בעקבות השינוי שערכתי בחיי: מעבר מעוסקת מורשה לעיצוב גרפי לעבודה בעמותה לאנשים עם צרכים מיוחדים, עבודה ששכרה העיקרי הוא הרגשת הנתינה וההתגייסות למען צרכיהם של אחרים, החלו להשמע בסביבתי הערות לגלגניות בסגנון: "מה, את אמא תרזה?". אמא תרזה נתפסת אצלי כסמל לאדם שמוותר לחלוטין על טובתו האישית ואיכות חייו ומקריב עצמו למען מטרות נעלות למען הזולת. מאחר ואני רחוקה מאד ממניע הקשור בהקרבה עצמית, נהפוך הוא, יש בי תשוקה עזה לחיים יפים, בריאים, רחבים ומלאי שמחה, נדרשתי לחקור ולברר מעט מי היתה אמא תרזה ומה היו מניעיה.
התברר כי הנזירה המפורסמת קיבלה על עצמה בגיל צעיר שליחות שהיתה קשורה בהתגלותו של ישו בפניה ודבקה בה כל חייה למרות שבערך מהרגע בו החלה למלא את שליחותה - נעלמה מחייה תחושת ההתגלות והקשר הפנימי לאלוהים. שליחותה של אמא תרזה לא הוטלה על ידיה בספק כל חייה למרות, ואולי בגלל סבלה וייסוריה הפנימיים מ"הסתר פנים" ובדידות אמונתית עמוקה. מה שהפך אותה לקדושה אמיתית.
גם אם הייתי מאד רוצה, ואני לא, לדמות לאמא תרזה, לא היה עולה בידי. אני יכולה להעיד על עצמי שאני חסרת כוח רצון, לא מאד חרוצה ומכורה לסיפוקים מיידייים ופיצוי ברור על מאמציי. עוד הבדל תהומי בינינו הוא הנטיה שלי להעמיד כל בחירה בספק. ולכן, אני נדרשת לברר את מניעיי בעיניים פקוחות. מה מביא אותי, בגיל 50, לבחור לקפוץ ראש (?) לעבודה המוגדרת כ"תרפיה חברתית" שהגמול הפרנסתי עליה הוא שולי (לא, אין לי מקורות הכנסה נוספים) ולהאמין, בלי שום אסמכתות, שזה הדבר הנכון לעשות. ומאחר ובניגוד מוחלט לאמא תרזה אני מאמינה שזכותי המלאה להיות מאושרת ולחיות את החיים במלואם, להאמין שכאן מצוי מפתח שזמן כה רב התעלמתי ממנו?
אין לי תשובה חד משמעית. בינתיים אני זורמת עם המרחב החדש. זה מאפשר לי לבדוק אמונות אישיות ופרדיגמות קולקטיביות הקשורות לחיינו בעולם הזה ולדרך בה אני מתייחסת למימוש עצמי, כסף, מעמד ו...חיים טובים ובעלי משמעות. מה שברור לי ללא ספק (לשם שינוי) שהבחירה שלי, כמו של כל אחד אחר, היא מאד אישית, ואל לה להיות מושפעת מדימויים, דעות ולחצים חיצוניים. ככל שאהיה שלמה יותר עם בחירתי, תהא אשר תהיה, אוכל גם להעריך יותר את המתנות הנפלאות הנובעות ממנה, ולראות איך היא מצטרפת לשאר הבחירות האמיצות שעשיתי ובונה את סיפור חיי.
ולסיום המלצה: ביום הולדתי, שהתרחש בשמחת תורה, הלכתי להופעה של מתיסיהו, שביקר בארץ הקודש. היה אדיר לקפוץ ולשמוח בשמחת תורה בקצב הרגאיי הברוקלינאי עם דתיים וחילוניים, צעירים וצעירים ברוח. בפעם הבאה שהוא מגיע - אל תחמיצו!
|