סיפור קטן:

עברנו לגור בפלורנטין לפני שבועים בדיוק.

כשבאתי לראות את הדירה, שמעתי מתווך אומר ללקוחה "כל מה שאת רואה כאן, עומד לעוף".

לא יכולתי שלא לשמוע את הערה שנחוותה לי כמו חץ בלב.

כמו אמר לי המתווך - "את לא באמת ראויה לגור כאן. זו אשלייה, את חושבת שאת תל אביבית, את רק הפראיירית האחורנה שמוכנה לשלם במיטב כספה לפני ששוחטים את הפרה".

איזה ריב היה לי אח"כ עם בן זוגי ... אני טענתי שהעיר הזו בועטת אותנו החוצה ואנחנו לא באמת שייכים .. הוא מצדו טען שנמאס לו שאני לוקחת את כל מה שאני שומעת ללב ... ושאין לו תשובה לטיעון שלי למה לא להשכיר את הדירה.

עצוב.

עצוב לי מאוד שכך.

תודה על שאתה מעלה את העניין לסדר היום

דמעה

צטט: מורס 2009-10-16 21:30:53

לרגע התחשק לי להיות עשירה שגרה במגדלי תל-אביב אבל אז גיליתי שזו מנהטן.

אז וויתרתי.

אני תמיד מתחברת לערכיות שלך, זו ממש דרך חיים וזה יפה.

כמי שנולדה בתל אביב וכרגע לא גרה בה, אני לא מרגישה צורך לחזור אליה, למרות שהרבה מהעבודה שלי מצריך נסיעות אליה.

ההורים שלי גרים שם ואני באה לבקר, יוצאת למרפסת ורואה כל מיני בתים ענקיים משודרגים.

לי תל אביב נראית היום עיר בהשהייה.  כל הזמן בבנייה, כאילו אנחנו עירים לתהליך בנייה מחדש שלה למקום לא טוב לדעתי.

לא שרעננה כזו מהממת, אבל הרבה פחות פיח, הרבה יותר מקום לירוק , והבניה היא נקודתית. יש משהו זול בזה שכיום כמעט בכל שכונה יש שוב שינויי תנועה...שוב משנים ..עוד פעם בונים ומילא שהיו תוצאות..רק יותר גרוע. והמחירים עולים...דה!?

לא הייתי במנהטן, אני אהיה.

:)

העדפת דירות גדולות של ארבעה חדרים ויותר המתאימות למעמד סוציואקונומי גבוה, ובמקביל אי קידום פרוייקטים לדיור בר השגה, מאלץ את צעירי העיר לברוח ממנה. . חזון הבלהות של חולדאי- תל אביב תהיה מנהטן, מתחיל לקרום עור וגידים.

מתל אביב ללא הפסקה זה הפך, עבורי לפחות, לתל אביב בהפסקה...

הנה ההסבר:לא הגעתי לגיל 68, הממוצע של דיירי המגדלים....

אני צעירה, ולכן אני לא גרה במרכז העיר.

(או לחלופין, אני לא עשירה ולכן אינני גרה במרכז העיר)

אוקיי. ההסבר הלוגי שלי לא עזר לי לשפר את הרגשתי...  תל אביב של שנות ה2000 היא לא תל אביב המדליקה של שנות ה90.

יש לך פתרון? אמיתי?

לרגע התחשק לי להיות עשירה שגרה במגדלי תל-אביב אבל אז גיליתי שזו מנהטן.

אז וויתרתי.