עובד זר מכפר מוזר (מבוסס על המפוזר מכפר אז"ר / ע' הלל).

כתב: שרון שפירא.  

איש אחד היה בעיר, כל מעסיק אותו הכיר.

זה האיש עובד זר – עובד זר מכפר מוזר.  

קם בבוקר העובד הזר ויושב על המיטה, ושואל:

חזרתי כבר, או למשמרת אצא זה עתה?!,

וזה שמהבהב בחוץ שמו שוטר הגירה או קבלן לחוץ?,

עת לקום או זהירות להפגין? לא קורא האורלוגין!.

דברי שר הפנים ב-"מבט" שמעתי, ועכשיו אני נזכר,

השעה הייתה כבר אמש תשע, אז היום - מחר.

הנה כך הוא עובד זר – עובד זר מכפר מוזר.  

הוא מכיר משטר וסדר אך בישראל זה מסובך כשאינך נימול,

מסובכת לו ה-"כנסת", בה אינה יודעת יד ימין מזאת השמאל.

התמ"ס דורש "עבוד!", המשטרה מורה "עמוד!",

לחקלאות נחוץ כאיכר חורש, והפנים "רק לגרש!".

הנה כך הוא עובד זר – בממשל שמתנהג מוזר.  

בלי פקפוק כבודו עלה למשרדי הממשלה,

כי רצה בצהרים לתקן ה-"כאוס" בירושלים

באותו ממשל מוזר שרואה בו נטע זר.

רץ ורץ הלוך ושוב, ממלא טפסים לרוב.

עוד פקיד ועוד פקיד אך תשובה מי לו יגיד?!

אז פנה העובד הזר, לעמותות וכך אמר:

" מתנדב של עמותקה, בקשה תן לי אורכה. איפה מקבלים פתקה? אבקש בכישרון לסדר לי אישורון,

כי רוצה בורח מאווירון שמגרש בלי אישורון, ומשוטר אותי יתקע, כשחסר בכיס פתקה!".

המתנדב הבין הכל וצחק בקול גדול, ועצר וכך אמר:

"הנה כך הוא עובד זר – עובד זר שלמדינה עזר".  

והנה בעמותות הוא, "לוביסטים" שם יצאו ובאו. ב-"כנסת" הם עולים יורדים נלחמים הם ב-"מורדים".

רק עמותה אחת בדד, בלי לוביסט עמדה בצד. לא חרקה ולא המתה, חסרת שיניים.העמותה.

רץ העובד הזר אליה, מטייל במשרדיה.

" כן יש לי מזל היום, כי מצאתי פה מקום. טוב שיש כאן מי יגיד, מטפל בי הפקיד".

אף שלמתנדב משאבים אין, העובד ה-זר סומך על "קריצת העין",

חוזר הוא אחרי חודשיים לבדוק מה נתחדש בינתיים.

המתנדב קורץ והעובד מריע, כנראה פתקה הגיעה!.

הוא מול המתנדב יושב, על אישורון מיד חושב, ואומר:

" הגיד נא, האם כבר תמה ההמתנה? ומה אני עושה בינתיים? ומתי כבר יחליטו שם בירושלים?".

ועונה המתנדב כך בערך: "הוי עוד רחוקה הדרך".

הנה כך הוא עובד זר – עובד זר שבעמותות נעזר.  

כך חולפות להן שנתיים, ילדים נולדו לו שניים, עם משפחתו הוא שב לבדוק, אם הממשל חוקק כבר חוק.

בעמותה עכשיו מתנדבים אחרים, רץ לו אץ לו קהל עובדים זרים.

הוא שואל " הגידו נא, כולכם בתור, בהמתנה? ודאי החליטו בינתיים, בכנסת שבירושלים?".

ועונים לו מסביב : "לא, זה רק התור מתל – אביב". " תל אביב? " "אכן , אכן, אולי בעוד עשור זה ייתכן".

את סופו אין איש יודע, את קיצו אין איש מכיר.

כנראה עוד מתחבא הוא, עד שממשלתנו בו תכיר.

בוקר, ערב, צהריים – רחוקה ירושלים.

זה האיש עובד זר – עובד זר מכפר מוזר.