הייתי היום בראיון עבודה , אמרתי את האמת ורק את האמת ושאלוהים יעזור לי (באנגלית זה נשמע יותר טוב). סיפרתי בכנות גמורה או טפשות גמורה למה לא המשכתי לעבוד בעבודה הקודמת ולמה עזבתי אחרי חודש את זו האחרונה.

העניין הוא שאני שלמה עם הכנות שלי לחלוטין, לא אוהבת מסכות או העמדת פנים, אוהבת גלויות, ישירות, זו אני take it or leave it
ובכלל, מאחר ואני בתקופה של "חיפוש עצמי", לקראת תום העשור השני לחיי, אני מרשה לעצמי לנבור פנימה ולהציג עצמי כמות שאני.
אני גאה בי על הנאמנות לעצמי לאחר שנים רבות של שיעבוד וכניעה לנורמות חברתיות, אני גאה על התעוזה לקום ולעזוב עבודה שלא מרוממת את רוחי בכל בוקר, אני שמחה למצוא אותי גם כשלעיתים הצעדים החדשים שלי מעוררים בי חרדות לא קטנות.

ברוכה הבאה לאני החדשה, המעזה, הנאמנה, לזו המוכנה, לראשונה בחייה לפגוש בעצמה ללא מורא.

לילה טוף...