א: שלום, אפשר לשבת או שהמקום...
ב: לא, הוא לא תפוש... לעזור לך?
א: הו, תודה, קצת כבד...מצוין... הצלחת להעלות את התרמיל על המדף...אוף...ממש מעייף, עם כל הפקלאות...
ב: כן, והצפיפות כאן, זה לא פשוט...
א: נכון.
ב: מלא חיילים...
א: סליחה, יש לי שיחה... הלו... כן...לא, לא שכחתי...בוודאי, קניתי כמו שרצית...כן, מצאתי מקום, הכל בסדר...אנחנו כבר נוסעים...בעוד כשעה, משהו כזה...כן, גם אני...אז להתראות מתוקה...
כעבור חצי שעה. א' מתמתח.
א: או...הא... נרדמתי...מה השעה?... לא ישנתי טוב הלילה, והריצה לכאן...ממ...יש חדשות בעיתון?
ב: טוב, כרגיל, מה כבר מפרסמים?...הנה, מישהו נרצח בפתח מועדון, ובשביל מה? ריבונו של עולם, בשביל הערה לבחורה...ממש מבהיל...
א: האלימות הולכת וגוברת משנה לשנה, אז איפה אנחנו?...מה השעה?...ממ...טוב, בתחנה הבאה אני יורד.
ב: גם אתה?...גם אני. יש לי עניין לסגור.
א: ולי יש עניין לפתוח...אתה סקרן לדעת, מה?...אני רואה...טוב, טוב, אין צורך להתנצל, זה לא סוד גדול... הכרתי בחורה לפני חודשיים, זאת אומרת דרך האינטרנט...ואנחנו בקשר...
ב: וירטואלי?
א: נכון. החלפנו צילומים והתקרבנו מאד... עכשיו אני מבקר אותה כל סוף שבוע. קצת קשה, אבל זה מה יש.
ב: מעניין...אצלי זה מצב הפוך...ניפרדתי לפני חודש מאישה... גיליתי שהיא בוגדת בי...הפתעתי אותה באמצע האקט, אבל הממזר הצליח לברוח דרך החלון... היה חושך, ולא הבחנו זה בפרצופו של זה. רק ראיתי סילואטה רזה וארוכה... בערך בגובה שלך... היום אני מפתיע אותה ובא לקחת את החפצים שלי... בטח יהיה ויכוח מה שלה ומה שלי... היא טוענת, למשל, שהבולים שאני אוסף מאז שאני זוכר את עצמי, הם שלה. מדוע? ככה...כי היא סידרה אותם באלבום. ועוד דברים... טוב, עכשיו יש לה את הברנש הזה, ולא טרחה אפילו להודיע לי, והייתי צריך לתפוש אותה. איזו בושה... הלוואי והבחור הזה יסדר אותה כמו שהנבלה הזו סידרה אותי...
א: לפחות גילתה לך מיהו?
ב: ממש לא. לא רצתה לגלות לי מעניין אם הברנש יודע שיש לה בן זוג...סליחה, שהיה לה בן זוג. היום אני מנתק הכל ושתלך לעזאזל...
א: הבחורה שלי בובה של אדם. מתאימים כמו כפפה ליד. והמין חוגג כל סוף שבוע...
ב: מזלך. אבל אל תהיה בטוח כל כך...
א: אתה שומע את הצפירה? הגענו לתחנה. לא צריך, תודה. להוריד יותר פשוט. אז שיהיה לך יותר מזל בפעם הבאה. ביי, צריך לתפוש מונית ולעוף, לסוף רח' הנאמנים.יודע איפה זה?
ב: בטח יודע...רגע, לא עשינו הכרה. שמי דובי...שומע אותי? טוב, הוא כבר רחוק, תפש כבר מונית...
א: אני רגל אחת במונית, אמרת משהו?... אה, הכרה...שמי שאול. אני ממהר אל אביבה,ביי...
ב: רגע, אביבה , הנאמנים?... בטח יודע איפה זה...
ג: מה נעמדת בפתח, כמו נציב מלח...תזוז קדימה, תן גז...
ב: המונית נעלמה.וואלא, איך לא תפשתי כבר בהתחלה...אז זה הבן זונה... חבל שלא הספקתי להחטיף לו שטוזה כזאת שהיה שוכח את האם אמא שלו... עוד נתראה, שאול, ובקרוב מאד... |