נכתב במקור ב 17 ביולי, 2007 נראה לי התחלה טובה ולא ממצה

סקארלט עשתה שמלה מוילון  הקטיפה הירוק,  לי יש שמלת קטיפה ירוקה בגזרת נסיכת האגדות שקניתי פעם בחורף קר ב 5 $ מתוך ארגז תחפושות בניו יורק , לבשתי אותה לפתיחה מהממת או פרמירה מהודרת ,  זה עזר לי לזכור מי אני, ולגברים עם זקן משומן ונשים שעברו מתיחת פנים והרמת ישבנים לפני האירוע, זה גרם לשבץ קל כל אחד מסיבותיו .

 2

 ללכת עם שמלה כזו זה כמו ללכת בלי תחתונים, אני לא זוכרת אם השתמשתי בשתי האופציות,  ביחד זה מתכון מנצח גם לעניין הזוהר בעיניים.  ללבוש, לדוגמא ,  וילון לאירוע יוקרתי  זה לא לשכוח לעולם , מאיפה אני באה, את האדמה והאהבה,  לדעת להתהלך בין בני האדם , העשירים ביותר החכמים ביותר או בין שוכני המדרכות בניו דלהי . להגיע ללב כמו אמן קשת יפאני , לפגוע בול גם כשלא מכוונת וללכת הלאה, רק שלי  אין את “טרה”- אצלי  האדמה התהפכה לשמיים , איים בעננים, רוח ואש באדמה. סקארלט מחפשת  את מה שישאיר לה את האדמה ואני ויתרתי ,  מחפשת את בית הרוחות,  ה”האווה” ההזוי שלי. 

סקארלט

 בשיקאגו מתאהב בי הארכיטקט המבוסס,  אשתו הלא יהודיה מחייכת לי חיוך אמיתי ,בטוח ונהנת ביחד איתי מההתאהבות המקסימה.

תמיד את כל כך אלגנטית הוא לוחש על אוזני ,  ואני עונה .

הכל התנהל  כשורה, התפתחה שם  ביני לבין הפטרונית אהבה מידית , היה לזה ריח של בושם יקר ושמרני אך בעיקר של המשך. הכל היה כה יפה ומבטיח במובן מסוים חזרתי למקומי הטבעי  רק יותר סקארלט מאי פעם .

זו שאותי דאגה להביא, השד יודע למה.. חשפה שיניים ואני הצטערתי שאין לי מבט הורג  - אין לי, שמתי מבטחי בפטרונית הנאורה.

 בדרך חזרה עצרתי בניו יורק שם שמעתי שיונתן נהרג בגנין  ובארץ שמעתי שהפטרונית נדרסה בשדרה החמישית – גם לדעת איפה למות מצריך שיק אלגנט עד הסוף.

זה היה גם הסוף שלי , רק הגרדרובה נשארה ומחצאית הסטן המדהימה תפרתי לילד גלימה של באטמן