השבוע האחרון היה בסימן חיובי. הרגשתי כ"כ טוב ברובו שכבר הפחדתי את עצמי. ככה זה כשאתה לא רגיל להשתמש במילה "טוב" ביחס אליך הרבה שנים.

פחדתי להשתמש בה כי פחדתי מהרגע שהיא שהיא תשבר. ידעתי שאפשר למשוך יום-יומיים (לא האמנתי שאני אגיע אפילו לשבוע שהגעתי), אבל ידעתי שיגיע הרגע שיהיה לי רע באמת שוב ולא מסיבה אמיתית.

אז הנה, זה הגיע.

יום שישי בלילה, ובמהלך שיחה עם ידיד דיכאתי את עצמי בלי שום סיבה הגיונית ונראית לעין, גם הוא לא הבין מה קרה לי תוך כדי השיחה.

עכשיו אני יושבת ובוהה בצג המחשב כשברקע קומדיות מטופשות שמשודרות בטלוויזיה בשידורים חוזרים בפעם המיליון, וכל דבר קטן שאני נתקלת בו עם מינימום קשר והשפעה על חיי האישיים (הפייסבוק הוא קללה ברגעים קשים) מתעצם ומעציב אותי ממש, גם אם הוא הכי חסר חשיבות שאפשר.

אם יש משהו אחד שלמדתי השבוע והיום זה שכנראה באמת הכל רק בראש שלי, עכשיו אני רק צריכה שמישהו ילמד אותי איך לשלוט בו...