מופע העשור - גדול מהחיים אלק, כי בפחות לא שווה להשקיע, כי איך יצאו
לפרסומות כל רבע שעה אם לא יבטיחו מופע מושקע, במקום מכובד, והכל בכאילו. אז ירון פריד דייק אבל לא חיבר את מופע העשור למגלומניה הצעקנית שהפכה לסטנדרט בשידור הישראלי. 

חארטה ממוסחרת שמזהמת את היוצרים, שאין מצב שיסרבו להופיע בתשלום בפריים טיים,
אבל בתמורה יאלצו למכור את יצירתם וחכמתם למנהלים שחייבים למכור עוד ועוד פרסומות, כל פעם יותר.

לאחרונה, בכלכלה קפיטליסטית הבינו שבלי רגיולטורים וביקורת , כוחות השוק  מעצמם, לא יעסקו בטובת הכלל.

הרי בלי אמנים אין אמנות, וככה נראית יצירה של מנהלים סהרורים שלא נרדמים בלילה מרוב דאגות של שורה תחתונה.

ובאותו ענין -

התוכנית project runway שהפכה אותנו לחובבי ריאליטי, פרוייקט מסלול
הישראלית לקחה את הפורמט המאופק האמריקאי ויצקה לתוכו מידה גדושה של
צעקנות מגלומנית, אתגרים מטופשים ומכוערים והפקה זולה וצעקנית. אתגר אחד
לדוגמא שעל המתמודדים לבחור פריטים מתוך ערימות של חפצים ובגדים בהביאו כל
המשתתפים. המנחה והשופטים וגם חפצים של המתמודדים שהאמא שלהם שלחה. אז הם
בוחרים את חומרי הגלם ואז אחת המשתתפות מתחילה לזרוק ולשבור
חפצים ומשדלת את היתר להצטרף. יענו, לא מספיק שהחומר גלם מגיע מההפקה
ומעצמם (אלק מיחזור?), מישהו שם היה חייב להקצין את הסיטואציה וככה נולדה הסצנה של
ההתחראות. מתי להתחרע ולהתפרע זה מגניב?  שלא לדבר על 3 הפיינליסטים
שלפחות שניים מהם יצרו קולקציות שאפילו ברחוב אלנבי כבר מפסיקים ליצר. 

מה אני אומרת?

אני
אומרת שיש סימטריה בין כל הביטויים התרבותיים שלנו כעם. התרבות שממשיכה
אצלינו היא יותר ויותר אלימה וגסת רוח ביחס ישר לגזענות, לכיבוש, לצבא
והצבאיות, לאלק ביטחון שמוכרים לנו כאן. אבל זה לפוסט הבא. תודה