ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
(קוףשמן משחק יפה עם כולם וכותב על התחממות גלובלית).
מזמן לא כתבתי כאן כלום, וכפי שהדברים נראים כרגע, עושה רושם שהיה עובר עוד לא מעט זמן עד שהייתי מצליח שוב להביא את עצמי לכתוב, או לסיים סוף סוף אחד מעשרות הפוסטים שהתחלתי וזנחתי. אבל עכשיו נתקלתי בפוסט הזה, אצל נימרוד הלוי, ובו למדתי לראשונה (לבושתי) על "יום הפעולה של בלוגרים", שחל, כך מסתבר, היום, ובו כולנו נקראים לאחד כוחות למען מטרה נעלה יותר. והפעם על הפרק- ההתחממות הגלובלית. ובכן, זו בקשה שלא יכולתי לסרב לה. אז הנה אני כותב (ביום ראשון כבר אתמודד עם העבודה שלא הספקתי לעשות כרגע).
אקולוגיה (שהתחממות גלובלית היא רק חלק ממנה) מטרידה אותי כבר הרבה שנים, אני לא מאוד פעיל בתחום (פה ושם הפגנה, פה ושם עצומה... בקטנה) אבל אני כן משתדל לעשות את המעט שאני יכול בחיי היום יום שלי. מאחר ואין לי כרגע זמן לבצע תחקיר מעמיק ולהציף אתכם בעובדות מסמרות שיער על אקולוגיה, ומאחר ואני בכלל לא בטוח עד כמה זה אפקטיבי, בחרתי להתעסק קצת בעצמי (בלוגר, או לא בלוגר?) ולספר מה אני עושה כדי לצמצם את התרומה שלי להתחממות הגלובלית (ובכלל את הנזקים שאני גורם לסביבה). אולי זה ייתן למישהו רעיון או השראה, ואם לא, אז לפחות ניסיתי...
אז הנה:
אני רוכב לעבודה על אופניים. האמת שלאחרונה פחות (זה מעייף להיות אבא של תאומות). כשאין לי כוח אז אני לוקח רכבת או אוטובוס (ואם יש לי יותר מדי כוח אז אני רץ). המרחק מהבית לעבודה הוא כ- 20 קילומטר. הלוך חזור זה ארבעים. קראתי מחקר (לא מצליח למצוא אותו ואין לי זמן לחפש) שנעשה בארץ לפני שנים ספורות ולפיו רוב הנהגים נוסעים פחות מכך במהלך ימות השבוע (בסופי שבוע המרחקים גדלים). המחקר נעשה באמצעות מעקב אחר טלפונים סלולריים ולא באמצעות משאל, מה שמקנה לו אמינות גדולה יותר בעיני. האופניים שלי נראים ככה: אני קורא להם אופניים "סמי-מתקפלים". אלה אופני הרים בגודל מלא, ואפשר לרכב אתם בנוחות ובמהירות גם בכביש וגם בשטח, אבל אפשר גם לקפל אותם, לשים בתיק (גדול, אומנם) ולעלות לרכבת (או לאוטובוס). זה אומר שלא חייבם לעשות הלוך-חזור כל יום. יש גמישות. בדרך כלל, כשאני מספר על זה לאנשים, השאלה הראשונה ששואלים אותי היא "לא אכפת לך להגיע מזיע לעבודה?" כשאני במצב רוח ציני, אני עונה "לא אכפת לך שהמכונית שלך מפליצה רעל מסריח כל הדרך לעבודה?" האמת היא שזה יכול להיות מבאס להגיע מזיע, אבל יש לזה פתרונות פשוטים יחסית (אני לא נכנס לזה כאן מטעמי צנעת הבלוגר. מי שרוצה מוזמן לשאול אותי בפרטי). אז האופניים חוסכות לא מעט פד"ח (פחמן דו חמצני), אבל הן גם חוסכות זמן וכסף. כסף זה בטח ברור, אבל זמן? איך? אז קודם כל, במקום להגיע הביתה ואז לצאת לרוץ או ללכת לחדר כושר (אני שונא חדרי כושר) אני עושה את הכושר בדרך. גם וגם. דבר שני, אני גר ועובד באזור המרכז שיש לו שני מאפיינים ברורים: הוא מישורי, והוא פקוק. בשנה פלוס שאני עובד במקום הנוכחי, ניסיתי להגיע בכל אחד מכלי הרכב הבאים, הנה זמני הנסיעה הממוצעים בכל אחד מהם: רכבת- כ- 50-55 דקות, כולל זמן ההליכה (מהירה) מהבית לתחנה ומהתחנה למשרד. מונית/מכונית פרטית- כ- 40-55 דקות בשעות העומס. כ- 30-40 דקות מאוחר בערב (החישוב כולל את הזמן שלוקח למצוא חניה ולחנות. משום מה, אנשים מתעלמים מהנתון הזה כשהם מחשבים כמה זמן לוקח להם ליסוע). אופניים- 40-50 דקות. (כן, מהר יותר מהרכבת והאוטובוס, וכמעט זהה לרכב פרטי). למען ההגינות צריך להוסיף את זמן ה"התאוששות" (שקשור לבעיית הזיעה שהוזכרה לעיל), שזה עוד כעשר דקות, וגם את העובדה שעם האופניים אני יכול ליסוע בדרכי קיצור כך שכל שאר כלי הרכב בעצם עושים מסלול ארוך יותר. אבל בשורה התחתונה, זמני הנסיעה באופניים יכולים להיות זהים, או אפילו קצרים יותר מאשר הנסיעה בכל כלי אחר.
אני צמחוני. ארגוני איכות הסביבה טוענים שצמחונות תורמת לסביבה לא פחות מהימנעות משימוש ברכב. אני לא יודע עד כמה הטענה הזו מדויקת, אבל זה כנראה די ודאי שאכילת בשר תורמת במשהו לנזק ה(ס)ביבתי. היא עושה זאת בשלוש צורת עיקריות: 1. פרות מפליצות. 2. הן עושות המון קקי 3. (והכי חשוב) הן צריכות המון אוכל, מה שגורם לחקלאים לחסל יערות שלמים כדי ליצור שטחי מרעה או שדות לגידול מספוא. למי שתוהה האם צמחונות היא לא פגיעה בבריאות, אני ממליץ על הספר "מחקר סין" שמעלה טיעונים די חזקים לטובת הצמחונות, ועושה זאת בכלים אמינים למדי. זו לא הוכחה חד משמעית, ויש גם טיעונים מנוגדים. בכל מקרה, כמו עם האופניים, כך גם עם הצמחונות, לא חייבים להיות קיצוניים, אפשר להתחיל בהפחתה, זה גם משהו.
אני משתדל לצמצם את הצריכה שלי. האמת היא שאני לא הכי טוב בזה. יש לי כמה חולשות שמדי פעם מצליחות להשתלט עלי ולגרום לי לקנות שטויות שלא צריך (בעיקר גאדג'טים אלקטרוניים ונעלי ספורט). אבל אשתי היא תותחית בזה, והיא משפיעה עלי לצמצם את הבזבוז ולקנות רק דברים שבאמת צריך. אנחנו משתדלים לשים לב, בכל קנייה, קטנה או גדולה, שהמוצרים שאנחנו קונים לא ארוזים ביותר מדי אריזות מיותרות, שהם לא מכילים רעלים ולא נוסו על בעלי חיים. אם יש סימן של fare trade, הכי טוב. אבל אין הרבה מוצרים כאלה בארץ.
אני עושה usability ומגביר את השימוש באינטרנט. האמת היא שזה טיעון חצי-מאולץ. חלק מהממשקים שעבדתי עליהם רק הגבירו את הצריכה ובכלל, יש ויכוח עד כמה השימוש באינטרנט הוא אקולוגי. אבל בהרבה מאוד מקרים, לעשות דברים באופן "אלקטרוני" יכול לחסוך לא מעט זיהום שנוצר מנסיעות מיותרות, בזבוז נייר, ועוד (תחשבו, למשל, כמה מקום היה נחסך אם הייתם מבצעים יותר פעולות בנקאיות באמצעות האינטרנט. סניף הבנק שלכם יכול להפוך למגרש משחקים לילדים...)
אז זו תרומתי הצנועה לאיכות הסביבה (או יותר נכון, ניסיוני הצנוע להפחית את תרומתי לזיהום). ומה אתכם? יש לכם רעיונות? פטנטים? אשמח לקבל הצעות או השגות (ואם מישהו מחברי לעבודה קורא את זה, וחושב שאני בכל זאת מסריח, דבר עכשיו, או נצור את לשונך לנצח)
נ.ב הכותרת שבחרתי היא בעייתית. היא מיישרת קו עם צורת הביטוי המקובלת, לפיה שמירה על איכות הסביבה היא "למען כדור הארץ". כדור הארץ יסתדר יפה מאוד גם אם לא נדאג לו. אפילו החיים על כדור הארץ יכולים להסתדר בלי עזרתנו. בסופו של דבר (אם לא אכפת לכם מבעלי חיים בסכנת הכחדה) הדאגה לסביבה היא דאגה אגואיסטית (או "הומו-צנטרית"). היא נועדה לוודא שגם לילדים שלנו יהיה מקום סביר לחיות בו. |
oritb
בתגובה על נגיד שאתם רוצים לקנות מנייה
flicker
בתגובה על נו, ראיתם כבר?
ברק דנין
בתגובה על הוא! הא! מי זה בא?! UXI
ברק דנין
בתגובה על סודנים במלכודת רשת- לעצב את המובן מאליו
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה אומר "חצי טונה של פח ופלסטיק" אבל האמת העצובה היא שזה הרבה יותר מזה. מאזדה שלוש, לדוגמה, שוקלת בסביבות 1,300 קילו (טונה ושליש!). וכל זה כדי להעביר גוף ששוקל 70-80 קילו מנקודה א' ל-ב' (מכיוון שרובנו עובדים רוב היום בישיבה, אני חושב שבעצם מדובר פה רק בהעברת התחת ממקום למקום. תחבורת ישבנים).
אפניים שוקלים 10-15 קילו וברוב המקרים עושים את אותה עבודה (התחת יגיע ליעדו, גם אם מכווץ קלות). הקלילות שלהם מושגת בין היתר באמצעות ההבנה הגאונית שאין צורך במנוע ובמיכל דלק, מאחר ושני אלה כבר מובנים בתוך הגוף אותו אמורים להעביר ממקום למקום.
באשר לשבילי האופניים, אני מתכוון לייחד לכך פוסט מתישהו (עוד אחד מאלה שהתחלתי ולכן לעולם לא אסיים), אבל בינתיים רק אסכים אתך מאוד. כפי שכתבתי כבר בתגובה בפוסט אחר, מדרכה שציירו עליה אפניים היא לא שביל אופניים, בדיוק כפי שכביש שציירו עליו הליקופטר הוא לא שדה תעופה.
אני חושב שאתה ממהר להסיק מסקנות. אדם יכול להיות אקולוגי לעילא ועדיין חלאה :)
וכמו שאמרתי, הכדור לא באמת בבעיה ולכן לא ממש מעניין אותו איך אני בוחר להגיע לעבודה. מי שאמור יהיה להעריך את המאמצים שלי (ושל אחרים) הם הדורות הבאים של בני אדם. אבל אני חושב שהשיפוט שלהם יהיה קולקטיבי ולא אינדיבידואלי, כך שאם הדור שלנו בכללותו לא יעשה את הדבר הנכון, אני חושש שהרבה קרדיט אני כבר לא אקבל (זו הסיבה שאני כותב פוסטים כאלה, כדי לקצור את מקסימום התהילה כבר עכשיו).
כאדם שנוטה מדי פעם לדיכאון קיומי, אני מוצא שהשיטה הטובה ביותר עבורי להתמודדות אתו היא למצוא דרך פעולה שתגרום לי לחשוב שאני עושה משהו בנידון.
אני מסכים אתך רק באופן חלקי.
אין ספק שהממשלה (לדורותיה) יכלה לעשות הרבה יותר בתחום שימור הסביבה. אבל אני לא חושב שכלום לא נעשה ואני לא חושב שכל האחריות מוטלת על האזרח הקטן.
דווקא תחום המים הוא דוגמה לא רעה. אכן יש ביזבוז והיו מחדלים, אבל גם נעשו לא מעט דברים בתחום הזה, במשך השנים קוצצו מכסות המים של החקלאים ופותחו שיטות השקיה וגידול חסכוניות וזנים שצורכים פחות מים (גם במימון ממשלתי). ה"שפדן" נחשב מפעל גדול ומתקדם מאוד למיחזור מים, והמים שבו מהווים אחוז משמעותי מהמים המשמשים בחקלאות.
הצריכה הביתית והעירונית מהווה כ-40% מסך כל צריכת המים. זה אומנם לא הרוב אבל זה די הרבה וצימצום משמעותי כאן אכן יהיה אפקטיבי.
אני לא בטוח שהתפלת מים היא הפתרון האידאלי. עד לא מזמן העלויות שלה היו גבוהות מאוד, וגם היום זה לא תהליך זול והוא צורך אנרגיה רבה (מה שיעביר את הבעיה לתחום אחר). אני חושב שבמדינה כמו שלנו, אין מנוס מלצמצם את הצריכה, והפניה לציבור היא לגיטימית וחשובה.
הצריכה לחקלאות היא אומנם החלק הגדול ביותר, אבל אתה צריך לזכור שחלק ניכר מהחקלאות הזו היא לשוק המקומי, כלומר, אתה במילא אוכל את זה (או שהפרה אוכלת את זה ואתה אותה). אנשים מצד אחד אומרים "שיקצצו לחקלאים" ומצד שני מתבאסים כשמחירי הירקות מרקיעים שחקים.
ומה שהכי חשוב בעיני הוא שהטיעון ש"זו האחריות של הממשלה" משמש הרבה פעמים כתירוץ פשוט לא לעשות כלום. אני לא אומר שזה מה שאתה עושה, אבל שמעתי לא מעט אנשים נוקטים בגישה של "זו לא הבעיה שלי". גם כאן בקפה קראתי פוסטים בסגנון "מכ'פת לי, אני ממשיך להשקות את הגינה שלי כי אני לא אשם".
נגיד שאתה הולך במדבר עם קבוצת אנשים. לכל אחד יש שתי מימיות ויש אחד שאחראי לסחוב את הג'ריקן בשביל למלא כשהן נגמרות.
המים אמורים להספיק לשבוע, אבל באמצע הדרך אתם מגלים שהאדיוט עם הג'ריקן שכח לסגור את המכסה וחצי מהמים נשפכו או התאדו. עכשיו, המרחק למקור המים הקרוב הוא שלושה ימי הליכה, ואם כל אחד יצטמצם וישתמש בתבונה במים שלו, תוכלו איכשהו להגיע. האם אתה באמת מתכוון להגיד "מכ'פת לי, זו לא אשמתי, אני שותה את כל המים שלי כבר היום..."?
אנשים לא אוהבים שאומרים להם להצטמצם, אבל בשורה התחתונה, גם בתחום האנרגיה, גם בעיית המים וגם בעיית עודף הזבל, כולן קשורות להרגלי הצריכה שלנו. כמות המשאבים היא בסופו של דבר מוגבלת. במשך כמה מאות רצינו לחגוג ולא שמנו לב מה קורה במחסן. עכשיו אנחנו מתקרבים לסוף האספקה וכל אחד רוצה להגיד "אני ממשיך לחגוג, שמישהו אחר יצטמצם".
בשורה התחתונה, אתה מוזמן גם לחסוך וגם להפגין נגד הממשלה ובעד התפלה. גם וגם.
בקיצור, בנבדל מאיתנו פשוטי העם חסרי האחריות, אתה אדם חיובי ומועיל.
הכדור מודה לך. באמת.
ואם לנקוט נימה רצינית, מעת לעת בחדר הכושר, אני עושה את הטעות לראות איזה סרט ב NG על התחממות כדור הארץ והקטבים הנעלמים, ואז אני חוטף דכאון קיומי של ממש.
תראה כמובן שלא אמרתי שזה משהו רע. אם לא יעזור לא יזיק. ולמצפון זה בטח עוזר.
הבעיה שיותר ניסיתי להדגיש היא שיש פה מגמה די ברורה (מודעת או לא) של המדינה להטיל את האחריות על האזרח הקטן. הדוגמה של חסכון במים בכלל צורמת. מפני שכאמור ניתן היה להתפיל מי ים, ורוב המים במילא הולך לחקלאות ולא לשימוש הביתי. ככה שחוץ מליצור יסורי מצפון לכל מי שמתקלח דקה אחת יותר אין ממש תועלת בכל הפרסומות והקמפיינים לחסכון במים חוץ מלהסיר את האחריות מהמדינה.
נראה לי שקטע הסיום אצלך
זה שבאותיות הקטנות הוא עיקרי
ישנה יוהרה ביכולתנו לפגוע קשות בפלנטה ...
הפלנטה תסתדר גם בלעדינו ותבריא מהזיהום
התנאים העדינדינים ההכרחיים לקיומנו יבעטו אותנו החוצה או שפרות יפליצו אותנו לאטלנטיס
זה מעניין איך הגרידיות הנצלנות , חוסר באמפתיה בסיסית מזהמים את ה קיום הפיזי
עד כמה השיקוף הוא מהיר
אחד הדברים שצריך ליצור הוא כלים להחלץ ממלכודות הנצלנות האלו
אתה הבאת מספר כלים המתאימים לחלק
בשירותים בבסיס שעשיתי בו טירונות, מישהו כתב על הדלת "דוגמה היא shit".
בשירותים בטירונות זה מצחיק.
צימחונות לעומת זאת, בשירותים בטירונות זה לא מצחיק.
"סך הכל רציתי/ לטפטף טיפה/ כי טיפה, עוד טיפה, עוד טיפה..."
אני לא חושב שזה בהכרח סותר.
כלומר, הסקטור הפרטי צריך לעשות את שלו, הסקטור הציבורי כנ"ל וכל אחד מאיתנו, הפרטים, יכול גם לעשות משהו.
אני מסכים שזו טיפה בים, ואני לא נאיבי כמו השיר שלמעלה, אבל לדברים האלה יש גם מעגלים רחבים יותר של השפעה.
ככל שיותר אנשים יעדיפו תחבורה ציבורית, הממשלה תאלץ להשקיע יותר בפיתוחה, ולחברות ישתלם יותר ליישם אותה.
ככל שיותר אנשים יבחרו באופניים, הממשלה ועיריות ישקיעו יותר בתשתית, ומעסיקים יבחרו לתת לעובדים שלהם מלתחות במקום רכב צמוד ומנוי לחניון (יש היום מעסיקים שעושים זאת, אבל הם מעטים מאוד).
כל השיטה הדמוקרטית, וגם הקפיטליסטית, הרי מושתטות על הרעיון של השפעות זעירות שמצטברות לכדי שינויים גדולים.
בנוסף, כמעט בכל מקום עבודה שעבדתי בו, ראיתי איך לפחות אחד או שניים מהעובדים האחרים נתפסו גם הם ל"חיידק" והתחילו לרכב. (אני כבר הרבה שנים רוכב לעבודה).אני לא איזה "סוכן שינוי" מדופלם. פשוט, ברגע שאתה עושה משהו קצת שונה, אנשים מתחילים לדבר על זה. אם הם נקניקים הם ידברו מאחורי הגב שלך, ואם יש להם אומץ (ואתה משדר פתיחות בעניין) הם ידברו אתך, וזה יתן לך הזדמנות להסביר ואולי לשכנע...
וחוץ מכל זה, יש את העניין המצפוני-מוסרי. יש סיפור יפה על נזיר חכם אחד (לא זוכא מאיזו עדה) שבאה אליו אמא מודאגת ואמרה לו שהבן שלה זולל יותר מדי סוכר ודברי מתיקה. הנזיר אמר לה שתחזור בעוד שבוע. אחרי שבוע הוא אמר לה "תגידי לילד שיפסיק לאכול ממתקים". "אז בשביל זה נתת לי לחכות שבוע?" "רציתי לוודא קודם שבאמת אפשר להסתדר בלי ממתקים".
אני בכל זאת מדי פעם חותם על איזו עצומה ומפגין באיזו הפגנה. אז מה נותן לי את הזכות לדרוש כל מיני שינויים? אני מאמין שכדי לדרוש מאנשים להתיישר לפי קודים מסויימים, בנאדם צריך קודם כל לפחות לנסות לחיות לפיהם. אפילו שרי אריסון אמרה ש"השלום מתחיל בתוכי". (רק שאני חושב שהיא התכוונה לתוכי יוסי, והוא, כידוע, מת מזמן).
טוב, קיבלת מנת יתר של אריק איינשטיין... אם לא תתחיל למחזר, אני עובר לשלמה ארצי!
גם שעה קלה על כלכלה וגם הצצה לעולמך.
אני אוהבת דוגמא אישית.
(אבל צימחונות?? באמת! :) )
יש לי קצת בעיה עם כל הפעילות של "האזרח הקטן" למען הפלנטה. זאת אומרת, הרבה פעמים נראה לי שמדובר בטיפה אחת מהים הגדול. הרי את עיקר זיהום האוויר יוצרת התעשיה, ולא האזרח הקטן שמעשן לו סיגריה. את עיקר המים מנצלת החקלאות ולא המקלחת של החמש דקות שאני עושה בבוקר.
אז הרבה פעמים נראה לי שהממשלות בכוונה מטיפות לנו מוסר יום ולילה לשמור על הסביבה, לחסוך במים וכו' - כאילו שמדובר יותר בנסיון לזרוק עלינו את ההאשמה במקום לדאוג לבעיות הגדולות שגורמות את רוב הנזק.
אני לא אומר כמובן שאנחנו לא יכולים לעשות כלום לסביבה. ברור שאם כולם היו מפסיקים לנהוג ברכב ועוברים לאופניים, או לפחות לרכבים היברידיים, אז המצב היה יותר טוב. אני לא שולל מאמצים כאלה. אני רק מרגיש תמיד שאיכשהו יש נסיון להפטר מהאחריות ולזרוק הכל עלינו. כדי שכל פעם שאני מתרחץ 6 דקות במקום 5, אני אתחיל להרגיש יסורי מצפון על זה שאני מייבש את הכנרת. ובינתיים במילא התעשיה והחקלאות תנצל 90% מהמים בארץ, וכמובן שהממשלה לא תעשה כלום להתפיל את מי הים.