אני מבוגרת ממנו ב10 שנים. זה התחיל לפני חמש שנים, סתם רומן, שהפך לאהבה גדולה.

אחרי שנתיים הקשר ספג מהלומה קשה. אז התחילה הגסיסה. 

היו נסיונות הבראה לא מסונכרנים. פגיעות וכעסים, דעיכה איטית, הדרדרות עקבית. עד המיתה הסופית לפני חצי שנה.

הוא בחר במישהי אחרת, צעירה.

יכול להיות שהיא צעירה ממני ב 20 שנה. איזה סיכוי יש לי נגדה.  

אין לי.

יש ימים שאני אפילו לא נזכרת, ויש ימים שהמחשבות לא מרפות ממני.

אתמול בניגוד להחלטה שלי להתנקות ולהתנתק, נכנסתי לאתר שלו.

קראתי על הטיסות האחרונות שלו, איפה טייל, איפה בילה, את מי פגש, באיזה מלונות השתכן, באיזה מסעדות סעד. היו גם תמונות.

קנאתי בו. בה. כעסתי עליו. בכיתי ממנו. איחלתי לו שיתגעגע אלי, שיחסר אותי. איחלתי לו שהיה עצוב כמוני, איחלתי לו שיהיה אומלל. איחלתי לו שלא יעמוד לו!

ימי שישי קשים לי. אלה הימים שהיינו מתכננים את סוף השבוע. היינו מתכננים אצל מי להיות, אצלי או אצלו. מה נעשה, עד איזה שעה נהיה ערים. מי יחזיק מעמד עד הזריחה. מי יכרבל את מי.

אחר כך היתה מגיעה שבת קסומה.

השיחות האלה חסרות לי. הוא חסר לי בחיי. קשה לי להתרגל למחשבה שלא אראה אותו יותר.

הזכרונות מציפים אותי עד כאב.

כשאני מתחילה לקרוא הורוסקופים אני יודעת שאני בירידה גדולה.

זה זמן שאני מחפשת סימנים וחיזוקים מבחוץ. 

הוא בשנה של התמסדות והולדת ילדים.

כל כך מטופש, וכל כך מצליח להשפיע עלי.

את התחזית שלי לשנת תש"ע הדפסתי ושמתי במגירה. אני אפילו לא זוכרת מה כתוב שם, אקרא בעוד שנה.

בנתיים פתחתי בלוג, בלוג מעקב עצמי.