המעניין ביותר בסרט. הוא לא הפך צד מהיותו ניטרלי ושקט במערכת היחסים בינו לבין אשתו הצעקנית, אך נוסף בו מימד של כריזמה והצליח להיפתח כלפי אחרים וכלפי עצמו במהלך הסיפור (ההאש בראוניז לקחו חלק בעניין).
    "לקחת את וודסטוק" מתרכז בסיפור הקטן שמאחורי האגדה הגרנדיוזית. בלי טררם, היסטריה ומאמץ יתר, לי הצליח לקחת את וודסטוק- ולשים אותו בצד כמוזיקת רקע נעימה.

    .Farout

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/2/10 10:38:


      אז ממך הגיעה ההמלצה למשפחה?

      שומי1 המליץ לי

      אני נהנתי

      גם מה REVIEW

        18/10/09 23:47:

      miauuu
        15/10/09 10:29:

      יופי של ביקורת

      ראיתי את הסרט ומאד נהנתי

      אנג לי חוזר למקורות ויצר סרט נוגע ללב עם הרבה אהבה, חמלה והומור

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הילה יחימוביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין