יניב תמיד רצה לכתוב סיפור של אתגר קרת. משהו בשפה כזאת זורמת, רצוי שיהיו כמה מילים בסלנג נידח כזה שמעלה חיוך. זה התחיל לו בכיתה ח' כשהמורה לתע"י לא הגיע בגלל שאישתו חלתה בזאבת. הוא העביר את הזמן על הפוף הצהוב בחדר מדפסות בספריה, והעתיק שיעורים בתקשורת משגית יעקוביץ. לשגית היה אז שיער קצר והיא נהגה ללבוש חולצות של בנים שהיו גדולות עליה בהרבה. כנראה שבגלל זה כולם חשבו שהיא לסבית או לפחות דו מינית.

שגית, שהיתה מודעת למוניטין הבעייתי שלה, החליטה לעשות קצת ניהול משברים וניסתה לייצר שיחה עם אנשים מחוץ למעגלה החברתי המיידי שלה, שכלל זוג שניסה להזמין אותה למסיבת Swingers, הומו שפגשה ב מחנה קיץ לשמנים, וחתול בשם רעמסס.  תוך כדי ששגית חושבת איך ליזום שיחה קולחת  ומעניינת, יניב שאל אותה, תגידי שגית, איך זה שעד עכשיו לא ממש דיברנו אף פעם? אנחנו הרי באותה כיתה מאז כיתה ה'. שגית שמחה שיניב לקח ממנה את האחריות לפתיחת השיחה אבל לא כלכך ידעה איך להגיב לשאלה כזאת. מתוך בלבול נפלטה לה האמת, נו אתה יודע למה. אתה תמיד היית מהמקובלים ואני תמיד הייתי השמנה. וואלה... אני מצטער על זה יניב ענה וקלט שהכניס את עצמו לסיטואציה מביכה. שגית שקלטה מה שאמרה כבר חשבה לעצמה יופי של דרך לשנות את ה מיתוג שלי. רק עכשיו שבמקום דו מינית אני אהיה דו מינית, שמנה ומביכה. אם זה משנה לך, ממש רזית מאז. שגית שבאמת ממש רזתה קצת הסמיקה וזה גרם לה לרצות לברוח. תודה אני מניחה, אמרה ואספה את הדברים שלה לתוך התיק במהירות. יניב שהרגיש לא נעים על כל העניין ניסה לקום מהפוף ובדרך נדנד את הכוננית שמאחוריו. על הרגל שלו נפלה מדפסת לייזר ועל הראש שלו נפל צינורות של אתגר קרת.

בתור לרנטגן יניב הספיק לקרא את כל הספר. וכשהוא חזר לבית ספר, שגית היתה בין הראשונים שכתבו לו על הגבס.