כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי -פוסט 43 - המאיה

    120 תגובות   יום חמישי, 15/10/09, 13:40

    טיקאל, אשמורת ראשונה מפסגת המיקדש


     

    שטנו לריו דולצ'ה נפרדים מאגם איזאבל ומהג'ונגל המקיף אותו. נפרדנו מסיפורי הגילוי הספרדי והטעות האדמיראלית בה התגלה האגם.  

    נפרדנו מהמבצר הספרדי 'סאן פיליפה דה לארה' שהגן 34 שנה על תושבי האגם עד שנשרף ב 1686 על ידי שודדי הים הקריבי ששלטו בו מהמבצר 'אל קאסטיו דה סאן פליפה' ובכך באזור כולו 120 שנה, עד סוף המאה ה-18, אז למעשה נעלמו הפיראטים. אין שודדי ים קריבי ואתם יכולים לשוט שם חופשי. נסענו בוואן מצוין לא באוטובוס, אל הג'ונגלים של אזור 'אל פאטן' לבקר באחד האתרים היפים והמרשימים ביותר של המאיה.

    'טיקאל', שמורת טבע שגודלה ההזוי, עשרה מיליון דונם וכוללת שיטחן של שלוש מדינות, מכסיקו בליז וגואטמלה.  

     

    'לאגו דה פאטן איצ'ה' אגם גדול מימדים כ 27 ק"מ אורכו, כ 3-4 ק"מ רוחבו. נופו שונה, שטוח יותר מאזורי גואטמלה מהפסיפיק דרך הרמה המרכזית ועד לא רחוק מכאן מדרום. 

    מקבץ עיירות מקבל אותנו לשפתו הדרומית.'סנטה אנה' הגדולה בהן וחסרת החן, מימין. אנו מדלגים על 'סאן בניטו' ופונים שמאלה, נוסעים על כביש התלוי על עמודים כגשר, ונכנסים בשערה של 'פלורס' הידועה והמתויירת באזור אל פאטן. 'פאטן' פירושו 'אי' ופלורס הוקמה על אי ששימש את המאיה בני האיצ'ה עד לפני 300 שנה (!) כמרכז טקסי חשוב ביותר שנקרא בפיהם 'טיאסאל'.

    כמרכז טקסי, היה האי מלא בפסלים, מקדשים ופירמידות, ונראה כי היה מאחרוני אתרי הטקס הפעילים שנהרס לחלוטין על ידי החיילים הספרדים הקתולים עם הכיבוש.  

    בני המאיה ברחו מטיאסאל אל הג'ונגלים האדירים מעבר לאגם, לשם לא נכנסו כבר הספרדים ושם נראה שבני המאיה הקימו מקדשים וקיימו את טקסיהם עוד זמן רב. האגדה מספרת מאז על עיר אבודה בג'ונגל... 

     

    *** 

    נכנסו לפלורס מוסעים להוסטל שכנראה מקושר עם נהג הוואן. עצרנו לידו, השארנו הציוד על הוואן בפיקוח אחד הנוסעים ונכנסנו לראות את המקום. זול ונקי, אבל פשוט מידי ולא מוצא חן בעיננו. הגם שהתברר כי חלק 'מהחבורה הישראלית מאל רוטירו' שנסעה מנלקין ישירות לטיקאל, כאן, וכולם ישנים.

    חזרנו אל נהג הוואן שהמתין להחלטתנו, והמשכנו עימו בין הסמטאות לכיוון שפת האגם, שם מצאנו מלון נחמד 'מיראדור דל לאגו'. בניין אחד בנוי על החוף ובניין שני מעבר לכביש הצר. התפלגנו על פי החדרים הפנויים. הזוג הטרי מירב וגיורא 'קיבלו' את החדר היחיד הפנוי ויצאו ממנו אל המרפסת לראות את האגם. כמו פיצוי משהו, על כך שבאגם איזאבל, מירב 'לא אהבה' שהם גרו, אמנם בבקתה נחמדה לזוג אבל בעומק הג'ונגל, ורחוקה מידי ממתחם האוכל ומהמקלחות החמות הציבוריות.  

    מראיה ואני הסכמנו במבט אחד לוותר על הנוף לאגם ולהתגורר בחלק שמעבר לכביש. אייבי ואסנת לקחו חדר נחמד שדלתו נפתחת למרפסת מעל שפת האגם אבל ממנה נראה חלק ממנו, חלק יפיפה ממנו. בכל זאת אצל שני הזוגות הרומנטיקה מול האגם חשובה יותר.

    אנחנו צעדנו אל הבניין ממעבר לכביש ולפנינו מובילה, צועדת ללא הגה, גואטמלית כבת 16 עם חצאית מינימאלית כמעט מיותרת, וחלוק קצר וירקרק פתוח על גופייתה. מראיה אמרה לי אחרי כן, שנראה היה שהיא מתכוונת למכור משהו 'אקסטרה', כי זו פעם ראשונה שאנחנו רואים נערה גואטמלית לבושה פרובוקטיבית. ברור לנו שהעיירה פלורס תיירותית לחלוטין ומכאן שהשפעתה על הנוער מוחלטת והוא שונה ממה שראינו עד כה. 

    החדר שקיבלנו בקומה השלישית, נקי קטן פשוט ונוח, עם מאוורר, שירותים ומקלחת ומים חמים. מרוצים, הנחנו הציוד וירדנו למטה, לגלות את ארץ המאיה.

    אלפיים תושבי פלורס גרים ברחובותיה הקטנים ובסמטאותיה הצרות, בבתים מסוידים ללא סגנון מובהק, שנבנו בטלאים. מלבד הכיכר המרכזית והרחובות הצרים היוצאים ממנה, שם נראה מעט יותר עשיר ומטופח. הרבה מסעדות קטנות וגדולות, בתי קפה וחנויות מזכרות ובתי מלון, מלוניות הוסטלים וסופרמרקט קטן, מעט משרדי תיירות וללא בנק. כסף החלפתי ללא בעיה ובשער חליפין טוב, בבית מלון ארבעה כוכבים לא רחוק מבית המלון שלי, שם רצו להרוויח חמישה אחוזים עמלה.

    בדרך הכנסתי כביסה שלי למכבסה ולמחרת קיבלתי הכל מגוהץ. יקר כאן יחסית למדינה, אבל עבורנו, ארבעה דולר לערימת כביסה זה כלום. המחירים בפלורס מהגבוהים בגואטמלה שהכרנו עד כה. אבל יש משהו קסום כאן באי הקטנטן. בני מאיה אין כאן, גם לא סימנים להם. אפילו לא ילידים לבושי מלבוש מסורתי. אין הצטעצעות, המקום כמו שהוא, לא מתרברב ולא מתחסד. 

    פלורס חודרת כחצי אי אל תוך האגם וקשורה ברצועת אדמה צרה שמעליה תלוי כחצי קילומטר כביש גישה, ולמעשה האי שבתוך האגם קשור כמו בחבל ליבשה. 'פנינסולה פלורס' קראתי למקום. כי המראה במפות מזכיר לי 'להבדיל', את מראה של 'פנינסולה וולדז' בחופה המזרחי של ארגנטינה, כשלושים שעות נסיעה באוטובוס מבואנוס איירס דרומה. שם מצפה לי 'השאו' של החיים.

    בחופה המזרחי מהרחוב של מלוננו, יורדת מסעדה איטלקית 'פיצרייה' טובה מאד, שממנה יורדות מדרגות אל החוף. חוצה אותו שביל סלול ומדרגת עץ מעלה אותך למתחם בנוי עץ וקני במבוק עבים במיוחד והכל על כלונסאות. על הסיפון הזה מוקמו שולחנות עץ גס וכסאות מרופדים, או שמושביהן נצרים. תזמורת כלי מיתר ונשיפה פוגשת אותך בכניסה ואם יש מקומות אתה מתיישב היכן שמתאים לך.

    התיישבתי לי בצל והזמנתי בירה מחבית ופיצה 'הכי טעימה' שיש להם. כך ביקשתי מהמלצר החביב שהציע לי תפריט עטוף כריכת עור דביקה משהו עליה ויתרתי. מולי במרחק חמישה מטרים, מעקה עץ החותך את המרחב במחצית בערך. במעקה יש שער פתוח ואני מחליט לעבור ממקומי דרך השער ולהתיישב תחת צילה של פרגולה מכוסה כפות ענפי דקל, ושם התחושה שאתה יושב בלב האגם.

    המלצר שלי הגיע מתנשם בכבדות ונרגש להסביר לי בשפתו כמובן שאני יושב בשטח שעוד מעט קט יעזוב את המסעדה וישוט באגם עם פורטי מיתר כמו גיטרות אבל משונות, ונושפי סקסופון חלילית צד וצ'לו שכרגע עדיין מנעימים את זמנם לעצמם, כי אף לא אחד היה כאן איתי.  

    בערב, הסתבר שהמקום מתמלא. כרגע שעת אחרה"צ, הסתיים יום שמש חם בו מעדיפים מבקרים לשבת במסעדה למעלה, תחת מאווררי תיקרה מצננים. לא נורא אני מבהיר לו, לוקח בחשבון שהדוברה/מסעדה הממונעת לא תזוז במפתיע אלא, עוד יוותר לי זמן לעזוב או, אולי להמשיך, למה שלא אשוט קצת?! -,כייף.  

    לשוט בישיבה אל שולחן עם בירה ופיצה?!-, נחמד. אלא, שלא.

    מתברר שקבוצה תגיע עוד מעט והמקום כולו שמור לה. אוקיי, 'אוכל לעשות סיבוב בזמן אחר' חשבתי כשקמתי לעבור לאזור בו ישבתי מלכתחילה, גם שם נחמד. שם הצל משמשייה, אבל נחמד.

    אני מתיישב והפיצה מגיעה עם הבירה. לוגם באריכות ורווה, חותך לי חתיכות ומנקה עליהן רוטב סמיך עם גבינה מותכת ואוכל לאט, נהנה לי מהחיים.

    שבע, מתרווח לי לבדי מתענג באוויר שהחל זורם ומייבש אותי, מסלק ממני לחות טרופית דחוסה לצלילי נעימות לטיניות מנוגנות היטב. חשתי כאילו גיליתי מקום. נהנה מהרגעים הללו, פני אל מרחב פתוח וגבי אל החוף ולכן לא ראיתי את הבאים למקום. גם לא יכולתי לשמוע בכלל אם וכאשר עוד מישהו בא למסעדה שלי על המים.

    זוג עבר אותי...

    ואני רואה אותם מאחור. משהו גרם לי לחשוב ששמעתי היגוי בעברית או של ישראלי דובר אנגלית, אבל לא ממש שמעתי. השניים התיישבו.

    הוא, בגבו אליי ומולו התיישבה היא ופניה אליי.

    פתאום קמנו שנינו וקראנו יחד בעברית, "היי, שלום (ארוך) את/ה כאן?" ענבר חייכה, ובקול שקט אמרה

    "אני רואה שבסוף, גם אתה הגעת לטיקאל?!"

    "אכן כן" עניתי, כשהיא נבוכה מעט.

    ענבר, אחת משתי 'בנות ישראל' שפגשתי כבר שלוש פעמיים במסעי. לפני כשבועיים בזולה שבסן פדרו לשפת אגם אטיטלאן. שם הן היוו חלק מקבוצת ישראלים גדולה שלא הכירו לפניכן, רק במקום.

    שוב נפגשנו, בהוסטל 'בלק קט' באנטיגואה ויומיים לפני שעזבתי את 'אל רוטירו' בסמוק שמפיי נלקין, הן הגיעו גם לשם.

    אבל לא 'נקשרנו' אז, אף לא לשיחה. 'החתול השחור' ('דה בלק קט') הוסטל נחמד הידוע בארוחות בוקר ענקיות שאנחנו הישראלים כל כך אוהבים. שם פגשתי אותן ולא החלפנו מילים מעבר לשלום. גם יצאנו יחד לסיבוב הפאבים המפורסם של ההוסטל החביב.

    ...'לא, בעצם שם כבר לא ראיתי את ענבר והחברה שלה' נזכרתי.

      

    החלפנו מילות ברכה ומידע קליל כמו 'מי מחבורת אנטיגואה ואטיטלאן נמצא עדיין בפלורס?' בכל זאת ישראלים בחו"ל ועוד מכירים ממפגשים קודמים.

    מראיה שערכה סיור משלה בעיירה חזרה למלון, עברה למבנהו שלשפת האגם, עלתה אל המרפסות שלו ומשם ראתה אותי יושב במסעדה וירדה למטה להצטרף.

    "יושב לך עם סומבררו על הראש. מלך העולם, דון רפאל!" אמרה והמשיכה בשאלה מופתעת משהו

    "מה, אכלת כבר?" 

    "אכלתי" השבתי מחוייך והמשכתי "גם שתיתי. מה איתך, רעבה?! כדאי לך פיצה, מעולה" המלצתי לה. אבל התברר שאכלה סנדביץ' שהכינה לעצמה במלון "כי תקציבה מתכווץ" אמרה...,

    אדומה מהחום והלחות וצרובת שמש בידיה, משרוולה הקצר ולאורך כל היד וברגליה הגלויות האדומות לגמריי, ממש נשרפה מהליכה במכנסיים קצרים.

    הזמנתי פחית קולה קרה והיא מיהרה ומסרה שטר למלצר, חלילה שלא אשלם עבורה. התנהגות אופיינית לאירופאיות, בשונה לחלוטין מהתנהגות בנות ישראליות שפגשתי במסע.

    הוציאה מתרמילה הקטן קרם והחלה מורחת עצמה מעוותת פניה בכאב ושואלת,

    "מי אלה?"

    "היא הייתה בסמוק שמפיי, את לא זוכרת?"..., הביטה בי ובהם ושוב בי,

    "אתה חולם, אני לא מכירה אותם"...

    "אוקיי אולי היית עסוקה עם המדריך הגואטמלי?" עקצתי אותה, ממשיך "בכל אופן היא וחברה שלה היו במקומות ובזמן שאני הייתי, באטיטלאן ובאנטיגואה, יחד עם חבר'ה ישראלים שעכשיו בהוסטל הראשון שבדקנו".

    "תגיד, למה הישראלים כל הזמן בקבוצות כמו כנופיית מאפיה מפחיד?!"

    "כך נוהגים הישראלים הצעירים. אני חושב שבוגרים לא יתחברו כל כך מהר אם בכלל. צעירים מעדיפים להתקבץ יחד. אולי בגלל השפה שלא כולם יודעים, אולי בגלל חברויות מישראל " השתדלתי לענות.

    "בגלל חוסר ביטחון" קבעה מראיה בחיוך תוך מריחת רגליה בקרם כשהיא סוקרת את עינב במבטי הצצה.

    'יש בזה משהו' הרהרתי.

    החלטתי שאני הולך להתרענן בחדר ואחזור. נראה לי אחל'ה מקום לבלות בו ערב בכייף. הודעתי למראיה ש'אחזור עוד חצי שעה'..., היא העדיפה אחרת.

    קמה ללכת לחדר ולהתרענן גם היא.

    בדרך הצעתי לה להיות ראשונה, בזמן שאלך לחנות אינטרנט, לכתוב הביתה ולקנות מים ונשנושים ליום המחרת, כי ניסע לשמורת טיקאל כבר בשלוש לפנות בקר ולא יהיה זמן אחר להצטייד. נכנסתי גם למשרד נסיעות קרוב וניסיתי לייצר הבנה בשיח חרשים שנכשל.

    הספרדית שלי לא מספיקה כדי לשוחח על אפשרויות טיסה מכאן. אני מתוסכל מזה, כי אצטרך לשבת על המחשב ולאתר טיסות או לצאת באוטובוסים להמשך מסעי דרומה. סובבתי מפתח גדול מידות בחור המנעול ונכנסתי לחדר.

    מראיה שכבה במיטה שלה פרקדן, מאווררת את גופה ברוח המאוורר המפזר עליה אוויר חם ולח. סדין היה מונח על גופה. בשקט לקחתי מכנסוני "בוקסר" חדשים מהמוצ'ילה שלי ונכנסתי למקלחת, שוטף מעליי את הדביקות הטרופית.  

    שוב חופף בשמפו אבוקדו מקומי ושוב מסתבן בסבון שאינו מקציף דיו. שוטף ממני את אבק הדרך הלבנה, ואת גרגרי החול שעלו ממנה. יצאתי מטפטף להתגלח בכייף. התגלחתי פעמיים, נהנה מהזמן המתוק הזה. שוב התקלחתי, הפעם מסתבן בשמפו המקציף. סגרתי את ברז המים שומע קריאה צורמת של ציפור. אחרת מאלה שהכרתי עד עכשיו. קריאתה העלתה בדמיוני את נופי המחר, אלה שאראה בג'ונגל של טיקאל.

    מושך דיאודרנט, מלטף ומושך על פניי וצווארי מי 'פולו אפטר שייב' זה שקיבלתי מזוגתי שתחיה. אני מת עליה, איזה אשה מדהימה, "שים הרבה" אמרה, "אני אוהבת את הריח הזה עליך". אין עליה. אני מעביר אליה חיבוק דמיוני במחשבה, מוקיר עד כמה מפרגנת לי. לא ממש יודע, עד כמה קשה לה התקופה הזו. רבע שעה לפני-כן סיימתי לכתוב לה שאני משתדל 'לעשות חיים' ומרגיש מצוין.

    ניסיתי שוב, למרות הקו המחורבן, להעביר אליה עוד כמה צילומים באטצ'מנט, אלא שהאינטרנט בדרך כלל איטי כאן, וכל תמונה שלי 'שוקלת' המון. הגם שהקטנתי פיקסלים מוותר על איכות בכדי שאוכל להעביר ביתר קלות כמה שיותר צילומים, השימוש באינטרנט להעברת התמונות ממש מתיש ומתסכל. הקו נופל, ובקיצור זה פרויקט בלתי נסבל.

    אבל היא דאגה נורא כשנסעתי, וביקשה שאשלח הרבה תמונות, שלא אובד לה.

    יצאתי בשקט, ניזהר שלא להעיר את מראיה ששכבה באותו אופן מאז נכנסתי להתקלח. נשכבתי במיטתי, לוחץ על כפתור המאוורר, משחררו שיסתובב גם אליי. אחרי שעה קלה כשפקחתי עיניי, מראיה הייתה עדיין ישובה על מיטתה והביטה בי.

    סגרתי עיניים שוב 'מניח לחלומי' כמנסה להשלים מערכה, אך לא, זהו ישנתי דיי. שוב פקחתי עיניים. מראיה עדיין ישבה מביטה בי, לחייה סמוקות כאילו הייתה בובת חרסינה משנות השלושים. היה לי מוזר, משהו התרחש. אבל רק התעוררתי ולא אמרתי כלום. גם לא שאלתי כלום כשהתרוממתי מתיישב, מותח איברים.

    "אתה יודע שאנחנו נפרדים?!" 

    "כן, ברור לי..., כרגע?"

    "למה לא?"

    "כי עוד לא עשינו את טיקאל ".

      

    שקט, היא מסדרת משהו בתיק שלה...,

    "אתה תסתדר?"

    "כמו  שהסתדרתי 52 שנה. בהתחלה יהיה מאד קשה עם החיתולים..., אבל אעמוד על רגליי מהר"

    "למה לא תבוא לבליז?"

    "כי הם לא ראויים שאבוא לשם ואוציא שם דולרים"...

    "מה?"

    "הם לא אוהבים את הישראלים"

    "כלומר?"...

    "הם גובים מאיתנו דמי 'ויזת כניסה' 30-50 דולר ומתיירים אחרים מכל העולם לא לוקחים אגורה, זה מספיק בכדי שאדלג עליהם. מה יש להם להציע שאין בהונדורס?" 

    "אתה נוסע לצלול באיים בהונדורס נכון?!-, ואני נוסעת לצלול בבליז. לבוא אתך להונדורס לא מתאים לי, כי אני טסה חזרה מקנקון - מכסיקו, אחרת הייתי ממשיכה אתך לצלול בהונדורס. אני חשה בטוחה אתך"...

    "צר לי. אני לא בטוח בכלל שאסע להונדורס לצלול. אחליט רק אחרי טיקאל"... 

    אדומה לגמריי, ידה האחת תקועה הייתה בתיקה והשנייה אחזה ביומן המסע שלה.

    ראיתי שהיא נסערת. גם אני חשתי בדופק מואץ וחייב הייתי לצאת החוצה, לצאת מהרגע הזה.

    עד לרגע ההוא הצלחנו לשמור על יחסים חבריים כפי שהתאים לי.

    'המצב הפך מסוכן חבל, לא רציתי להגיע לשם, היא צעירה מהבת שלי לעזאזל'...

    קמתי כדי לצאת אל המרפסת לקחת אוויר. היא, יחד איתי ממש, קמה ממקומה. עמדנו אחד מול השני במרחק כף יד. התיק שלה נזרק מידה אל צד המיטה שלה ויומנה אל הצד השני, נתלתה עליי בחיבוק חזק, גופה נרעד משפרקה רגשותיה, בוכה בזרועותיי עד שהוצאתי אותה החוצה מהחדר, ליטפתי את ראשה בניסיון להרגיעה ולהירגע. עמדנו כך במרפסת פונה אל הג'ונגל הירוק משמאל ומימין האגם.

    השמים אדומים, שעת דמדומים קרבה. הרוח מייבשת את דמעותיה והיא שעונה על חזי, מחבקת את גופי בשתי ידיה כילדה שאינה רוצה להיפרד מאביה. כך רציתי לחוש, כך חשתי.

    הרחקתי אותה ממני מעט, לאט וברוך.

    בחום הנחתי ידיי על ראשה ואגודליי עברו אל לחייה, מנקים שבילי דמעות שייבשו.

    "התלבשי, כולם יוצאים לבלות הערב" אמרתי,

    דוחף אותה קלות חזרה אל החדר ונשאר בחוץ, לוקח אוויר ומתאושש.

    ...'כמעט נפלתי, יש גבול וצריך למשוך עוד לילה ויממה שלמה' חשבתי כשהחלטתי 'מחרתיים בבקר אני חותך'.  

    ***

    הטלפון הנייד שלי צלצל, התנגן לאות השקמה. הבטתי במסך המואר וראיתי שהשעה 02:45, כלומר הייתה לנו חצי שעה להתארגן ולהיות למטה...

     

     

     

     

     

     

     

    (המשך בפוסט 44)

    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר

    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1  
    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 
    פוסט 24
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711
    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 חלק א'
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

     פוסט 26 חלק ב'  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1081845

    פוסט 27

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1087630

    פוסט 28 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1099663 

    פוסט 29

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1105193 

    פוסט 30

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1110790  

    פוסט 31

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1133687 

    דרג את התוכן:

      תגובות (119)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/10/09 09:01:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-10-18 20:10:13


      מתנה אמיתית אתה, דרור

      צריך להגיע למקומות האקזוטיים ובמיוחד לדעת לספר :)

      תודה רבה לך ליאורה, מילים מלבבות.

       

        18/10/09 20:10:


      מתנה אמיתית אתה, דרור

      צריך להגיע למקומות האקזוטיים ובמיוחד לדעת לספר :)

        18/10/09 17:31:

      צטט: איבי 2009-10-18 14:52:05

      שני דברים:

      1. היה או לא היה ? קרה איתה או לא קרה איתה משהו ?

      2. יש בנות ישראליות שלא מסכימות שישלמו עליהן, סתם לידיעה :)


       

      1. הערב פוסט חגיגי

      2. אני יודע איבי. זה גם עניין של גיל ואגו

      3. לפעמים האירופאיות מגזימות. (איזנתי?!)

      איזנתי...

      תודה רבה

        18/10/09 14:52:

      שני דברים:

      1. היה או לא היה ? קרה איתה או לא קרה איתה משהו ?

      2. יש בנות ישראליות שלא מסכימות שישלמו עליהן, סתם לידיעה :)


       

        17/10/09 17:32:

      צטט: ליריתוש 2009-10-17 15:50:42


      לפוסטים הנהדרים שלך צריך להקדיש זמן, לא לקרוא כלאחר יד.

      כעת מצאתי את הזמן, קראתי את הפוסט כולו ברצף אחד, מרותקת לכל מילה!

       

      תודהההה. תודה רבה לך לירית.

      מחכה לאלבום כרתים

        17/10/09 17:31:

      צטט: dmeir 2009-10-17 05:38:01

      *

      מרתק ומרהיב.

       

       

      אני מאד שמח שכאיש של שירה

      בחרת שתי מילים בעלות עוצמה גדלה לציין כמה נהנית.

      תודה רבה לך

        17/10/09 17:29:

      צטט: נקודה שבלב 2009-10-17 02:21:42

      קראתי  בנשימה עצורה

      ועכשיו

      נשימה עמוקה ....

       

      מתוודה

      על הקטעים 'הירוקים'

      קטעי ההיסטורה הג'ונגלים למינהם

      והאגמים אני מרפרפת ,חולפת מהר נהנית גם

      אבל...

      האוכל, הבירה המלונות הקטנים

      ומה שקורה בין המילים

      זה !

      זה הסוחף אותי וזה שעוצר בי את הנשימה

      ועל כך

      מודה

      הרדודה

      תודה רבה.

       

      מתוודה רדודה

      מתחרז.

      אבל לא מתאים לך, גם אם תכתבי רדודה כזה קטן : ..... !

      כי אני כמו כל הקוראים אצלך

      רואה וקורא את כל הגודל שלך.

       

      מודה ומתוודה, ענקית את

       

        17/10/09 17:25:

      צטט: אורורה בורליס 2009-10-17 01:56:52

      לבקר בפוסט שלך זה כמו לטייל בחו"ל רק בלי מעבר דרכונים. תודה ועוד...!

      וללא הזעה.

      תודה אורורה

       

        17/10/09 17:24:

      צטט: עדית... 2009-10-17 00:07:46


      *

      גדול וזוהר.

       

      תודהההה

       

        17/10/09 17:24:

      צטט: רומפיפיה 2009-10-16 23:01:01


      לא פשוט בכלל  *

       

       


      רמפי,

      את איתי לגמריי.

        17/10/09 17:23:

      צטט: יולי 157 2009-10-16 22:13:49


      דרור,תודה על הפוסט..מרתק.זורם. כייפי

      אני קוראת ונזכרת בטיקאל שלי לפני 20 שנים בדיוק, ותוך כדי קריאה פתאום נזכרתי בפלורס, שאז היתה עיירה משמימה בדרך אל...

      וחוץ מזה בעקבות הקריאה מתגבש טוב טוב הגעגוע הזה שיניע אותי מן הסתם לבקר שם שוב

       

       

       

      ספרי לי מתי שזה יקרה לך שאולי אבוא. גואטמלה היא ארץ הכי מגוונת שידעתי מעודי. יש בה הכל לכולם.

      תודה רבה  

       

        17/10/09 17:20:

      צטט: יהודית ש 2009-10-16 19:25:22

      נהנת כרגיל

      מחכה להמשך........

      תודה יהודית

       

        17/10/09 15:50:


      לפוסטים הנהדרים שלך צריך להקדיש זמן, לא לקרוא כלאחר יד.

      כעת מצאתי את הזמן, קראתי את הפוסט כולו ברצף אחד, מרותקת לכל מילה!

        17/10/09 05:38:

      *

      מרתק ומרהיב.

       

        17/10/09 02:21:

      קראתי  בנשימה עצורה

      ועכשיו

      נשימה עמוקה ....

       

      מתוודה

      על הקטעים 'הירוקים'

      קטעי ההיסטורה הג'ונגלים למינהם

      והאגמים

      אני מרפרפת ,חולפת  מהר נהינת

      גם

      אבל......

      האוכל , הבירה המלונות הקטנים

      ומה שקורה בין המילים

      זה!

      זה הסוחף אותי וזה שעוצר

      בי את הנשימה

      ועל כך

      מודה

      הרדודה

        17/10/09 01:56:
      לבקר בפוסט שלך זה כמו לטייל בחו"ל רק בלי מעבר דרכונים. תודה ועוד...!
        17/10/09 00:07:


      *

      גדול וזוהר.

       

        16/10/09 23:01:

      לא פשוט בכלל  *
        16/10/09 22:13:


      דרור,תודה על הפוסט..מרתק.זורם. כייפי

      אני קוראת ונזכרת בטיקאל שלי לפני 20 שנים בדיוק, ותוך כדי קריאה פתאום נזכרתי בפלורס, שאז היתה עיירה משמימה בדרך אל...

      וחוץ מזה בעקבות הקריאה מתגבש טוב טוב הגעגוע הזה שיניע אותי מן הסתם לבקר שם שוב

       

       

       

        16/10/09 19:25:

      נהנת כרגיל

      מחכה להמשך........

        16/10/09 16:58:

      צטט: forte nina 2009-10-16 16:12:20

      על תרבות המאיה שללא ספק היה בה  יופי

      אך גם פולחן וזבח הילדים לאל השמש

      הפעם דרור אתה נותן יותר ביטוי רגשי שנעים לקרוא.

      אהבתי מאוד.Cinco DancerCinco De Mayo 4Mayan RuinsMariachi Band

       

      תודה רבה. מאד שמח לקרוא את תגובותיך המלאות ומאויירות בחן.

      לאחרונה פנינה, משהו לא עובד והאיורים לא נפתחים אצלי.

      יש שמות ואיקס ליד כל שם, אך לא נפתחים. חבל

       

       

        16/10/09 16:55:

      צטט: לאה לבבית 2009-10-16 15:09:43

      התגעגעתי ...

      נפגשת אתך כאן מידי פעם ומרגישה כמו אותם חברה שאתה פוגש שוב ושוב
      בנקודות מסויימות במסע שלך..

      זה דווקא מוצא חן בעיני...

      לא להתקהל .. כמו שמראיה אמרה....

       

      מתרשמת מהתיאורים המפורטים של התחושות והחוויות.

       

       

      אני גם. יפה לך התיאור הזה, מאד נחמד. תודה רבה שחזרת והארת  
        16/10/09 16:52:

      צטט: ש פ י 2009-10-16 14:43:26


      תגיד, קנית לענבר גלידה? אם לא, תאלץ לפגוש בה שוב ושוב...

      "בנות ישראל" נצלניות? אאוץ'-מזל שהמסע שלך עבר עם מראיה

      שהתנהגותה אופיינית לאירופאיות.

      ואיך, איך מסתדרים בני המקום ללא בנק? - נשמע תמוהה.

      וכמה "שוב מתקלח" כמה "שוב מסתבן"? כמה "שוב ושוב",

      לא שמעת שהכנרת מתייבשת? אופס....הכנרת לא שם בעצם...

      ואם הצלחת להחזיק מעמד מסע שלם מה זה בשבילך  לילה נוסף

      ועוד יממה? (גם אם שלמה)...שאפו על ששלטת ביצריך.

      שאפו.

      תודה רבה שפי.

      לא לא פגשתי בה שוב. בנות ישראל אכן מניחות לשני לשלם, מה לעשות?! זה מאפיין שם.

      יש שירותי בנקאות בערים שכנות, פלורס קטנטנה.

      לילה נוסף באווירה אחרת, לא פשוט...

      :) וואלה את עמוק במסע

       

        16/10/09 16:45:

      צטט: איתן המיסטיקן 2009-10-16 14:18:03

      היא  היתה  זקוקה  לך  לחום  ואהבה  אולם  אתה  פחדתה  שתיקשר  ריגשית  אז  נטשתה  בשעה  קשה  לה ,  חבל  יכולתה  לזכות  במיצווה

      :) נחמד לך לתקוע איתן, למה לא?!

         אתה צודק חלקית. פחדתי. עזרתי לעצמנו כך שעד היום אנחנו חברים טובים, זכינו.  

       

        16/10/09 16:39:

      צטט: מרוית באהבה... 2009-10-16 11:05:37

      המסע נימשך.

      ואני שבויה אחריו.

      כל פרק יפה ומרתק אחד מהשני...(-:

       

       

      סורי אזלו כוכבי.

      תודה רבה ושבת שלום לך רוית

       

        16/10/09 16:12:

      על תרבות המאיה שללא ספק היה בה  יופי

      אך גם פולחן וזבח הילדים לאל השמש

      הפעם דרור אתה נותן יותר ביטוי רגשי שנעים לקרוא.

      אהבתי מאוד.Cinco DancerCinco De Mayo 4Mayan RuinsMariachi Band

        16/10/09 15:09:

       התגעגעתי ...

      נפגשת אתך כאן מידי פעם ומרגישה כמו אותם חברה שאתה פוגש שוב ושוב
      בנקודות מסויימות במסע שלך..

      זה דווקא מוצא חן בעיני...

      לא להתקהל .. כמו שמראיה אמרה....

       

      מתרשמת מהתיאוריךם המפורטים של התחושות והחוויות.

        16/10/09 14:43:


      תגיד, קנית לענבר גלידה? אם לא, תאלץ לפגוש בה שוב ושוב...

      "בנות ישראל" נצלניות? אאוץ'-מזל שהמסע שלך עבר עם מראיה

      שהתנהגותה אופיינית לאירופאיות.

      ואיך, איך מסתדרים בני המקום ללא בנק? - נשמע תמוהה.

      וכמה "שוב מתקלח" כמה "שוב מסתבן"? כמה "שוב ושוב",

      לא שמעת שהכנרת מתייבשת? אופס....הכנרת לא שם בעצם...

      ואם הצלחת להחזיק מעמד מסע שלם מה זה בשבילך  לילה נוסף

      ועוד יממה? (גם אם שלמה)...שאפו על ששלטת ביצריך.

      שאפו.

        16/10/09 14:18:
      היא  היתה  זקוקה  לך  לחום  ואהבה  אולם  אתה  פחדתה  שתיקשר  ריגשית  אז  נטשתה  בשעה  קשה  לה ,  חבל  יכולתה  לזכות  במיצווה
        16/10/09 11:05:

      המסע נימשך.

      ואני שבויה אחריו.

      כל פרק יפה ומרתק אחד מהשני...(-:

       

       

      סורי אזלו כוכבי.

        16/10/09 10:59:

      צטט: אפרת Jeki 2009-10-16 10:27:08


      מרתק

      אפרת*

      נהדר שכך, תודה רבה אפרת

       

        16/10/09 10:27:


      מרתק

      אפרת*

        16/10/09 09:58:

      צטט: ליבלוב 2009-10-16 09:33:18


      עוד אחד נהדר!

      תודה רבה ליבלובית :)

       

        16/10/09 09:33:

      עוד אחד נהדר!
        16/10/09 08:47:

      צטט: אור נגוהות 2009-10-16 08:37:21

      עוד פוסט מדהים..תודה דרור !

      קסומה את נגוהה...

      תודה רבה לך

       

        16/10/09 08:46:
      אוי, תודה רבה בני. ונשתה עוד בירה יחד, בטוח. אגב אתה מוזמן!
        16/10/09 08:45:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-10-16 07:15:49


      הגוואטמלית הזו בת ה -16 עם הבגדים הפרובוקטיביים...נו זו שרצתה למכור אקסטרא,

      הייתי בטוח שהאקדח שהינחת על השולחן במערכה הראשונה, עוד יירה...

      כל כך מרגש היה לקרוא על הפרידה ממאריה.

      כתמיד, כייף לשתות איתך קפה, או בירה צוננת.

      בני.

      אבי בן הגליל ממשפחת מיישבי יסוד המעלה וכפר תבור 

      היה נוטר באזור שלך, בכפר גלעדי ומאוחר יותר נלחם בנבי יושע כמ"מ.

      הוא סיפר לנו ארבעת בניו,

      על סרג'נט בריטי שאימן אותם בקורס מ"מים ומשפטו השגור היה

      "אל תוציא אקדח, אלא בכוונה להשתמש בו". זה מלווה אותי לאורך חיי כסמן ימני.

       

      הפרידה ידידי,

      עדיין לא מומשה. 

      החל שלבה הראשון, הטרומי "כספירה לאחור". 

      הפרידה תסופר בפוסט הבא,

      לא כייף

        

       

        16/10/09 08:37:
      עוד פוסט מדהים..תודה דרור !
        16/10/09 08:36:

      צטט: אורנה ע 2009-10-16 07:13:53


      מרתק כרגיל.

      סיפור המסע נפלא בליווי תמונות נפלאות.

      ליבי,ליבי על מראיה.

      מקוה שתתגבר בקלות.

      אורנה אני מאד שמח לרתק, הכי שמח לרתק.

      גם ליבי.

      התגברה :)

       

        16/10/09 08:35:

      צטט: דסיקה 2009-10-16 06:28:34

      *כל סיפור מסע אני מקנאה מחדש, אתה אדם מאוד מיוחד עם סקרנות בלתי נלאית,

      התמונות והחברים הכל ביחד, אין דבר כזה היום!

       

      יש, יש, רק שמעטים מדי טורחים גם לספר ולדווח... 

      איש פשוט אני ולגמרי נלאה :)

      אבל תודה רבה לך דסי את קוראת נפלאה וכותבת אדירה

        16/10/09 08:33:

      צטט: liopard 2009-10-16 04:02:47

      אבא שלי היה שם לפני 40 שנה

      איך המקום השתנה

       

      ידידי ציפור הלילה, אם כיוונת לפסיק וסימן שאלה,

      כמו "איך המקום, השתנה?"

      תצטרך להסתמך כמוני על דברי ההדרכה, לא, מלבד מעט חפירות חשיפת פרמידות תחת סבך ג'ונגל

      ויצירת שבילים למטיילים, דבר לא השתנה, כאילו ועזבו שם לפני כמה שנים.

       

      אני ממליץ לך בכל לב, קום וסע לפחות לחודש גואטמלה, ומעט ניקרגואה הונדורס וקוסטה ריקה

      זה הזמן שלך ידידי.

        16/10/09 08:28:

      צטט: מודי10 2009-10-16 01:40:57


      נו, טוב

      אתה מצליח לחנך אותי כנראה

      הצלחתי לקרוא חלק

      והתמונות מדהימות

      מבטיחה להמשיך לקרוא

      סמדר

       

      נקראת (נשמעת) נעים. יופי שמתאים וטוב לך סמדר, זה עושה לי נעים בלב.

      תודה רבה לך

        16/10/09 08:27:

      צטט: מדהימה50 2009-10-16 01:15:42


      מלך העולם, דון רפאל!

      ממש כך!!!

      כתמיד נהנתי!

      מדהימה !

      תודה רבה

       

        16/10/09 08:26:

      צטט: פיGי 2009-10-16 00:58:07

      אז מה

      זה לא כמו בסרטים עם האוצרות האבודים וכאלה???

      נראה מבויית משו :-/ (חבל)

      נו תמשיך תמשיך...(מחכה להמשך...)

      כל פעם מחדש ת'ה מכניסותי לעולם אחר

      תודה :)

      חלק מבויית, חלק קטן. אלו הרוצים פראי צריכים להיכנס לעומק הג'ונגל ויקבלו פראי שיצא מהם עשן או תולעת :))

      תודנ לך פיGי יקרה. רפואה שלמה לאמא.

       

        16/10/09 08:25:

      צטט: venus09 2009-10-16 00:06:29


      תקשיב יקירי אתה מרתק אותי  יותר מכל פוסט! שוב ושוב כל פעם מחדש   ,,,

      אני רוצה גם להצטרף אליך למסע הקסום, חיוך

       *

      אוהבת אותך

       

      תודה רבה.

      רשמתי לי ואשמח לצרף אותך בהזדמנות הראשונה.

      תצטרכי לעזוב לתקופה את המכון ולטפח את יופיה של הנשמה,

      מתאים לך?

       

        16/10/09 08:21:

      צטט: ענף 2009-10-15 23:25:00

      שוב פעם מוריד לי ת'מצב רוח

      אמרתי לך ...מספיק

      תחזור כבר לארץ

      הרגת אותי עם כל המקומות האלה

      מת מקנאה.....

       

       חחחחח...מת עלך. יא יודה

      תודה

        16/10/09 08:21:

      צטט: *עדינה* 2009-10-15 22:58:42

       

      אתה מצליח לרתק כל פעם מחדש.

       

      נו? מתי כבר הספר?

      יש מלא חומר כבר נשיקה

       

      עדינההה, הלווו

      הספר ישנו,

      (כאן אני מדייק עריכה סופית, שלי לפחות)

      שמח שמרתק לך, תודה רבה רבה

        16/10/09 08:18:

      צטט: *שירלי* 2009-10-15 22:45:43


      נישמע וניראה כמו פנטזיה חלומית...

      אמנם כזה הוא המסע

      תודה לך שירלי

       

        16/10/09 08:17:

      צטט: lavi54 2009-10-15 22:06:16

      מוצ'ילר  ידידי

      איני  בטוח  שהמאיה  לקחו  בחשבון  סוג  כזה  של  רומן  ( או כמעט )   ממש  על  אדמתם 

      אצל  השכנים  שלהם  בדרום ( האינק'ס ) היו  מקבלים  את  האישה  בתמורה  לקצת  "אורו".

      אהבתי  מאוד

      תודה

      *

      אריה

       

      לקחו לקחו

      ולקחו גם את הלבבות הפועמים, עקרו אותם כך מאדם חי,

      אחרי כן כרתו את ראשו וגילגלו אותו למטה בכל המדרגות

      ויש המון מדרגות לכל מזבח בקצה מיקדש...

       

      הם היו טוטאלים

      תודה אריה

        16/10/09 08:14:

      צטט: anaatti 2009-10-15 21:54:53


      תודה על עוד פרק בטיולך המרתק,,,

       לקרא ולהישאב לחוויה *

      תודה תודה לך, יופי שאת איתנו

       

        16/10/09 08:14:

      צטט: אישה1 2009-10-15 21:38:01


      האמת היא שאחרי התמונה השלישית פשוט התעלפתי, כך שהיה לי די קשה לצלוח את שאר הפוסט...קריצה

      ובכל זאת, איכשהו הגעתי לסוף הכתוב, ותהיתי: האם אכן יש שם סוף?

      האם ייפרדו הדרכים?

      האם במסע הזה ישברו לא רק איזו אצבע או צלע (טפו טפו טפו, חס וחלילה מופתע) אלא גם ובעיקר לב?...

      והתשובות חברים, בפרק הבא.

      הישארו עימנו ( :

      את ממש איתי, לידי, מה?!

      נהדרת. תודה רבה

        16/10/09 08:12:

      צטט: נעמה ארז 2009-10-15 21:36:04


      איזה יופי שהבאת. המאיה מסקרנים אותי מאז ומתמיד.

      תודה.

      *

      נעמה

       

      אפשר לחיות שם שנים ועדין להתפעל מתרבותם

      תודה לך נעמה

        16/10/09 08:12:

      צטט: fanny-li 2009-10-15 21:32:24

      אהבתי לקרוא ומאוד מרתק

      ממגנט ומסקרן

      תודה לך על הפוסט

      סוף שבוע כולו קסום.

      תודה רבה לך פאני, סופ"ש נפלא

       

        16/10/09 08:11:

      צטט: טהור 2009-10-15 21:22:35


      התמונות מקסימות והפוסט כתוב כהלכה

             

         תודה

      תודה לך ידידי

       

        16/10/09 08:10:

      צטט: ליברל ערכי 2009-10-15 21:21:23


      איזה פוסט נהדר....

      את בני המאיה "פגשתי" לראשונה כשהייתי בן 11, כשקראתי את "מרכבות האלים" של אריך פון דניקאן...(קריאה חובה!!!)

      :-)

      תודה רבה.

      ברור שקראתי. שם את רואה את עקבות המרכבות, ממש... :)

       

        16/10/09 07:41:

      צטט: לומפומפיר 2009-10-15 21:11:35

      דרור,

      הצטרפתי מאוחר למסע שלך אבל אני נהנה מכל רגע.

      וככה, מדי פעם, כשיש לי רגע פנוי, אני חוזר לתחילת המסע שלך ומשלים פערים, פרק אחר פרק.

      תענוג.

       

       

       

      אגב, חייב למחות -

      המלצתך הקולינרית אלי היתה לא משהו.

      ניסיתי לאכול את הכובע...

      לא טעים! ממש לא טעים!

       

      תודה רבה רבה.

      שמח מאד שהצטרפת למאסף...,

      ממילא נפגשים כל כמה שעות לתענוג משותף כמו בירה ומשהו מלוח...

      נתראה

       

      אתה בסדר!

      יש כובעים בטעם קש טרי שריח השחת ואדיה מגירים ריר...

      :) 

       

        16/10/09 07:38:

      צטט: אניגמה 313 2009-10-15 20:47:22

      איזה כיףףףףףףףףף

      *

      אוך... ועוד איזה !

      :) 

       

        16/10/09 07:37:

      צטט: raquelle 2009-10-15 20:42:47

      כמעט ואין לי מלים יותר

      למראה התמונות המרהיבות

      וסיפוריך המופלאים.

      המילים שלך מלאות ומאירות לי את המשך המסע המשותף, הרבה תודה רחל

       

        16/10/09 07:36:

      צטט: אהרון... 2009-10-15 19:54:56


      פוסט מרתק עם לא רק מבט ישראלי אל מדינה ותרבות אחרת, אלא גם איך אנחנו נתפסים בעיני זרים.

       

      שתהיה שבת טובה.

      הרבה תודה אהרון, אתה נכס עבורי :)) שבת נהדרת לך

       

        16/10/09 07:35:

      צטט: כש-רונית 2009-10-15 19:01:22

      היי דרור אני באמצע העבודה אז רק הסתכלתי בתמונות וכיכבתי. אשוב לקרא אחר כך.

       

      יום טוב

       

      רונית

      רונית יקרה,

      שמח שאת מבקרת באמצע העבודה, זה מבטיח לך רוגע ונחת ותוצאות מעולות בסוף חודש :)

      תהני המון, תודה

       

        16/10/09 07:34:

      צטט: hkadman 2009-10-15 18:58:11

      תיאור מסע מעולה כולל תחושות וחוויות אישיות, מפתה לנסוע לשם, תודה עבור עצם ההנאה בקריאה.

      אני מודה לך חבר חדש שהצטרפת והפכת פעיל במסע שלנו ומאחל לך המשך הנאה מרובה. אני נהנה מעצם הנאתך. תודה 

       

        16/10/09 07:32:

      צטט: רחל נפרסטק 2009-10-15 18:55:10


      תמונות של הסרט חלף עם הרוח ראיתי כשעמדתם שם שניכם מול השקיעה:)

      מובטח בפוסט הבא להביא את הסצינה הזו, בזריחה...

      :))

       

        16/10/09 07:31:

      צטט: בטי 2000 2009-10-15 18:51:05

      יואווווווווווווווו..טרמילר....איזה צילומים...למרות שאני חולה על ארץ ישראל...

      אני רואה את התמונות..את הטבע...והנפש שלי דואה......

      בטי

      אוי לנו אם לא ידענו להעריך את יופי הטבע באשר הוא. אני אוהב את הארץ שלנו וטוב לחזור לכאן הרבה פעמים, ככל שנוכל :)

      תודה בטי

       


      הגוואטמלית הזו בת ה -16 עם הבגדים הפרובוקטיביים...נו זו שרצתה למכור אקסטרא,

      הייתי בטוח שהאקדח שהינחת על השולחן במערכה הראשונה, עוד יירה...

      כל כך מרגש היה לקרוא על הפרידה ממאריה.

      כתמיד, כייף לשתות איתך קפה, או בירה צוננת.

      בני.

        16/10/09 07:13:


      מרתק כרגיל.

      סיפור המסע נפלא בליווי תמונות נפלאות.

      ליבי,ליבי על מראיה.

      מקוה שתתגבר בקלות.

        16/10/09 06:28:

      *כל סיפור מסע אני מקנאה מחדש, אתה אדם מאוד מיוחד עם סקרנות בלתי נלאית,

      התמונות והחברים הכל ביחד, אין דבר כזה היום!

        16/10/09 04:02:

      אבא שלי היה שם לפני 40 שנה

      איך המקום השתנה

        16/10/09 01:40:


      נו, טוב

      אתה מצליח לחנך אותי כנראה

      הצלחתי לקרוא חלק

      והתמונות מדהימות

      מבטיחה להמשיך לקרוא

      סמדר

        16/10/09 01:15:


      מלך העולם, דון רפאל!

      ממש כך!!!

      כתמיד נהנתי!

        16/10/09 00:58:

      אז מה

      זה לא כמו בסרטים עם האוצרות האבודים וכאלה???

      נראה מבויית משו :-/ (חבל)

      נו תמשיך תמשיך...(מחכה להמשך...)

      כל פעם מחדש ת'ה מכניסותי לעולם אחר

      תודה :)

        16/10/09 00:06:


      תקשיב יקירי אתה מרתק אותי  יותר מכל פוסט! שוב ושוב כל פעם מחדש   ,,,

      אני רוצה גם להצטרף אליך למסע הקסום, חיוך

       *

       

       

       

      אוהבת אותך

       

        15/10/09 23:25:

      שוב פעם מוריד לי ת'מצב רוח

      אמרתי לך ...מספיק

      תחזור כבר לארץ

      הרגת אותי עם כל המקומות האלה

      מת מקנאה.....

        15/10/09 22:58:

       

      אתה מצליח לרתק כל פעם מחדש.

       

      נו? מתי כבר הספר?

      יש מלא חומר כבר נשיקה

       

        15/10/09 22:45:

      נישמע וניראה כמו פנטזיה חלומית...
        15/10/09 22:06:

      מוצ'ילר  ידידי

      איני  בטוח  שהמאיה  לקחו  בחשבון  סוג  כזה  של  רומן  ( או כמעט )   ממש  על  אדמתם 

      אצל  השכנים  שלהם  בדרום ( האינק'ס ) היו  מקבלים  את  האישה  בתמורה  לקצת  "אורו".

      אהבתי  מאוד

      תודה

      *

      אריה

        15/10/09 21:54:


      תודה על עוד פרק בטיולך המרתק,,,

       לקרא ולהישאב לחוויה *

        15/10/09 21:38:


      האמת היא שאחרי התמונה השלישית פשוט התעלפתי, כך שהיה לי די קשה לצלוח את שאר הפוסט...קריצה

      ובכל זאת, איכשהו הגעתי לסוף הכתוב, ותהיתי: האם אכן יש שם סוף?

      האם ייפרדו הדרכים?

      האם במסע הזה ישברו לא רק איזו אצבע או צלע (טפו טפו טפו, חס וחלילה מופתע) אלא גם ובעיקר לב?...

      והתשובות חברים, בפרק הבא.

      הישארו עימנו ( :

        15/10/09 21:36:


      איזה יופי שהבאת. המאיה מסקרנים אותי מאז ומתמיד.

      תודה.

      *

      נעמה

        15/10/09 21:32:

      אהבתי לקרוא ומאוד מרתק

      ממגנט ומסקרן

      תוה לך על הפוסט

      סוף שבוע כולו קסום.

        15/10/09 21:22:


      התמונות מקסימות והפוסט כתוב כהלכה

             

         תודה

        15/10/09 21:21:

      איזה פוסט נהדר....

      את בני המאיה "פגשתי" לראשונה כשהייתי בן 11, כשקראתי את "מרכבות האלים" של אריך פון דניקאן...(קריאה חובה!!!)

      :-)
        15/10/09 21:11:

      דרור,

      הצטרפתי מאוחר למסע שלך אבל אני נהנה מכל רגע.

      וככה, מדי פעם, כשיש לי רגע פנוי, אני חוזר לתחילת המסע שלך ומשלים פערים, פרק אחר פרק.

      תענוג.

       

       

       

      אגב, חייב למחות -

      המלצתך הקולינרית אלי היתה לא משהו.

      ניסיתי לאכול את הכובע...

      לא טעים! ממש לא טעים!

       

        15/10/09 20:47:

      איזה כיףףףףףףףףף

      *

        15/10/09 20:42:

      כמעט ואין לי מלים יותר

      למראה תהמונות המרהיבות

      וסיפוריך המופלאים.

        15/10/09 19:54:


      פוסט מרתק עם לא רק מבט ישראלי אל מדינה ותרבות אחרת, אלא גם איך אנחנו נתפסים בעיני זרים.

       

      שתהיה שבת טובה.

        15/10/09 19:01:

      היי דרור אני באמצע העבודה אז רק הסתכלתי בתמונות וכיכבתי. אשוב לקרא אחר כך.

       

      יום טוב

       

      רונית

        15/10/09 18:58:
      תיאור מסע מעולה כולל תחושות וחוויות אישיות, מפתה לנסוע לשם, תודה עבור עצם ההנאה בקריאה.
        15/10/09 18:55:

      תמונות של הסרט חלף עם הרוח ראיתי כשעמדתם שם שניכם מול השקיעה:)
        15/10/09 18:51:

      יואווווווווווווווו..טרמילר....איזה צילומים...למרות שאני חולה על ארץ ישראל...

      אני רואה את התמונות..את הטבע...והנפש שלי דואה......

      בטי

        15/10/09 18:00:

      צטט: guitarwoman 2009-10-15 17:57:48


      דווקא הפרק הזה, עיירה נחמדה, פיצה טעימה ובעיקר בירה צוננת על ספינה, עשו לי חשק לעשות מעשה (אני יודעת, בינתיים אני רק מדברת...)

      יש לי גם משהו להגיד את מארייה אבל לא יודעת בדיוק מה עדיין....

      יש לי המון סבלנות :)

       

        15/10/09 17:57:


      דווקא הפרק הזה, עיירה נחמדה, פיצה טעימה ובעיקר בירה צוננת על ספינה, עשו לי חשק לעשות מעשה (אני יודעת, בינתיים אני רק מדברת...)

      יש לי גם משהו להגיד את מארייה אבל לא יודעת בדיוק מה עדיין....

        15/10/09 17:47:

      צטט: ,תשוקי 2009-10-15 17:34:36


      תודה  תודה על עוד פרק בחברתך...

       

      שוקי

       

       

      תודה רבה שוקי. את יודע שאילו הייתה בארץ המאיה כשרונך היה מביא את יצירתך לשיאים נוספים.

      מדובר בצבעוניות ובצורות שמימיות של תרבות רוחנית בלתי רגילה שעקבותיה בכל.

      מדהים ומעשיר

       

      תודה שאתה אתנו במסע 

        15/10/09 17:34:


      תודה  תודה על עוד פרק בחברתך...

       

      שוקי

        15/10/09 17:25:

      צטט: דיקלה5 2009-10-15 17:08:55

      התאורים והתמונות שובי לב...

      נהניית ו..נהניית...

      לך כוכב ירוק וזוהר...

       

      תודה תודה

        15/10/09 17:25:

      צטט: נסים גבאי 2009-10-15 16:43:17


      על הכיפאק, ובקרוב אצלי...

      אני עוד צעיר...

      תודה ובהחלט ראוי לביצוע

        15/10/09 17:08:

      התאורים והתמונות שובי לב...

      נהניית ו..נהניית...

      לך כוכב ירוק וזוהר...

        15/10/09 16:43:


      על הכיפאק, ובקרוב אצלי...

      אני עוד צעיר...

        15/10/09 16:41:

      צטט: אליקו 1 2009-10-15 16:35:10


      תודה דרור, וגם על התמונות המהוות אף הם חלק בלתי נפרד מהמסע.

       

      תודה לך אליקו.

        15/10/09 16:40:

      צטט: shabat shalom 2009-10-15 16:09:04


      הסיפור מאד יפה.

      וטיקאל מזכירה לי את פאלנקה במקסיקו.

       

      בהחלט דומה. רק פאלנקה הרבה יותר חמה ומיותשת. תודה רבה

        15/10/09 16:39:

      צטט: גלור ניקה 2009-10-15 16:08:27

      איזו מתנה שאתה......(:

      לא בטוח.

      אבל תודה רבה

       

        15/10/09 16:39:

      צטט: shira_22 2009-10-15 16:06:55


      מסע מרתק.

      עם תמונות מדהימות.

      ממש עושה חשק...

      לעוגות או שניצל?

      חחח... תודה רבה שירה.

       

        15/10/09 16:38:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2009-10-15 15:43:01

      יפהפה השילוב עם התמונות,ממש מרתק*

      תודה רבה יהודית

       

        15/10/09 16:37:

      צטט: ♥ניתי♥ 2009-10-15 15:37:01


      אהבתי את טיקאל, גם הלכתי לסיור הזריחה!

       

      תודה ניתי. שמח לראות שחזרת אלינו מסין. ממתין לפוסט מצולם בוודאי גם במטייל כבלוגרית "אינית" :))

       

      טיקאל בזריחה, אלוהי מה?!

       

       

        15/10/09 16:36:

      צטט: אור2009 2009-10-15 15:27:29

      ...."אני מת עליה, איזה אשה מדהימה, "שים הרבה..." אמרה, "אני אוהבת את הריח הזה עליך". אין עליה. אני מעביר אליה חיבוק דמיוני במחשבה, מוקיר עד כמה מפרגנת לי. לא ממש יודע, עד כמה קשה לה התקופה הזו"...

      זה מה שהכי אהבתי

      לכן ציטטתי.

       

       

      שמח שאהבת, תודה רבה

       

        15/10/09 16:35:

      צטט: o historia 2009-10-15 15:10:36


      meshaguea

      a tmunot medabrot

      משגע אותך מה?!

      כן, התמונות אומרות משהו, מדברות עם מי שחווה... :)

      תודה

       

        15/10/09 16:35:

      תודה דרור, וגם על התמונות המהוות אף הם חלק בלתי נפרד מהמסע.
        15/10/09 16:34:

      צטט: לחישת הלב 2009-10-15 15:00:22

      יומן מסע מרתק וכובש...

      קוראת ומתענגת, ולספר לך סוד.

      מאד מקנא,

      המקום נשמע מדהים, והתמונות

      עושות את מילותיך לממשים

      מקומות קסומים, ומדהימים

      שרק שמעתי עליהם, ומעולם

      לא הרחקתי עד אליהם.

      ולסיום דמעתי איתה...

      קשה לי היה לחוש עצבותה.

      שתיארת ברגישות נוגעת .

      תודה לך על חוויה מהנה,

      ומפעימה בעולם היפה.

       

      תודה רבה לך

        15/10/09 16:33:

      צטט: עמותת כמוך 2009-10-15 14:57:57

       *

      תודה

      מזמין אותך למעוף....

      תודה, אני באווזים כבר שנים...

       

        15/10/09 16:33:

      צטט: ami10 2009-10-15 14:48:22

      שובר לי את הלב כרגיל..

      אבל אתה רגיל... :)

       

        15/10/09 16:09:


      הסיפור מאד יפה.

      וטיקאל מזכירה לי את פאלנקה במקסיקו.

        15/10/09 16:08:

      איזו מתנה שאתה......(:

        15/10/09 16:06:


      מסע מרתק.

      עם תמונות מדהימות.

      ממש עושה חשק...

      יפהפה השילוב עם התמונות,ממש מרתק*
        15/10/09 15:37:

      אהבתי את טיקאל, גם הלכתי לסיור הזריחה!
        15/10/09 15:27:

       אני מת עליה, איזה אשה מדהימה, "שים הרבה..." אמרה, "אני אוהבת את הריח הזה עליך". אין עליה. אני מעביר אליה חיבוק דמיוני במחשבה, מוקיר עד כמה מפרגנת לי. לא ממש יודע, עד כמה קשה לה התקופה הזו

      זה מה שהכי אהבתי

      לכן ציטטתי.

       

        15/10/09 15:10:


      meshaguea

      a tmunot medabrot

        15/10/09 15:00:

      יומן מסע מרתק וכובש...

      קוראת ומתענגת, ולספר לך סוד.

      מאד מקנא,

      המקום נשמע מדהים, והתמונות

      עושות את מילותיך לממשים

      מקומות קסומים, ומדהימים

      שרק שמעתי עליהם, ומעולם

      לא הרחקתי עד אליהם.

      ולסיום דמעתי איתה...

      קשה לי היה לחוש עצבותה.

      שתיארת ברגישות נוגעת .

      תודה לך על חוויה מהנה,

      ומפעימה בעולם היפה.

        15/10/09 14:48:
      שובר לי את הלב כרגיל..

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון