משולחנו של הרשם הכללי
פוסטים פופולאריים
-
סיפור פרטי
16/10/09 | 376 צפיות
-
הילד מהפרברים
18/10/09 | 414 צפיות
-
כל מילה
16/10/09 | 538 צפיות
פוסטים אחרונים
- הילד מהפרברים 18/10/09
- כל מילה 16/10/09
- סיפור פרטי 16/10/09
סיפור פרטי
הרשו נא לי לגולל בפניכם סיפור טרגי.....אחד מאותם סיפורים אשר מצביעים על מר גורלו של אדם רגיל אשר מעולם לא הרע לאיש. אך לא מזמן,באחת מאותם תפניות גורל שהחיים זורקים בפנינו, נכנסה בחורה לחיי. אין זה חשוב היכן הכרנו ושאר פרטים כגון אלו אך מספיק להגיד כי מאז שהכרתי אותה חיי קיבלו תפנית מפתיעה שלה לא ציפיתי. כסוג של תופעת לוואי שכזו התחלתי להבחין כי גופי מתנהג בצורה מוזרה או ליתר דיוק איברים מסויימים בגופי,וכאן בעצם מתחיל סיפורי אשר אותו אני מבקש לחלוק. אני אתחיל בפניי. כל בוקר כשאני מתעורר ומתגלגל מהמיטה,יש לי חיוך שמרוח לי על הפרצוף.זה אותו חיוך שהיה לי כשהלכתי לישון לאחר שנפרדתי ממנה לשלום.זהו בידיוק אותו חיוך מטופש וילדותי שהפרצוף שלי עוטה על עצמו באופן שאינני שולט בו בכל פעם שאני חושב עליה. החיוך הזה הוא תוצאה ישירה של הרגשה חמימה שהתמקמה לי בפינה מרכזית במוח, מסרבת להיעלם, משרה עליי שלווה.זו הרגשה שכבר הכרתי בעבר אך מזמן שלא היינו בקשר.היא התחבאה באיזו מגירה חשוכה, נשכחה כמעט לגמרי.עכשיו היא הופיעה מחדש, לבושה בבגדי הדר, קורנת מאי פעם. המוח שלי, בלי החלטתי המודעת, קיבל את אותה הרגשה ונתן לה להתמקם באחד מחלקיו המרכזיים ביותר.ההרגשה הזו היא תופעת לוואי של המפגשים שלי עם אותה בחורה....מפגשים שלהם אני מצפה בקוצר רוח ומקווה שלא יסתיימו...זו תופעת לוואי של שיחות הטלפון הארוכות בינינו....שיחות שכאילו יוצרות את עצמן,ללא מאמץ,ללא חשיבה מודעת, כאילו קיומן בעולם היא האמת המוחלטת היחידה שעליה אין עוררין. וזה לא מפסיק בפנים שלי או במוח שלי. הלב שלי...חוצפן שכזה....מעז להחסיר פעימה בכל פעם שהיא מנשקת אותי.איפה יישמע הדבר הזה?!? הלב, אותה מכונת חיים שתפקידה להיאחז בכל פעימה בעקשנות, לוקחת על עצמה להחסיר פעימה, לוותר על סלע קיומה ועל הסיבה שלשמה נוצרה. הרי אין אדם בעולם אשר יכול לקבל התנהגות שכזו מאיבריו....זו פשוט שערורייה. וזה עדיין לא הכל....עמוד השדרה שלי...לא פחות ולא יותר....מחליט על דעת עצמו להעביר בי צמרמורת בכל פעם שהיא נוגעת בי. צמרמורת....הייתם מאמינים?!? בושה וחרפה לאדם מין הישוב שאיבריו מתנהגים אליו בצורה כזו. ועוד אחרי כל מה שעשיתי בישבילם!! אני, שהייתי כמו אמא שלהם, נתתי להם בית ועבודה כשאף אחד אחר לא רצה אותם..... ועל מה?! על נשיקה?! על חיבוק?! בישביל זה הם מתלכלכים איתי בצורה כזו?! כשדיברתי איתם על זה, הם בכלל לא הבינו למה אני כועס.הפנים שלי עשו לי פרצוף, הלב שלי אמר לי שזה בכלל סעיף בחוזה שלו ואין לי מה לעשות בנידון ואילו עמוד השדרה ציחקק ואמר שהוא עושה את זה בישביל הכיף. כשביקשתי מהם להראות קצת רצינות ולהפסיק להחסיר לי פעימות ולחלק צמרמורות מתי שרק בא להם,הם סירבו בתוקף. הם טענו שכל עוד ההרגשה החמימה ההיא נמצאת במרכז המוח שלי, אז הם שומרים לעצמם את הזכות להגדיל ראש ולבצע פעולות ללא ידיעתי ושאם אני לא מוכן לקבל את זה אז הם מתפטרים!"וחוץ מזה"- הם אמרו- "זה לטובתך, ככה אתה תרגיש שוב ושוב עד כמה היא עושה לך טוב, עד כמה כיף לך איתה ועד כמה היא חשובה לך. אז אתה תבין למה אתה חושב עליה בכל רגע פנוי ביום".חשבתי על כל מה שהם אמרו לי והבנתי שגם אם הם צודקים, גם אם באמת היא עושה לי טוב וגם אם באמת כיף לי איתה, זה ממש לא משנה את העובדה שהם מורדים בי...שהם לוקחים על עצמם לעשות ככל העולה על רוחם בגופי תוך שהם מנצלים תירוצים זולים שלא ייתכן שיתקבלו על הדעת. מצד שני, אני לא יכול סתם לפטר אותם כי איפה אני אמצא עכשיו לב ועמוד שדרה בהתראה כל כך קצרה, וגם אם אני אמצא איברים חדשים..צריך להכשיר אותם לתפקיד ולהעביר להם התלמדות וממש אין לי זמן להתעסק בזה כרגע. ומי יוכל להבטיח לי שהאברים החדשים לא יעשו לי את אותו הדבר?!? עד שאני אמצא פיתרון לנושא הזה הקפאתי הליכים....לחצנו ידיים והם חזרו לעבודה. הסכמנו שלא להסכים לעת עתה. נראה לי שאני אפרסם מודעות דרושים בעיתונים בינתיים ונראה אם מישהו יתקשר. אולי אתם מכירים איזה עמוד שדרה שמחפש עבודה? לא חייב להיות חדש, אתם יודעים...משהו יד שנייה מרופא....וגם לא חייב שיהיה לו ניסיון....אולי איזה סטודנט שבדיוק סיים לימודים ומחפש גוף שיסכים להעסיק אותו. עד שאני אפתור את בעיית העובדים שלי, אני שבוי. שבוי בידי האיברים שלי שלקחו על עצמם לנהל את גופי ללא אישורי, השתלטות עוינת. כל מה שנשאר לי לעשות הוא לכתוב מכתבי תלונה בשלושה העתקים ולקוות שהם לא יקברו בהר של בירוקרטיה. אני שבוי בידי ההרגשה החמימה שהתמקמה לי במוח – מי שמע על בנאדם שנשבה ונשלט על ידי האיברים שלו?!?! – איזה בושות. מה שאני מנסה להגיד ובעצם הסיבה שאני מספר לכם את הסיפור הטרגי הזה הוא שאם אני עושה משהו שלא נראה לכם...אם אני אומר דברים מוזרים או מתנהג בצורה מטומטמת, זה לא אני....זה האיברים ששולטים בי......באמת..זה לא אני. |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
(למען המאותגרים-אופטית, תעשה איזו מחווה של רצון טוב, כמו חלוקה לפסקאות או משהו)
.
אכן, חיים קשים.
התבקשתי למסור שאם אתה מוצא עמוד שדרה חדש ולב חלופי, אני מכירה מישהו חסר עמוד-שדרה, שישמח לקבל כזה (אפילו גב שני), ומישהו בלי לב שתמיד רצה לבדוק איך זה להיות כמו כולם.
תהיה חזק !