ביום ראשון יחזור אלי הכול,

הרעד,

הפחד,

מהכל

מאנשים,מהלימודים

אהההה

לא יודע מה מניע אותי לחזור .....

 למקום הזה

שלא תבינו אותי לא נכון אני חושב שאני מסוגל לעמוד בזה.

למרות שאני לא בטוח,

טכנית זה ניסיון ראשון שלי בפעם הקודמת לא הספקתי ממש לנסות

והכל בגלל SMS                 ,

בגלל 6 מילים,

כשאני חושב על זה אני פתאום מתחיל לשנוא עד מוות את הטכנולוגיה

ומתגעגע לחפץ שבכלל לא הכרתי

טלפון חוגה.....

 אין מה לעשות כשאני אצא ביום ראשון אחה"צ ללימודים ישר יחזרו לי הפלשבקאים למה שקרה לי בגלל אותו סמס מחורבן שדפק לי תחיים..

שוב אני מתחיל עם כל המחשבות וכל השאלות שמכניסות אותי לסטרס נוראי.

האם אני אשתלב?

האם אצליח ליצור קשרים? ואצבור ניסיון בתחום הזה?

האם  אצליח  במה שעדיין נראה הכי לא טרוואלי?

במיוחד לאור הנתונים שפורסמו לאחרונה שאומרים שרק 12 אחוז מכלל האוכלוסייה הנכה זכאים לתעודות בגרות  ורק 30 אחוז משתלבים בעבודה....

מה שגורם לי לתהות מי מחכה לאחד כמוני בזרועות פתוחות?

אבל לזה כבר נתנו לי תשובה

"לאף אחד לא מחכים בחוץ בזרועות פתוחות"

וזה אמור לנחם אותי?

נו מיילא.....

כמו שיבטח הבנתם,

 בלית ברירה ולאחר התייעצות והתלבטות אמיתית וקשה,בעיקר עם עצמי

 החלטתי,די מחוסר ברירה לקחת את האדם שמעולם לא צפיתי שאקח לתפקיד המלווה וה"פ‏ליפני" שלי.

טוב,הוא מתפקד כפיליפיני וסנגר ברוב תחומי חיי אז למה  לא עוד תחום?

הוא הציע תעצמו בנימוק מאוד משכנע בדיעבד

"רק מי שחי עם  נכה יכול לנסות להבין באמת את הצרכים והקשיים שלו,כל מי שמתיימר להבין,לא ישרוד בתפקיד קשה כזה וחווינו את זה כולנו"

היות והוא היחיד כרגע בשטח שעונה להגדרה שהוא עצמו קבע.

אז מה נשאר לי?

אני לא בטוח שהוא יעמוד בזה-אדם בן 60  בבוקר לעבוד ועוד אחרי זה לעזור לי 6 שעות פעמיים בשבוע..

אני לא יודע אם אני יעמוד בזה

בכל זאת זה שאבא שלי לידי מצד אחד בטח יעניק  לי בטחון.

אבל בטח ימנע ממני להתנהג כמו  שהייתי רוצה...

בעצם אם אני חושב על זה גם ככה לא הייתי מתנהג כמו שהייתי רוצה בגלל הביישנות והחוסר ניסיון במגע עם אנשים....

אבל הוא לא יתפטר לי בסמס- בזה אני בטוח.,

כי הוא לא יודע איך....

מקסימום עם אני יעצבן אותו יותר מדי-מה שסביר להניח שיקרה

יצעק וירגע בבוקר...

בימיים האחרונים שמתי על כף המוזנאים  את כל היתרונות והחסרונות  שמשתמעים מהדבר הזה

החיסרון הכי גדול שהוא בטח  ישגע לי תשכל אם אני רוצה שהוא "יסדר" לי בחורה וייתן טיפים לאחד כמוני שאין לו ניסיון בהשתלבות איך להיות אחד מהחברה,

רק מה לעשות שהטיפים שלו נכונים לתקופה שהוא היה סטודנט לפני 36 שנה ויותר...

גם הבעיה שיהיה לי קשה להתעסק במשהו אחר בזמן המת של ההרצאות

ממה שראיתי,רבע מהזמן זה זמן מת....

זמן מת הכוונה לזמן שהולך על דברים אידיוטים כמו הטמפרטורה של המזגן ועוד כל מיני שטויות

ויש יותר מדי זמן כזה...

בערך  כמו בכיתה ח.,

אבל אלו הבעיות הכי קטנות שאצטרך  להתמודד איתן....

יש בעיות יותר חמורות וקשיים אובייקטיבים שאני מקווה להתגבר עליהם....

אמנם אני נטול סטטיסטיקה אבל יש קשיים אחרים,שלא בטוח  שאני יעבור אותם בזכות עצמי..

אבל אי אפשר להאשים אותי שאני לא מנסה שוב ושוב..

וכך אני מתכוון לנסות בפעם המילון ליצור קשרים חברתיים בתקווה שהפעם זה  ילך..

למרות שאין לי הכלים והניסיון

אז מה הולך לקרות?

הלוואי שהייתי יודע,ולא רק בתחום הזה.

אני יודע שאחלק את זמני בין כיתות לבנות למיטות לבנות בריח של אקונומיקה

רק את זה אני יודע...

אבל אני חוזר למקום הפשע  שכל כך מפחיד אותי בלי הפושע,

ועם העורך הדין הכי טוב שיכולתי למצוא.

אני מתחיל שוב את הדרך הזאת עם פחות תמיכה מהפעם הראשונה ועם פחות תמיכה ממה שאני מצפה לקבל ועם ריח של מרפאות בנשמה.....

אבל לא נורא, תמיכה היא לא תמיד ערובה לכך שהכל ילך חלק.

אגב, למרות שsms  גרם לפצעים שעד היום לא התרפאו בכל זאת אני מרבה להשתמש בו.

איך אפשר להסביר את זה.?

בעצם אני יכול לשאול את השאלה הזאת לגבי לפחות חצי מהדברים בחיי...........

אני באמת שלא יודע מה הולך להיות ואולי אני גם לא רוצה לדעת

אני לא יודע אם אני אצליח במה שאני הצבתי לעצמי לאור הנסיבות.

יכול להיות שכן,יכול להיות שגם לא,מה שבטוח,

אולי.............