| היום אני רוצה לתאר לכם חוויה נפלאה קטנה מתוקה שקרתה לי אתמול. לא ששערי השמים נפתחו ושמעתי שירת מלאכים אלא משהו הרבה יותר פשוט .בעוברי דרך הגן הציבורי השומם מאדם, בשעות אחר הצוהריים המהבילות פילסתי את דרכי בין ערוגות הפרחים . פתאום ללא כל אזהרה נקלעתי לחיזיון מרהיב . מבין ערוגות הפרחים התרוממה לה להקה של עשרות פרפרים יפהפיים שעפו מסביבי בתורם אחר צוף הפרחים. החל כאן משחק מחבואים. אני מנסה לצלם את הפרפר במצלמה הפרימטיבית שלי .הוא חש שאני מתקרב אליו והריהו פורש כנפיים ומעופף לו לפרח הבא. אני שוב מנסה לצלם אותו ושוב הוא חומק לו. וכך הלאה הלאה והלאה. כך ביליתי מספר דקות נפלאות ומתוקות במשחק מחבואים זה כשבצער אני נאלץ לדווח כי יד הפרפרים הייתה על העליונה. הם הצליחו לנצח אותי ולבושתי לא הצלחתי לצלם ולו תצלום אחד נאה של פרפר הניצב עלי פרח. לאמיתו של דבר זה הזכיר לי מסע נשכח לאי רודוס שבו ישנו עמק קסום עם מעיינות מפכים כשביניהם מעופפים להם אלפי ואף עשרות אלפי פרפרים. עוד נזכרתי בימי ילדותי שבהם הייתי משוטט שעות על גבי שעות בשדות ובגבעות, ללא כל דאגות ,בניסיונות ללכוד פרפרים ברשת מיוחדת שאבא שלי הביא לי מצרפת. זיכרון שלישי הוא שיר של ביאליק "הבריכה" שבו מלין המשורר על אובדן תום הילדות. בזמנו כאשר למדנו את השיר בבית הספר היסודי לא הבנתי בדיוק מהי כוונת המשורר ורק עתה עשרות שנים מאוחר יותר אני מתחיל להבין את מהות השיר {שלא קראתי מאז ימי ילדותי}. זה הכול להפעם בתקווה שלא הלאיתי אותכם יתר על המידה. בברכה גוני |