עושה לעצמי כוס קפה. קר.

הבוקר מתחיל לי מוקדם מידי. בקושי ישנתי הלילה.

הזדיינו כל הלילה כמו נערים בני 16

מזמן לא השתוקקתי כל כך. אלייך.

ובלילה אהבתי את עצמי. שוב. אחרי הכל.

למדתי להרפות ולסלוח. להשלים.

בבוקר הייתי טובה אלי.

הלב שלי מלא סודות. לא שמרתי אותם. ללא ממך.

רק דבר אחד קטן.

לפעמים זה נעים שיש לך סוד קטן. רק לעצמך.

לפעמים זה כיף לא לערב את כל העולם.

לפעמים זה כיף שזה אישי כל כך.

אני מביטה בפנים של הילד שלנו ורואה אותך. פתאום הוא הופך דומה לך יותר ויותר.

ובדרך לא מובנת כלשהי זה גורם לי לאהוב אותך יותר. להוקיר יותר. אותך. אותנו. את המשפחה שלנו.

סוף שבוע מגיע ואיתו השקט המיוחל

הימים בורחים לי מהר לפעמים בלי שהספקתי לעשות כל מה שרציתי.

לפעמים בלי שהספקתי לנשום.

ובסוף שבוע. הזמן עובר לאט יותר. ושקט יותר. ורגוע.

וביום שלישי אני אסע ואתגעגע אלייכם נורא.

וכשאחזור. נעשה אהבה.

והסוד שלי. יישאר שלי.

וזה לא יגרע מהאהבה שלי. אלייך.