קצוצים
פוסטים פופולאריים
-
מקגייבר
3/4/10 | 1214 צפיות
-
מראות
6/4/09 | 576 צפיות
-
מחשבות של דוש
10/10/09 | 859 צפיות
-
מילים ישנות שמגדירות כל כך טוב את המציאות העכשווית
17/7/09 | 1076 צפיות
-
אוף
30/10/10 | 63 צפיות
-
אהבה ומספרים
15/8/09 | 1220 צפיות
רייש לך לשיננית
כשהייתי בת 25 יצאתי עם אחד בן 50, ידוען.. לא חשוב. נקרא לו "רייש".
כן.. לשאלתך.. אותו דבר.. רק טוסיק מדובלל, קמטים, ושתי שערות מיותרות מציצות מכל אוזן. ישבנו בארוחות ערב עם כל מיני הוז אנד הוז, היה שם שריפס ותערובת ירוקות עם אגוזים מסוכרים וחתיכות אגס, מקטרות למיניהן, וכמה מרצים שלי. ריכלו על כל מיני משפחות וגירושין ומיונים (החלף לאות שביעית). חייכתי כמבינה אך לא הבנתי כלום. לא סלבס, לא פוליטיקה. כנראה שהייתי די מושכת. פדיחה. כולם חשבו שאני בת זוג של המרצה שלי.. צעיר מההוא המדובלל בחמש שנים ונראה פי מיליון ממנו, אבל גם.. חטיאר (אבן שן, רייח פה, ג'ינס ענתיקה, נעלי שפיץ) וחוץ מזה היה של חברה שלי...
בת 25 עם בן 50.. פחחחחח... היום ממרומי 36 התחרות קשה.. אם לא הפוש-אפ ודאי יידמה את הזוג לשתי שקיות שוקו (איפ יו נו וואט אי מין) .. או שלא.. ולחשוב על כך שהוא היום בן 61..
בכל מקרה בכלל רציתי לדבר על ריבוי מציאויות.
ערב אחד ישבנו באיזה בר מעוצב שנכנסים אליו רק מתוך דלת אחת. שתקנו. דיברנו. שתינו (דיאט קולה.. מכורה למשקה..) ולידנו ישב איש זקן.. הזקנים האלה עם הג'ינס המיושן ישבו בכל מקום.. "רייש" אמר לי שהוא במאי ידוע מאיזו תחנה בכבלים. הרמתי גבותיי בהתעניינות וחשבתי שזה יכול להיות נחמד לעבוד שם בערוץ ההוא. למעשה, בדיוק באותו שנייה זה הפך להיות החלום שלי ולכן החלטתי לזכור אותו את הבמאי ההוא. רייש קשקש איתו ואני הקשבתי להמהומים ולחלום. דמיינתי איך אני מתהלכת לי בתוך הפקות, לבושה לעילא ואיך השם שלי מופיע בכתוביות. הצלילים התערבלו, הדיאט קולה עלה לי לראש עד ששמעתי את הצליל של השבתת הטלויזיה החינוכית.. מן טוווווווווווווווו ארוך ומצאתי את עצמי בקיוביק ליד עוד עשרה מתכנתים (כי עבדתי בהייטק). לארוחת צהריים ירדנו לבורקס ליד צומת כדורי ושם הוא עמד. קירנף בורקסים. מלא פירורים הצטברו לו בשתי קצוות הפה. חתיכות חתיכות לבנות של קצף ובצק פילו מחורר. הוא חירחר. כבר לא הייתי רעבה. מצאתי איזה גור שחור של חתולים והלכתי ללטף אותו. הבמאי המחרחר הביט בי, סגר את השאריות בשקית והלך משם.
עבר לו עוד יום, עם רייש זה נגמר. פשוט החלטתי לשאול את עצמי מה אני עושה איתו (כן, בלונדיניות לפעמים שואלות שאלות). וחוץ מזה אמרתי לו שמשהו עובר עליי לאחרונה, איבדתי את התיאבון וכאלה. לקחתי מונית היישר למפתן שלי. ונגעלתי מכל הדבלול הזה ושילך כבר לשיננית לעזאזל (ואולי זה היה תותבות?)
אבל אז בערב פגשתי אותו.. את הבמאי הידוע. באיזה קיוסק תל אביבי. אני קניתי איב סן לורן מנטול והוא קנה סוכריות קמח וקרטיב לימון. היה לו שטר של מאה ולמוכר לא היה עודף מדויק. אז הבמאי ויתר וחייך "תשמור ט'זה טז'יפ" והתיז כמה יריקות מהרווח הקידמי שבלסת העליונה. אני שילמתי במדויק ורדפתי אחריו עד שסינן שריקה חדה (גם היא כמו של פעם) כדי לתפוס מונית.
למחרת לקחתי יום של מחלה ("המיגרנות" חזרו) כדי לקנות לי דיסק של שילה צ'נדרה בבית האופרה, קניתי גם שייק ביטבתה וקפצתי לים. חזרתי רגועה, עם מחשבות איטיות של איך זה לעבוד בערוץ ההוא שבכבלים, הלכתי לי בבן יהודה ולא פגשתי שום גור של חתולים, אז החלטתי לחצות ממנדלי מו"ס ופתאום הוא הופיע מולי, הבמאי, מחזיק יד של מישהי, בגילו, ג'ינג'ית, משקפיים, אולי אשתו.
ואז .. זה תפס אותי. לפת את התודעה שלי. החליף את המחשבות שלי כולן, חתול יילל שם. ממטרות השפריצו. לעסתי את המסטיק בטירוף, נשכתי את החך (איזה עצבים זה לנשוך את החך כשלועסים מסטיק), אבל זה היה חזק ממני, הדבר הזה, פתאום הבנתי....
אם חושבים על משהו הרבה - הרבה - הרבה אז הוא מתרחש! אח"כ שאלתי את עצמי האם כל הזמן הוא שם, הבמאי הזה, היכן שלא אלך, הוא פשוט נמצא, ואני צריכה לעשות דבר אחד פשוט - רק להרים את הראש ולהסתכל. ולדבר איתו. בערב קראתי על יקומים מקבילים ועל תאוריית ריבוי המציאויות ונזכרתי בכל הדה ז'ה ווואים שלי. ומה אם יש כמה יקומים. ופשוט צריך לבחור?
ואם כבר - אז מה לגבי אהבה? (כן עוד פעם אוף המילה ההיא) אולי האיש שאני רוצה לאהוב פשוט חולף מולי בכל שנייה נתונה ואני.. אני צריכה רק להיישיר מבט ולהגיד כן . בוא.
אשתדל לחזור בגיל 37 לדווח אם זה נכון. ..
|
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חמוד מאוד, 'אחורי' הקלעים של מע' יחסים כזאת :)
את כותבת..כף
אפשר לעבוד על שרירי הטוסיק. זה ממש פשוט. וחוץ מזה מה נתפסת לזה?
שלו יעבור עוד שבע שנים רק אם אני ארצה. בינתיים אני בשבע השנים הטובות.
כן, כנראה שטוסיק מדובלל זו באסה.
ו.. כן. הוא עובר על פניך בכל יום.
(האהוב, לא הטוסיק).
(בעצם גם הטוסיק.
אבל לא שלו.
שלו יעבור שם בעוד שבע שנים).
קצת צחוקים .. אתה יודע...
יקומים מקבילים קיימים כאפשרות בלבד.
בממשות יש רק יקום אחד, עם הרבה אפשרויות.
נשמע מאוד לא בריא, עולם הביצות הזה.
תודה, אבל סורי .. אוףףף זה נורא לא כייף יותר לחשוב כמו תכנתת.. (וגם בכלל כבר לא תכנתנית יותר) זה פשוט לא כייף כבר.. וגם.. איחחח .. לא בא לי ליפול על טוסיק מדובלל..(עובדת קשות בכדורסל בשביל דברים כאלו)
וגם לא עיניין של אותות ומיסטיקה, פשוט להתבונן ולהקשיב יותר.. ואז הסתברותית.. אולי.. אני יודעת...
לא??
כל כך הרבה אנשים טובים וחכמים נפלו בגלל שנתנו משמעות יתר לכל מיני "אותות" מהיקום וכו', עזבי אותך, תחשבי כמו תכנתת, יש גם צירופי מיקרים, שלא תיפלי יחד עם הטוסיק המדובלל שלו, חבל.
אולי מי שלא דואג לך, רואה מה שאני רואה.
:)
עוד מעט תעשי זום עם עצמך ותראי עוד ממך...
קודם כל כוכב
*
ועכשיו לגופו של עיניין:
אמרו לך כבר שאת כותבת מדהים? אני מניח שאמרו, גם אני כבר אמרתי זאת לא פעם
אבל אני אומר זאת שוב
הסגנון שלך כל כך אחר ויחודי ושלך
והיקומים המקבילים האלה שאת מדברת עליהם
מעניין שהאיש שאת כותבת עליו הוא במאי
את באמת חייה כל הזמן בסרט
ולא באחד אלא בכמה
סרטים כאלה כמו שהיו פעם
על גלגלים גדולים שמרכיבים על מסרטה
ואת מגלגלת קדימה ואחורה
סלואו מושנים ופלש בקים
ממציאה את עצמך כל פעם מחדש
בייקומים מקבילים
בכולם
ובאף אחד
לא פלא שאת אוהבת חתולים
כי לחתולים האלה יש שבע נשמות....
איזה חמודה. באמת.
ועל עיקר העיקרים אנחנו תמימות דעים - לא לפחד כלל.. (מתה על השיר הזה איזה שיר מצוין.)
ולך אני לא דואגת...?. אומרים לי את זה שוב ושוב.. אולי זו צריכה להיות הדאגה? .. סתםםםםם.. :)
יש יקומים מקבילים, רק צריך לפקוח עיניים ונפש.
עם העיניים אין בעיה, רק שרוב הזמן רובנו מפחדים לפתוח את הנפש.
ולך אני לא דואגת. זה שראוי לא יפספס אותך :)
תענוג. יש לי עוד שישה חודשים. יש!
זה היה כמובן רק בצחוק. החיים מתחילים בגיל 37 ;-)
( גיל 37 הוא ה 27 החדש?! )
נעמה מיה לא לחשוף יותר מידי
(וגם יש אי אלו עיוותים כפי ששמת לב. אבל קלטת? 61.. בהההה)
מצטער אבל אני חושש שהמדובר בצירוף מקרים וט"ו לא.
זה שאת אוהבת יגיע כשיתקיימו שני דברים. כשאת תהיי מוכנה לזה (ולא שאת לא היית מוכנה אף פעם, אני בעצם אומר שזה שאלה של טיימינג) וכשבמקרה הוא ייכנס לך למציאות החיים. בקיצור, לא הזמנות ולא ביטולים.
ואולי אני טועה
כתוב מגניב, הצחקת אותי בטירוף, במיוחד שאני מכירה את הנפשות הפועלות, כולל זה של "החברה".
מה פתאום מופלג. רק התחלתי לחיות עכשיו.
ממרומי גיל 37 (המופלג לעילא ועילא) אני יכול לדווח שזה נכון.
הפוסט שלך מזכיר לי משהו שכתבתי פעם (אולי באמת אני אפרסם את זה גם בקפה)
שבת שלום