בצעירותי חלמתי חלום שחזר על עצמו: חייזרים משתלטים על המזרח התיכון ואני בורחת. אני בורחת ומגיעה למערה. המערה הופכת למנהרה, גדולה אוד בפנים, בנויה מסלעים חומים, גדולים, ובקצה שלה, יציאה מלוכלכת, מכוסה עלים ואבנים קטנות, דוקרות. החלום חזר על עצמו כמה פעמים, ונעלם. שנים אחר כך, הגעתי לקורס רייקי. עשיתי את הקורס הראשון ואחריו, במשך שנתיים, גם את השני ואת המאסטר. אחרי המאסטר העברתי קורסים בעצמי. אחרי הקורס השלישי, החלום חזר. רצתי במנהרה שלי, מנסה להגיע אל הסוף, אלא שהיציאה המלוכלכת לא הייתה שם. במקומה, מצאתי מדרגות שיש בהירות ונקיות, שהוליכו אותי ליציאה רחבה, בה הוקמה מפקדה, שאיחדה בתוכה בני אדם, אנשי צבא ואזרחים, שקמו להתנגד לחייזרים. מצאתי שם שקט. החלום חזר בצורה זו שלוש פעמים, ונעלם. לפני כמה ימים, החלום חזר. אלא שהפעם לא הייתה מלחמה. החייזרים התאדו במגע עם האטמוספרה, ואני לא ברחתי לתוך מנהרה. הלכתי בתוך גן פורח, ועליתי במעלה גבעה, ושם מצאתי את היציאה שלי. היא כבר לא הייתה יציאה. הפתח את המנהרה היה חסום. במקום מפקדה היה שם מקדש. תעלת מים הקיפה את המקום, ומזרקה גדולה, המיועדת לרחצה טקסית, ניצבה באמצע. אור נקי ורך בקע מתוך הקירות, הרצפה. אור נבע מתוך האוויר עצמו. נשים לבושות לבן מילאו את המקום. נכנסתי למזרקה, ונתתי למים החמימים לשטוף אותי. הבטתי מסביב. האבנים הדוקרות נעלמו, גם הרצפה הרשמית נעלמה. המקום כולו היה רך, מעוגל, נקי מאוד. הרצפה נבנתה מחלוקי נחל גדולים. חלוקי נחל בהירים ויפים מילאו גם את המזרקה והתעלות, ונדמה היה שהם מנקים את המים, כפי שהמים מנקים אותם. נשארתי שם קצת, וחזרתי לטיול שלי.
עכשיו, בכל פעם שאני פוחדת, בכל פעם שאני זקוקה לניקוי, אני חוזרת למקדש הזה, למזרקה.
מצאתי את המקדש הפנימי שלי, והוא יפה.
אני מזמינה את מי שרוצה בכך, לעצום רגע עיניים, לעבור דרך הגן הפורח, להיכנס למקדש המואר, לצעוד על הרצפה הנעימה ולרחוץ במים החמימים של המזרקה.
|