כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    מספר התלמידים בכיתה בבית הספר הטבעי

    15 תגובות   יום חמישי, 15/10/09, 19:47

     בחרו מספר מ- 4 עד 44. מה יצא?

     ובכן, כל התשובות נכונות. אז איפה הטעות?

     

    הטעות היא במושג 'כיתה'.

    בהנחה הבירוקרטית שמספר קבוע של תלמידים צריכים ללמוד יחד מ- 8 בבוקר ועד סוף י"ב.

        

     למה? כנראה שזה מקל על בית הספר להתנהל.

    במקום להרכיב מערכת ל 400 תלמידים הוא מרכיב מערכת ל 10 כיתות.

     

     צריך לומר: אין לזה שום קשר ללמידה (גם לא לחינוך החברתי), ותוכנת אקסל זמינה יכולה לפתור את כל הבעיה. אם רק רוצים.

       

    ומה כן?

     מספר התלמידים בכיתה צריך להתאים למהלכי הלמידה המתוכננים.

       

     הנה את השורה התחתונה (למי שמוותר על ההנמקה):

       

     

    1) כל תלמיד חבר בקבוצה חברתית בת 12 תלמידים, קבוצה רב גילאית, שבה מתנהלים הלימודים החברתיים: שיחה, משחק, תרבות ואזרחות. לקבוצה יש מורה-מחנך, והיא פעולת יחד רבע משעות הלימודים.

     

    2) חצי מהלימודים לומדים את לימודי האדם: מתמטיקה, שפות, תנועה ואומנות. חלק מזמן זה בקבוצות של 60 תלמידים וחלק מהזמן ב 30 תלמידים. יש מורה אחד, ומספר מנחים תלמידים בוגרים. הלימודים מתקדמים לפי רמה (קורסים) והקבוצות מתקבצות לפי רמה או עניין ולא לפי גיל. קבוצות שונות לכל קורס.

         

    3) רבע מהלימודים מוקדשים ללימודים נושאיים אודות העולם. כאן התקבצות הקבוצות היא לפי עניין ולכן כל מספר מתקבל על הדעת. נגיד 30 תלמידים למורה.

     

    והנה ההסבר המפורט:

      

    לימודי האדם, כפי שתיארתי כאן, הם אלה המבנים את דעתנו, ובכלל זה מתמטיקה, שפות, תנועה ואומנויות. בכולם, ההבניה מתרחשת אצל כל תלמיד ותלמידה בנפרד.

        

    יש בהם מרכיב של הדגמה או הסבר כללי, שאפשר לתת אותו גם למאה תלמידים;

    ומרכיב של תרגול והתנסות אישיים שממילא מתרחשים אצל היחיד.

     

    במובן זה, אם להיות קיצוניים, 2 תלמידים למורה זה כבר יותר מדי. אלא שלצד המורה אנחנו יכולים לשלב מנחים, שמדי פעם יעצור אצל התלמיד ויסייע להתקדמות תקינה והבנה נכונה.

       

    לשם כך יכולים להצטרף אל המורה מספר תלמידים בוגרים. הם יסייעו לתלמידים בהתקדמותם האישית, והם עצמם ילמדו מכך רבות, שהרי כבר אמרנו (כאןשההוראה היא שיאה של תהליך הלמידה.

           

    לשם הדוגמה (בקורס של ארבע שעות שבועיות):

    שעה אחת להרצאה, 60 תלמידים, מורה אחד, 4 תלמידי תיכון,

    ושלוש שעות תרגול, 30 תלמידים, מורה אחד, 4 תלמידי תיכון, 

    נראה לי מסגרת סבירה להוראת תחומים אלה.

     

    כל קורס נמשך סמסטר ומתייחס להיקף תוכן ידוע מראש.

    התלמידים מתקבצים לקבוצות למידה בקורסים על פי התקדמותם ולאו דווקא על פי גילם.

    גישה זו מקיימת את היחיד למלוא הפוטנציאל שבו. 

       

    הלימודים החברתיים, כפי שתיארתי כאן, ובהם שיחה, תרבות ואזרחות, הם הפקה של מצבים חברתיים, שבתוכם מתרגל היחיד (בליווי ובהדרכה) את מיומנויותיו החברתיות ואת השתלבותו בתוכה.

      

    כאן מספר התלמידים הוא קריטי.

    הקבוצה המתרגלת (המשחקת) חייבת להיות כזו שבה לכל אחד מחבריה יהיה מעמד ותפקיד ייחודי.

    התלמיד חייב להרגיש שיש לו מקום ייחודי. כך הוא יתרגל ויפנים את מקומו במסגרת החברתית.

       

    לתלמיד צעיר זו חייבת להיות קבוצה קטנה (8 עד 12 תלמידים).

    בהצטרף התלמיד ה- 11, כולם ילכו לאיבוד כיוון שירגישו מיותרים. הם יגררו להתנהגות 'אנטי' ויגדלו קרים ומנוכרים.

     

    ככל שהתלמידים בוגרים, המיומנויות החברתיות שלהם משתכללות, ותפיסתם את האחר מתפתחת, וניתן להגדיל את הקבוצה (12 עד 14 תלמידים).  

    הקבוצה לא חייבת להיות חד-גילאית. גם זה היקש בירוקראטי, שאינו תומך בלמידה.

    עד רבא

    קבוצה קטנה (12 תלמידים) רב גילאית (3 עד 6 שנתונים) תספק את הכר ללמידה החברתית הרצויה.

    זו היא קבוצת היסוד שאליה משתייך התלמיד בבית הספר, ולכל קבוצה מורה-מחנך.

    זה הבית של התלמיד.

       

    גישה זו מקיימת את היחיד במסגרת החברתית (ולכן בעיות משמעת אינו דבר קיים). 

        

    קבוצה שלישית ואחרונה הם הלימודים הנושאיים אודות העולם, כפי שתיארתי כאן.

    אלה אמורים להתנהל תוך התפתחות תוכן היררכית,

    עם ממד של בחירה מצד התלמידים באיזה קורס להשתתף,

    ובשימוש במתודה טבעית המובססת על התנסות והמשגה.

      

    גישה זו מקיימת את היחיד כי הכול תמיד מוכר, ידוע ומעניין. שעמום אינו מושג קיים.

     

    מכיוון שאין גם בעיות משמעת, והיחיד מתפתח למלוא כישוריו,

    אני לא רואה הבדל אם יש בקבוצה הלומדת 20 או 40 תלמידים. זה לא יפריע לאף אחד. 

       

    שורה תחתונה –

    לא צריך להיות דבר כזה כיתה, כמסגרת אחידה לאורך כל הלימודים, ולכן גם אין בעיה עם מספר התלמידים בכיתה.

     

    (נ.ב. – בדקתי מתמטית: ההצעה עומדת במספר התקנים של שעות הוראה במדינת ישראל.)

      

    אני יודע שזה נשמע אוטופי.

    ולכן אשמח אם תעזרו לי למצוא איפה אני טועה:)

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/10 09:03:

      רעיונות מעולים!!! בכלל לא אוטופיים.

      -

      -

      -

      חשיב  -  ההנאה שבלמידה

      יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון

        30/10/09 00:16:


      בכפר ליקיר, בלה דאק, ראיתי קבוצה של תלמידים, נזירים, לומדת קריאה. הם ישבו תחת עץ, נשענים על חומת לבנים נמוכה. המורה, נזיר, עמד מולם ועם ענף עץ דק ליווה את המילים תוך קריאה. צילמתי אותם.

       

      נכנסתי המון פעמים לבתי ספר בהודו. הממצא הכי מעניין - לא תמיד תפסתי מייד שאני בבית ספר. הסטינג היה לפעמים כל כך שונה מהמוכר לי.

       

        29/10/09 18:19:

      תודה חמה יערת הדבש.

      אסויאציה:

      בתוכנית טלויזיה כלשהי על בית ספר ייחודי באחת ממדינות המזרח הרחוק (לצערי אנני זוכר את שמו), ישבו התלמידים בחדר: חלקם סבבו שולחן עגול ועסקו בדפדוף בספר, חלקם ישבו מאחורי שולחן ופתרו שאלות בדפי עבודה, חלקם היו בפינה וכך הלאה. על רקע תמונת הילדים המפוזרים בחלל החדר, אמר מנהל בית הספר למצלמה:

      "מי אמר שכל הילדים צריכים לשבת באותו כיוון?"

       

      מיד נזכרתי בבית הספר היסודי שלי, שבו היה משטר נוקשה של ישיבה זקופה, מרפקים על השולחן (או לא, מי זכור?) ומבט לנוכח הלוח.

      בינגו.

        29/10/09 08:29:


      אם יצא שהילד שלי ילמד בבית ספר כזה, אקנא בו על חוויה אינטלקטואלית - חברתית מהסוג שאני לא זכיתי לה.

       

      בבית הספר שלי למדתי בכיתה שהיו בה בממוצע 40 תלמידים. אני לא יכולה לספור כמה פעמים סידרה המורה את השולחנות בניסיון להקל על הצפיפות. ואולי הגרוע מכל - התלמיד הכי איטי, או הכי לא מתעניין - הוא שקבע את הקצב.

        20/10/09 19:26:


      תודה ושוב תודה.

      להודות אפשר כמה שרוצים :)

        20/10/09 19:23:


      תודה ושוב תודה.

      להודות אפשר כמה שרוצים :)

        19/10/09 22:02:

      חבל שמותר לככב רק פעם אחת....

       

        19/10/09 19:02:

      תודה,

      האזכור נכון ולא רק בהקשר של מבנה הכיתות בבית הספר.

       

      "מיתר, בית לחינוך ברוח דיאלוגית" האו בית ספר שמפעילה 'העמותה לקידם החינוך הסביבתי בחיפה', והוא ממוקם בבית אורן.

      הנה קישור לאתר שלהם, שבו מידע רב אודותם  

        18/10/09 21:37:

      יצא לך להיות במיתר בבית אורן? או לדבר עם דני לסרי?

      חוויה מעוררת קנאה ומחשבות אינקץ....

        16/10/09 20:52:


      יש לי שאלה: בעמנואל יש גם מורות אשכנזיות לתלמידות האשכנזיות וספרדיות לספרדיות? או שזה רק בהרכב הכיתה?

       

        16/10/09 17:19:

      ובשולי העניין הזה: האם ידענו כי בישראל יש בממוצע משרת הוראה אחת לכל 12 תלמידים!

      איפה הן הולכות לאיבוד? האמת תעלומה!

      תוכלו לקרוא על כך במאמר יפה של אלי שלו, ומשם להתגלגל.

       

      הנה דגומה: בהתנחלות עמנואל יש הפרדה בין תלמידות אשכנזיות למזרחיות. כך יוצא שיש שתי כיתות ב', 7 תלמידות בכל כיתה.

        16/10/09 08:12:

      חמניה, תודה.

      צריך לזכור שיש מכסה של שעות-מורה שאי אפשר לעבור אותה.

      ולדעתי גם לא ממש צריך.

      החכמה אם כך לראות איפה הכרחי להקטין (הקבוצה החברתית) ואיפה לא נורא אפילו אם יגדל.

       

      (וזו גם התשובה להערת המתמטיקה של אריאדנה) 

        16/10/09 08:08:

      תודה אריאדנה

      לתלמידי תיכון (י"א-י"ב) יש המון זמן פנוי, משום ההתמקדות במקצועות הבגרות.

      את תלמידי חט"ב צריך להציל מהעומס הבלתי הגיוני, ולשחררם בכוח מהרבה שעות לימוד.

      והעיקר - תלמיד שנכנס כחונך לצעירים ממנו - אין מהלך למידה והתחנכות יותר חשוב מזה.

      תראי למשל את היצירתיות והמנהיגות והיוזמה וההתחדשות - מנת חלקם של מדריכים בתנועות נוער.

       

      זה נכון, ולכן זה צריך להיכנס לבית ספר. על חשבון דברים פחות נכונים.   

        16/10/09 07:53:


      איך שלא נספור את זה ..

      להקטין את מספר התלמידים בכיתות ...

      זה חלק גדול של פתרון .. להרבה בעיות .

        16/10/09 00:14:

      מעניינת הגישה שלך. אהבתי את הדגש על ההומניזם.

      רק לא הבנתי מה קורה עם הבוגרים שמסייעים בשיעורים,

      הם לא צריכים בעצמם ללמוד באותן שעות?

       

      דווקא היום בבתי הספר בד"כ זה הפוך,

      במתמטיקה ואנגלית יש פחות ילדים מבכיתה הרגילה, כי הם מחולקים להקבצות.

      שזה לדעתי גם שיטה לא רעה.

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין